פרופ' יונתן דקל חן, אביו של שגיא דקל החטוף בשבי חמאס, התארח היום (שישי) ברדיו 103FM בתוכנית של גדעון אוקו, ונתן את דעתו על הממשלה ועל המאמצים להחזיר את החטופים, וסיפר גם על אותו יום נורא בו נחטף בנו.
על היתרונות בנשיאת אזרחות אמריקאית הסביר: "אני ישראלי לכל דבר ועניין, אני חבר קיבוץ מאז 1982. האזרחות היא מעין זכות נלוות. בהחלט האזרחות הזו נתנה לי גישה, יכולת לגשת אל הרשויות האמריקניות, ושתהיה אצלן פתיחות ומחויבות גם להקשיב וגם לפעול. בסופו של דבר לא האמריקנים משחררים, יש כאן שני צדדים ומתווכים באמצע, ארה"ב היא מדינה שמנסה לתווך. יש פה את חמאס ויש פה את מדינת ישראל האמריקנים עושים את המיטב והמירב שהם יכולים לעשות כצד שלישי ללחוץ על כולם".
משפחות החטופים הטיחו בנתניהו: "קיבלנו יחס יותר טוב מהבית הלבן" | דיווח
על המאמצים להשיב את החטופים אמר: "אני חושב שכל אחד שעיניו בראשו מבין שקורה כאן משהו מכפיש, משהו קשה ביותר. ככל שאני מצליח להבין, ראש הממשלה וחלק משריו מחפשים כל סיבה וכל תירוץ כדי לא להשלים את התהליך של החזרת החטופים".
בעניין המטרה של חיסול החמאס נתן את דעתו: "מ־2007 אנחנו חיים תחת איום החמאס כל יום, יורים עלינו כל שבוע אם לא כל יום, אף אחד לא צריך לשכנע אותי ולהטיף לי שצריך לחסל את החמאס. אני גידלתי שם ארבעה ילדים נפלאים, אני מקווה שיום אחד אני אוכל להמשיך לגדל שם את נכדיי אם נחזור למקום. ברור מאליו שצריך לחסל את החמאס, נקודה".
לגבי הדיון האם ניתן להצליח בשתי המטרות - החזרת החטופים וחיסול החמאס אמר: "אני מאמין בכל ליבי שאפשר את שני הדברים יחדיו. אפשר לשחרר בחיים את החטופים, אך ורק באמצעות מו"מ כלשהו, עם אויב אכזר, רצחני, איום ונורא, אבל זה האויב שיש לנו. כדי להשלים מו"מ עם אויב נוראי צריך לשבת עד שיוצא עשן לבן, לא בכל הזדמנות למשוך חזרה את גיבורי ישראל, שהם אלו שאחראים על המו"מ. לא לקצץ להם בכל האפשרות את מרחב התמרון".
"בואו נזכור", הוא המשיך, "שמאז אירועי ספטמבר 1996 אני חי את הגבול יום יום. מי שיושב בראש ומי שאשם במה שקרה, העיקרי, בשבעה באוקטובר - זה ראש הממשלה שלנו. להחזיר את החטופים או את מי שאפשר, להחזיר אותם בחיים, לא להקריב אותם פעם שנייה. הקריבו אותנו, ובוודאי את החטופים, בשבעה באוקטובר. לא יעלה על הדעת שיקריבו אותם פעם שנייה - בבקשה אל תעמידו את זה מול זה, או חטופים או השמדת החמאס. זה הקו של ממשלת ישראל וזה אנטי יהודי, אנטי ציוני. זה פוליטי, זה לא אמיתי, זה לא לאומי, זה לא קשור לביטחון ישראל".
"ניתן היה בהרבה מקרים בין אותו הרגע עד שבעה באוקטובר לטפל בסינוואר, מי לא טיפל בסינוואר? המשוואות האלה הן מטעות את הציבור דרך הקו של ממשלת ישראל, שבעיניי לא ציונית ולא הומנית בכלל".
פרופ' דקל חן סיפר על שגיא ש"הוא נחטף כמו שעוד 80 איש נחטפו מקיבוץ ניר עוז. בינתיים 40 חזרו, אנחנו יודעים שמתוך ה־40 שנותרו בידי חמאס, 12 כבר לא בחיים. אנחנו לא יודעים דבר על עוד 28. שגיא, כהרגלו, בשבתות וימי חג קם מאוד מוקדם כדי לעבוד על הפרויקט האהוב שלו, להפוך אוטובוסים ישנים לדברים שמישים. במקרה הספציפי הזה הוא היה באמצע פרויקט גדול, להפוך 4 אוטובוסים ישנים של שדות תעופה לכיתות טכנולוגיות ניידות".
הוא המשיך לספר על אירועי היום הנורא: "הוא זיהה בהתחלה את החדירה, הוא ראה חוליה, הוא ואחרים שקמו מוקדם. הקפיצו את הקיבוץ, אמרו לכולם להסתגר, הקפיצו את כיתת הכוננות. מה שהוא לא הבין באותו הרגע שלא הייתה חוליה בקיבוץ, היו 200. ניסו להגן על הקיבוץ עד סביבות 8:30, ואז הוא נחטף. חברי כיתת הכוננות כמעט כולם נהרגו או נחטפו. הקיבוץ היה לבד עד 14:30".
"צה"ל לא ירה כדור אחד בקיבוץ ניר עוז", המשיך, "והם הגיעו שעה אחרי שכל המחבלים והבוזזים עזבו את המקום, אחרי שרצחו 40 מחבריי. על שגיא אנחנו יודעים רק שהוא היה חי בסוף נובמבר האחרון, מתוך העדויות של אלו ששוחררו, חלקם מניר עוז. מאז אנחנו לא יודעים דבר".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm