הנער ששכל את אביו במלחמה ומסייע לבני נוער שחוו אובדן: "אסור לפחד לשאול שאלות"

תמונה מצמררת שצולמה יום לפני היציאה ללוחמה תועד רס"ן (במיל’) ד"ר איתן מנחם נאמן ז"ל, רופא לוחם בעוצבת חצי האש (חטיבת קומנדו במילואים), מניח תפילין באזור שדרות. למחרת, במהלך היתקלות בקרב הרואי בפאתי שדרות - נפל כגיבור.

"סיכמנו שנירה לעצמנו כדור בראש אם יתפסו אותנו": הסיפורים של תושבי העוטף שלא יאמנו
"לעולם לא פחדתי מהמוות": המכתב שהותיר אחריו חלל צה"ל

“בבוקר שבת של ה־7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה, אבא שלי יצא לבית החולים סורוקה שבו עבד ולקח את המדים שלו כי ידע שיקפיצו אותו, והחל לטפל בפצועי המלחמה", מספר בנו, אביתר נאמן (15). “מהר מאוד הוא הוקפץ להגיע לחטיבה 551 וכשאמא שלי ואני שוחחנו איתו בטלפון בבוקר יום ראשון של ה־8 באוקטובר, הוא אמר שכרגע הם מתארגנים על ציוד ומחכים להוראות. זו הייתה הפעם האחרונה שדיברנו איתו. למחרת, ב־9 באוקטובר, היחידה הוקפצה לרדוף אחרי מחבל שברח ונתקלה בחוליית מחבלים שהתבצרה ותכננה לבצע פיגוע רב־נפגעים כשבועיים לאחר מכן.

"אבא שלי היה בחוליה הרפואית וכשהוא קלט שזוג חיילים שהתקדמו לעבר המחבלים נהרגו במקום, הוא לקח את הפרמדיק שאיתו והם התחילו לירות לעבר המחבלים. במהלך הקרב אבא שלי חטף כדור בבטן ונהרג במקום. בסופו של דבר הכוחות שלנו הצליחו לגבור על המחבלים ולנטרל אותם".

מתי בפעם האחרונה ראית את אביך?
“ביום חמישי של ה־5 באוקטובר, לפני שמחת תורה, כי ביום שישי הוא הלך מוקדם בבוקר לשוק לקנות אוכל לשבת ואני יצאתי לחיפה, שם הייתי עם בני המחזור שלי מהישיבה. מאז לא הספקנו להיפגש. ב־7 באוקטובר הייתי בחיפה, אבל בגלל שלא התאפשר לי לחזור הביתה, ישנתי אצל חבר ולמחרת אמא שלי באה לאסוף אותי. במהלך הנסיעה שוחחנו עם אבא. אנחנו האחרונים מהמשפחה ששוחחו איתו".

איך נודע לך מה קרה לו?
“בלילה שבין שני לשלישי, בשלוש לפנות בוקר, דפקו אצלנו בדלת קציני הנפגעים, העירו אותנו ואמרו לנו שאבא נהרג והחלו לדבר איתנו על סידורי הלוויה. בהתחלה התמונה של מה קרה באותו קרב לא הייתה ברורה, אבל ככל שחלפו הימים קיבלנו יותר ויותר פרטים על התמונה הכואבת".

“חי בשביל עם ישראל"

ד"ר איתן נאמן (45) היה רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ ילדים בסורוקה, תפקיד שבחר לעסוק בו מתוך תחושת שליחות. “אבא שלי היה אדם של ערכים", מספר אביתר. “כבר כשהוא עזב את הישיבה התיכונית שלו בכיתה י"ב הוא עבר לדימונה במסגרת תוכנית ‘של"פ’ (שמיניסטים לעשייה פעילה) כדי לחזק את הפריפריה. אחרי זה הוא למד שנתיים בישיבה באילת כי הרגיש שעם ישראל צריך את לימוד התורה שלו. בהמשך הוא עבר קורס חובלים והמשיך לשרת שש שנים בצבא. בגיל 28, לאחר עוד שנה שבה למד בישיבה בעלי, הוא התחיל ללמוד רפואה כדי לתרום מעצמו למען האחר והתחיל לעבוד בטיפול נמרץ לילדים, כנראה משום שהרגיש ששם הוא יוכל לתרום הרבה. הוא חי לא בשביל עצמו אלא בשביל עם ישראל, וזו לפי דעתי הסיבה שהוא הצליח בזה כל כך".

