את אירועי השבת השחורה ב־7 באוקטובר לא ישכח חיים אדרי לעולם. אדרי (60), תושב שדרות, גילה תושייה יוצאת מן הכלל באותו בוקר נוראי, כאשר דאג להכניס את בתו בת ה־16 לממ"ד בביתם, וידא כי רעייתו ואמה, קשישה שאינה בקו הבריאות, מוגנות, ולאחר מכן רץ ברגל לביתה של שכנתו ורה, כבת 80.
ההוקרה המרגשת לחטופה שחזרה מהשבי
מחקר מיוחד מצא: "יש צורך באיסוף נתונים בנושא אלימות מגדרית"
"אני מתגורר בדיוק מול הכיכר בעיר, שאליה הגיעו באותו הבוקר עשרות מחבלים", הוא מספר בשיחה עם "מעריב". "ראיתי דרך החלון את המחבלים עם הטנדרים הלבנים האלה. דאגתי לשכנה שלי, ורה, כי היא ערירית וגרה לבדה. הייתי עושה לה את כל הקניות, עוזר לה וזה מה שעלה לי בראש באותו זמן. קודם כל הרגעתי אותה כי היא לא הבינה מה קורה. היא אהבה לשבת בחוץ ויכול מאוד להיות שאם היא הייתה יוצאת החוצה מביתה, המחבלים היו רוצחים אותה. הכרחתי אותה להיכנס לממ"ד עם בקבוקי מים ואמרתי לה לא לצאת עד שאני חוזר. אחר כך דיברתי עם החיילים והשוטרים שיעזרו לוודא שהכל בסדר".
אדרי עובד כמפעיל מכונות במפעל קרטונים. הוא מתגורר בשדרות כבר 14 שנה. ארבעה ימים לפני אותה שבת הוא עבר דירה מהשכונה הקודמת שבה התגורר לדירתו החדשה, כאמור מטרים ספורים מהכיכר שאליה זרמו כ־30 מחבלים באותה שבת שחורה. "בכל פעם שאני רואה טנדר לבן, הסיוטים חוזרים אליי. אני נזכר בדברים וזה לא נעים. למרות זאת, אני חושב שהייתי הראשון לחזור לעבודה בשדרות. היינו במפעל רק אני ועוד שלושה".
גם לאחר פרוץ המלחמה המשיך אדרי לשמור על קשר עם שכנתו. "מתנדבי ארגון פתחון לב הביאו כל שבוע ארגזי סיוע וסלי מזון לשדרות, והייתי לוקח לוורה קרטון כדי לעזור לה, וגם עובר בסופר כדי להשלים מוצרים", הוא מספר.
במהלך השבועות האחרונים פגש אדרי פעם נוספת את אנשי פתחון לב, כאשר הוא עצמו נאלץ להירשם לסיוע מוקד "זכות בקלות" של הארגון.
"נציגת המוקד עדי התייחסה אליי בצורה בלתי רגילה. היא סייעה לי להשיג מענקי אכלוס ועידוד חזרה לעבודה, שעזרו לי להרים את הראש קצת מעל המים - אף על פי שהיו לי המון הוצאות בתקופה הזו. לבת שלי עדיין קשה לחזור לכאן, וזה ארבעה חודשים שאני שוכר רכב כדי לראות אותה בדימונה, שם היא מתגוררת באופן זמני. במקביל, אני מנסה להמשיך ולכלכל משפחה. העלויות בהתאם, והן גבוהות. אני לא יודע מה הייתי עושה לולא הליווי של פתחון לב והיד התומכת שלהם", הוא מוסיף בהתרגשות.