בשבת של שמחת תורה, סמוך לעלות השחר, חדרו לקיבוץ ניר-עוז מאות מחבלים מארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלמי ואיתם מאות אזרחים עזתיים. הם פשטו על הקיבוץ בו זמנית מכמה כיוונים, דרך מספר פתחים. הם שהו בקיבוץ שעות ארוכות ורצחו משפחות שלמות, כולל קשישים וילדים. ארגון הג'יהאד האיסלמי, עדיין מחזיק בחטופים מהקיבוץ.
"עשיתי הכל כדי שהמשפחה שלי תצא בחיים": הלוחם שלחם על הבית חזר לקיבוץ
נתניהו, בנט ולפיד: אלו הסכומים שבוזבזו על מעונות רה"מ בשנים האחרונות
המחבלים נערכו מראש עם מודיעין רלוונטי, תצ"א של הקיבוץ ומידע על מיקום האמבולנס ורכב הרבש"ץ, במכת האש הראשונה הם פיצצו את הרכבים האלה. הם המשיכו משם לרצוח ולשרוף משפחות ולפוצץ בתים באמצעות בלוני גז. בקיבוץ שהו המחבלים עד שעות הצהרים המאוחרות ועשו בו יחד עם הבוזזים העזתיים כבשלהם, עד שנסוגו לפני שהגיעו כוחות חיילי צה"ל ושוטרים לסייע.
אתמול פרסם קיבוץ ניר עוז פוסט שכתבה ליאור כץ נתנזון, בתה של אפרת כץ ז"ל שנרצחה בניר עוז בשבעה באוקטובר, ואחותו של רביד כץ ז"ל שנרצח ע"י החמאס ועדיין חטוף בעזה. הפוסט כולל התייחסות פרטנית לכל החסרים כעת בחייה של נתנזון, נרצחים וחטופים וגם לשבים שטרם זכו לצעוד מחדש בקיבוץ. הוא זכה עד כה לאלפי לייקים ושיתופים רבים. כך היא כותבת:
"חצי שנה.
חצי שנה שלא שמעתי את רבקה שואלת אותי "מה איתך ילדה?".
חצי שנה שחיים לא קרא לסהר בדיוק כמו שקרא לרביד כשהיה ילד - "קאפצן".
חצי שנה שלא ראיתי את יוסיניו בדרך לאסוף או להסיע חברים וילדים, באדיבות שאין כמותה.
חצי שנה שירמי לא כתב לי הודעה שיש לי חבילה ליד משרד הדואר, עם תאריך של יום הגעתה, אבל בסוף היא תמיד הייתה מגיעה לסף ביתי, וכשהייתי מודה לו היה אומר "אין בעד מה, על מה את מתרגשת?"
חצי שנה שלא ראיתי את סעיד מטייל עם נכדיו בנסיעה בשדות הקיבוץ.
חצי שנה שיאיר לא הבהיל אותי וצעק לי מאחורי הגב "בולודההההה"
חצי שנה שלא ראיתי את אמיתי נוסע בקלאבקאר שלו עם ג'ימי, שטיפל בו במסירות מדהימה, תוך כדי שהם מאזינים למוזיקה". ג'ימי הוא מטפל, עובד זר שטיפל באמיתי חבר הקיבוץ, שנחטף גם הוא וכבר שוחרר בעסקה. בנרצחים מניר-עוז היו גם 11 פועלים אזרחי תאילנד, ו-5 פועלים נחטפו.
ליאור ממשיכה וכותבת: "חצי שנה שלא פגשתי על השביל את יוכקה ועודד, עושים את הליכת אחר הצהריים שלהם". עודד ליפשיץ, עיתונאי ואשתו יוכבד נחטפו מביתם בניר-עוז לעזה בידי מחבלי חמאס וביתם הועלה באש. ב-23 באוקטובר שוחררה אשתו יוכבד בעסקה. על פי עדותה, הוחזקו השניים בשבי בנפרד.
"חצי שנה שלא קראתי לשירי "סונגי"! באהבה, והיא גם לא החזירה לי בקריאה "מיי לייט!".
חצי שנה שלא ראיתי את ירדן מטייל עם אריאל וכפיר וטוני הכלב". נתנזון נוגעת בזיכרונותיה בבני משפחת ביבס החטופים.