אילו ערכים הוא הנחיל לך?
“האהבה לארץ ישראל שעליה הוא נלחם ברגעיו האחרונים. הוא אהב את עם ישראל בלי פשרות, וכשהיה צריך לעזור הוא עזר. הוא חי בלי לחשוב על מה שקל ונוח אלא על מה עם ישראל צריך ממנו. הוא תמיד הקפיד ללמוד תורה בצהרי שבת עם כל האחים כדי שנרגיש מחוברים לערכי הנצח של העם שלנו. אבא נהג לקחת אותנו להרבה טיולים בארץ ישראל, והיו גם דברים שעשינו ביחד אני והוא, כמו למשל שהלכנו באופן קבוע לבקר את סבתא שלי בירושלים, ולבר המצווה שלי הוא לקח אותי לטייל במדבר יהודה ליומיים וזו אחת החוויות העוצמתיות שהיו לנו יחד".

אביתר, בנם של איתן ויעל והילד האמצעי במשפחה בת שישה אחים ואחות, נולד בירוחם, ובהמשך קבעה משפחתו את ביתה ביישוב טנא עומרים בדרום־מערב הר חברון (למעט אפיזודה של כמעט שלוש שנים בארצות הברית שבמהלכן עשה איתן את תת־ההתמחות ברפואה). החל מכיתה ט’ לומד אביתר בישל"צ (ישיבת ירושלים לצעירים). בזמן שחלף מאז שאביו נפל למד אביתר בחברותא עם חבר שלו לימוד שעסק בנושא האובדן, וגם התבקש להעביר הרצאה בנושא השכול בפני המחזור שלו בעקבות פטירתה של אחיינית של חבר שלו.

“ראיתי שהחבר’ה מתעניינים וצמאים למענה בנושא הזה, וכעבור כמה שבועות הייתה אזכרה לבוגר הישיבה שנהרג במלחמה ובאזכרה שלו גם דיברתי על האובדן", הוא מספר. "בהמשך העברתי שיחה למחזור אחר בנושא 'איפה הקב"ה היה בשמחת תורה?', את השאלה הכללית הזו פרטתי לחמש שאלות משנה: למה יש רוע בעולם? למה יש מוות? למה עם ישראל סובל? למה דווקא הוא מת? למה דווקא אני סובל?".

העיסוק בנושא זה הוביל אותו לכתוב את החוברת “תובנות נחמה" (נקודות למחשבה להתמודדות עם מות חבר או קרוב), שבהתחלה יועדה לבני נוער בלבד ובהמשך אומצה על ידי אנשים מכל הגילים, החל מתיכונים שהזמינו חוברות לצורך הכנה למסע לפולין וכלה במשפחות שאחד מבניהן על ערש דווי והזמינו חוברות ליום שאחרי. “כתיבת החוברת עצמה לקחה בערך חודש והיא מבוססת על מסרים רבים", מסביר אביתר. “הקו המנחה הוא שאנחנו לא מפחדים משאלות. יש שאלות שאסור לנו לפחד לשאול, ולכל שאלה יש תשובות - צריך רק לחפש. בסופו של דבר, היהדות נאלצה להתמודד עם משברים רבים לאורך ההיסטוריה ולעסוק כל הזמן במציאת תשובות לשאלות".

“כל משבר מוביל לצמיחה"

“החוברת חולקה לחמישה פרקים סביב חמש שאלות המשנה שציינתי מקודם. לכל שאלה יש בין עשרה ל־20 כיווני תשובות, אך אביא כאן כמה נקודות מרכזיות למחשבה: בקשר לשאלה ‘למה יש רוע?’ אנחנו לא מתכחשים, יש רוע, אבל אנחנו סומכים על הקדוש ברוך הוא שיש לו את הדעת ואת התוכנית שלו כיצד להוביל את העולם למצב הטוב ביותר; בקשר לשאלה ‘למה עם ישראל סובל?’, אפשר להסתכל על הדברים כמו על סיירת מטכ"ל - דווקא בגלל שהרמטכ"ל אוהב אותם ורוצה שהם יצליחו במשימה החשובה שלהם אז הוא מקשה עליהם.

