אלימות על רקע מגדרי היא הפרת זכויות האדם הנפוצה ביותר בעולם, אך הכי פחות גלויה לעין. דוח חדש של ארגוני נשים, בהובלת עמותת איתך־מעכי, הפועלת לקידום שוויון מגדרי, שופך אור על החשיבות באיסוף ופילוח נתונים בכל הנוגע לאלימות מגדרית.
הדוח, שנערך על ידי עו"ד שירין בטשון, לאה גפנג'ר־לוי והדס בן אליהו, בהשתתפות מרכז רקמן, מרכז שוות ומכון ון ליר, מביא סקירה מהנעשה במדינות שונות בעולם, שקבעו כי איסוף נתונים שיטתי על תופעת אלימות מבוססת מגדר יכול לשרת את המדינה בביסוס החלטות לגבי הקצאת משאבים, קביעת מדיניות, קידום תוכניות למניעת אלימות ואיתור מגמות של שינוי בהיקף ובאופי התופעה.
הדוח מסביר כי גם במדינות אחרות מלאכת איסוף נתונים איכותיים למדידת התופעה אינה נקייה מאתגרים, שרובם קשורים לנושא הסטיגמה על הקורבנות, בושה וחיסיון של פרטיות ואתיקה, אך נעשית עבודה חשובה שניתן ללמוד ממנה פרקטיקות טובות וליישם בישראל.
הדוח מביא לדוגמה את הצהרת וינה משנת 1994, שם הומלץ, בין היתר, על שינוי מהותי במערכות המשפט ואכיפת החוק ושיקוף הנתונים הנאספים ברמה המספרית, מבלי לפגוע בפרטיות של הקורבנות, במטרה לשפוך אור על היקף התופעה ודרכי הטיפול בה. מהמלצות הדוח עולה כי על הממשלה לאמץ תחילה הגדרה מחייבת ואחידה, בין־משרדית, לאלימות מבוססת מגדר, ולאחר מכן הגדרת גוף האחראי על פרסום הנתונים לידיעת הציבור, התנהלות בצורה שקופה והיוועצות עם ארגוני החברה האזרחית שפועלים בשטח. ניסיון כזה בין המשטרה ומשרד הרווחה נעשה כבר ב־2016, אך לא המשיך.
אלה אלון, מנכ"לית איתך־מעכי, אומרת: "כדי להתקדם, צריך לקחת צעד אחד או שניים אחורה. מדינת ישראל לא השכילה עם השנים לפתח מערכות פילוח נתונים וסנכרון בין־משרדי שיכולות להוביל לחשיפת היקפי תופעת האלימות המגדרית. בין אם בשל קושי בהגדרה של אלימות מגדרית ובין אם בשל אי־מציאת פתרונות לסוגיות של פרטיות וחיסיון, שבמדינות אחרות מצאו את הדרך להתגבר עליהן כדי לבנות מאגר נתונים אמין. עם זאת, מרגע שייעשו איסוף ופרסום מסודר של הנתונים, העבודה למניעת אלימות ושיקום בני אדם שנוהגים באלימות מגדרית תהפוך להיות יעילה יותר ותמקד את עבודת הממשלה בטיפול בתופעה".
עו"ד שירין בטשון, מכותבות הדוח, מוסיפה: "בישראל אין מסד נתונים מרכזי המאגד את הדיווחים, אין הגדרה אחידה שמחייבת את המשרדים הרלוונטיים, ואף אין גורם מתכלל בדמות רשות לאומית למאבק בתופעה. חשיבות איסוף שיטתי ועקבי של נתונים היא אחת ההמלצות הבולטות באמנת איסטנבול, שכן בלעדיו אי אפשר להעריך את האפקטיביות של תוכניות המניעה הקיימות ואפקטיביות המענים הקיימים לטיפול בקורבנות ובפוגעים. המחסור בנתונים אף מקשה על עבודתם של ארגוני החברה האזרחית, הרוצים לסייע לקורבנות ולהשפיע על שרטוט מדיניות שתיאבק בתופעה".