"חצי שנה שאלכס לא סיפר לי אחד מהסיפורים שלו מהמסעות לפולין, או עליי ועל לי כשהיינו קטנות". היא כותבת ומכוונת לחוקר השואה אלכס דנציג.
חברי כיתת הכוננות של ניר-עוז ניהלו קרבות מול המחבלים, חלקם הצליחו לשרוד, אחרים נפלו בקרב, בהם אביב אצילי שבתחילה נחשב חטוף, אך בהמשך התברר כי הוא נהרג, כך כותבת עליו ליאור: "חצי שנה שלא ראיתי את אביב עולה על האופניים ביציאה מביתו, ולא צעקתי לו "אביבוש!"
"חצי שנה שלא פגשתי את כרמלה, שהייתה אחת המטפלות שלי כילדה, והיא לא ליטפה את כתפי ושאלה לשלומי. חצי שנה שנויה לא עברה לידי ואמרה תמיד תמיד תמיד שלום." כרמלה דן היא קשישה בת 80, בנוסף לה נרצחה באותו יום גם נכדתה, נויה דן בת ה-12, שהייתה על הרצף האוטיסטי.
ליאור ממשיכה ומתייחסת בפוסט לכל השמות באופן אישי, גם למי שחזרו מהשבי, אך טרם חזרו להתנהלותם הרגילה בשבילי הקיבוץ: לתמיר, ג'ודי וגדי, איציק החצרן, אלעד, רועי, ויטלי שמאכיל את החתולים, רמי, אוהד ובת-שבע ולאחרים. יוסי שמדבר איתה בספרדית ומרגיט, קרול שאוספת את הנכדים שלה מהגן, יוסי צלם האירועים, אבנר שמטייל עם הכלב, ומיה שלא מסוגלת לשבת בשקט. היא לא מחסירה את עופר ואת יורם שהכין עגבניות מוחמצות, רותי ומונדר שנוסעים יחד על הקולנועית, קופר ונורית שצעדו ביחד, צ'רצ'יל וגדעון שנהג לקחת את נכדתו לגן על המכסחת. הרשימה ארוכה כרשימת החסרים בקיבוץ ניר-עוז וכאלה שהקיבוץ חסר אותם לעת עתה, היא מזכירה גם את תמרי וג'וני, שגיא, דוד, שפרה, רונן, רז, ארבל ואריאל, ואת זלמן בבגדי העבודה הכחולים.
כך היא ממשיכה ומסיימת: "חצי שנה שלא חיבקתי את גדי, לא צחקתי מהשטויות שלו, לא נדבקתי באופטימיות המדהימה שלו, לא שמעתי עצה טובה, לא שמעתי את סהר שואל אותו שאלה שאין עליה תשובה והוא עונה לו "למה? פפו!".
לא ראיתי את הילדים שלי רצים אליו לחיבוק ענק של סבא.
חצי שנה שלא קיבלתי צ'אפחה מאח שלי, תוך כדי שהוא צועק לי "מה קורה ג'יפה??", כינוי שהוא הדביק לי מזמן מזמן.
לפני חצי שנה לא העלתי על דעתי שהוא ייעלם לי ככה, ביום ארור אחד.
חצי שנה עברה ואני עדיין לא מסוגלת להבין שהוא כבר לא יחזור.
חצי שנה שלא חיבקתי את אמא, לא הרחתי את הריח שלה, לא אמרתי לה כמה אני אוהבת ולא רוצה להיפרד!!
חצי שנה שלא קראתי "אמא"
רק דיברתי אליה בלב.
חצי שנה שדקה לפני שאני נרדמת, אני מנשקת את שני הילדים שלי ולוחשת באוזניהם "אני אוהבת אתכם, סבתא אוהבת אתכם", כי אני עדיין לא יכולה לדמיין איך החיים שלהם יעברו ללא האהבה שלה.
חצי שנה עברה ואפילו לא נפרדנו.
חצי שנה והחוסר מבעבע מבפנים.
חצי שנה ויש עוד אנשים, ועוד סיפורים.
חצי שנה שחלקיקי הקהילה והחיים שלנו שבורים ומפוזרים".
כזכור, בלילה שבין 14 ל-15 באוקטובר מטוסי קרב של צה"ל ברצועת עזה חיסלו את בילאל אל-קאדר, מפקד כוח נוח'בה בגדוד דרום חאן יונס, שהיה אחראי על הטבח בניר עוז ובנירים.