"לפעמים אנחנו קצת שוכחים שאנחנו עם אחד וצריכים להיות ביחד, מגיעים האנטישמים ומזכירים לנו שאיננו יכולים לברוח מגורלנו וממשימתנו; בקשר לשאלה ‘למה יש מוות?’, הרב קוק מדגיש שהעיקר הוא הנשמה ולא הגוף, וכשאדם נפטר אז הנשמה שלו עולה למעלה ושם היא ממשיכה לפעול בצורה עוצמתית יותר ללא מגבלתו הגשמית של הגוף. בנוגע לשאלה ‘למה דווקא הוא מת?’, הרי שלכל נשמה יש ייחודיות משלה. אם הקב"ה לקח מישהו, זה בגלל שהקב"ה היה צריך דווקא את הנשמה שלו שתפעל מלמעלה לעשות טוב בעולם בצורה הכי טובה כמו שרק היא יכולה לעשות.

"‘למה דווקא אני סובל?’ - אם הקב"ה מביא עלינו קושי, לא רק שוודאי שאנחנו יכולים לעמוד בו אלא ודאי שנצא יותר מחוזקים ממנו. השאלה של ה’למה?’ היא שאלה חשובה שצריך לתת לה יותר מקום, אבל השאלה ‘בשביל מה?’ יותר חשובה כי היא מביעה את זה שאנחנו יכולים לצמוח מתוך הקושי. אנחנו לא יודעים בשביל מה הקב"ה עשה דבר מסוים, אולם אם נצמח - כפרט וכלאום - ונקבל משהו בעל ערך מהדבר שקרה, כנראה שזו אחת הסיבות שבשבילן קרה מה שקרה".

לדברי אביתר, החוברת, שנמכרת בחנויות שונות, עונה על צורך של בני הנוער: “חברים האירו את תשומת לבי לכך שאין ספרים או חוברות לבני נוער שעוסקים בנושא של אובדן וההתמודדות איתו, והבנתי שזה חשוב מאוד כי החוברת עוסקת בשאלות שכל אחד שואל. מהר מאוד קיבלתי פניות מאנשים מבוגרים יותר שביקשו את החוברת ואמרו שהיא עוזרת להם, אז הבנתי שזה יכול לדבר לכולם. עכשיו החוברת בתשלום כדי לכסות הוצאות הפצה, אבל השאיפה הגדולה היא להגיע למצב שנוכל לחלק אותה בחינם ללא הגבלה".

עד כמה הכתיבה עוזרת לך להתמודד עם האובדן?
“אני חושב שהיא מאוד עוזרת. כתבתי לא ממקום של לברוח מהקושי אלא כדי להתמודד איתו. כשמשפחה שכולה אומרת לי שהחוברת עוזרת לה מאוד להכיל את האובדן ולהתמודד איתו, זה גם נותן לי כוח, ויש לי סיפוק מזה. אני לא אשקר, זה לא פשוט להתמודד עם האובדן, זה מאוד מורכב כי איבדתי אבא. זו תחושה של חוסר אונים, געגוע ועצב, אני מרגיש את חסרונו מאוד חזק, אבל יש לי גם תחושות אחרות של גאווה גדולה באבא שלי שעשה את הדבר הנכון והקריב עצמו למען עם ישראל".

לסיום, יש מסר שתרצה להעביר?
“ההיסטוריה מלמדת אותנו שכל משבר מוביל לצמיחה: מלחמת העולם הראשונה הובילה להצהרת בלפור, השואה הובילה להקמת המדינה, מלחמת יום הכיפורים הובילה להתיישבות ביהודה ושומרון. אז אני מאמין שגם אחרי שהמלחמה הזו תיגמר היא תוביל אותנו לצמיחה, גם במישור הלאומי־מדיני וגם במישור האישי־פרטי".