חצי שנה מאז הטבח בשבת השחורה - וחלק מתושבי העוטף עדיין מפונים מבתיהם. המרחק, הזמניות, אי־הוודאות והמלחמה שברקע מגבירים את המצוקה.
הפגיעות המיניות במלונות המפונים: "יש נזק לתא המשפחתי במגורים פה"
הווטרינרים שנשארו עם בע"ח והזוג שחגג מול ענני עשן: מיהם "המפונים" שלא התפנו?
לאחר הפינוי: התושבים שהחליטו לא לחזור יותר לצפון
עטר מאור, חברת קיבוץ בארי, אמרה ל"מעריב": "חצי שנה אחרי האסון של חיינו, שאחריו שום דבר לא אותו דבר. חלקנו חיים בחדרי מלון, כשהבתים שלנו עומדים שוממים. לחלקנו לא נותרו בתים כלל, רק רעפים מפויחים על האדמה". לצד התחושות הקשות, היא מציינת שתושבי בארי מעריכים את כל האנשים הטובים שהם פוגשים בדרך. אולם היא מסכמת בצער: "חצי שנה אחרי, ואנחנו בעיקר שבורי לב".
אלון טייכר הוא סטודנט שהתפנה משדרות לבית הוריו בשוהם. לדבריו, מאז תחילת המלחמה הוא היה בדירה שלו פעם אחת בלבד, לעשר דקות. "אני מאוד מתגעגע למקום השקט שלי ולבית שלי", הוא אומר. מיד לאחר מתקפת הטרור בעוטף עזה ב־7 אוקטובר, עם הצטרפות חיזבאללה ללחימה, גם 80 אלף תושבי גבול הצפון מהיישובים השונים צמודי הגדר פונו על ידי המדינה, מחשש לתגובה חריפה מצד חיזבאללה, ופוזרו במלונות ובבתי הארחה ברחבי הארץ.
השינוי יצר משבר בקרב תושבים רבים, שנותרו בחוסר ודאות, עקורים מבתיהם - ללא תאריך או צפי חזרה ליישובים. הילדים ובני הנוער נאלצו לנוע בין מסגרות חינוכיות שונות - עד שנפתחו מרחבי חינוך עבורם או עד שנקלטו במסגרות חינוכיות קיימות. מדוח מצב הנוער המפונה של עמותת עלם, שמלווה את בני הנוער המפונים במלונות, עולה כי 60% מבני הנוער מדווחים על תחושת בדידות, וכמחצית (46%) מדווחים על תחושת דיכאון וחרדה.
בעלם מזהירים כי נתונים אלה מוליכים לתופעות אובדנות והפרעות אכילה, ובכך כבר ניכרת עלייה בשיעור של כ־10% ביחס לשנה רגילה.
בדוח של מוסד שמואל נאמן, למחקר מדיניות לאומית, מוצגים ממצאי הסקר שנערך בקרב תושבי הצפון שפונו מבתיהם. 22% מהמפונים מחוסרי עבודה עם קצבה של אבטלה או חל"ת, 14% מחוסרי עבודה ללא קצבה - ובסך הכל 36% מהם אינם עובדים. 34% עובדים מרחוק ו־16% מחפשים עבודה במקום החדש.
כמו כן, חלק מהתושבים אינם רואים את עצמם שבים לצפון, לאחר שהתרגלו לסביבה החדשה שלהם במרכז הארץ. מדובר בעיקר בצעירים - וזהו דבר היוצר הגירה שלילית ועלול להוביל למשבר התיישבותי חמור בצפון.