היום אחר הצהריים (רביעי) התקיימה הלווייתה של עדנה סולודר ז״ל חברת הכנסת לשעבר. בהלוויה נכחו 350 בני משפחה, חברים, פוליטיקאים ואנשי התנועה הקיבוצית.
השרים שבו לתקוף את הרמטכ"ל בקבינט - שלא נשאר חייב
גורם הפתעה ושימוש בטכנולוגיה ייחודית: כך נערכים בצה"ל לכניסה רפיח
ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית, שהיה קרוב לעדנה ספד לה: ״עדנה הייתה קיבוצניקית בנשמתה ופעילת ציבור - אלה הן שתי ההגדרות המתארות את עדנה שהכי התחברתי אליהן. מאז נודע לי אתמול על מותה, והיום על זכייתה המוצדקת בפרס ישראל על מפעל חיים, אני במערבולת של רגשות.
צער, לצד גאווה גדולה שהכרתי וזכיתי לפגוש אותה בשנים האחרונות ולהיתרם מחכמתה וניסיונה. סיפור חייה של עדנה הוא סיפורו של דור שלחם והקים את המדינה.
״עדנה הייתה מחויבת ואכפתית בכל תפקידיה בקיבוץ, בתנועה כמזכירת פנים בקיבוץ המאוחד, וכחברת כנסת נמרצת המטפלת ומקדמת נושאים וחקיקה חברתית בוועדות״, עוד הוסיף. ״במעשיה השפיעה עדנה רבות על חייהם וזכויותיהם של המוני ישראלים שאפילו לא ידעו שהח״כית דאגה לרווחתם.
זכייתה בפרס ישראל היא יום חג לתנועה הקיבוצית כולה. לצד הגאווה על הזכייה, קיימים גם צער ותחושת החמצה על כך שעדנה לא התבשרה על הזכייה בפרס בחייה״. עוד ספדו לה בכאב בני משפחת בבני - המשפחה המאומצת והמאמצת של עדנה בקיבוץ, לאחר פטירתם של דליקה בתה ושל רזי, בעלה: ״בין משפחת בבני לעדנה סולודר אין קרבת דם אבל מאז שאני זוכרת את עצמי עדנה חלק בלתי נפרד מהמשפחה״, ספדה בת המשפחה.
״עדנה היקרה, לא הכרתי אותך עם כל התארים - לא חברת כנסת, לא מזכירת הקיבוץ, רק כעדנה החייכנית שהייתה מעורה בכל מה שקורה בחיינו, שהייתה מביאה מתנה לחג ולא שוכחת אף יום הולדת של אחד מאיתנו, עדנה שהייתה נוהגת ולוקחת אותנו מצמח עד ירושלים והכל כדי לשמוע את נועם מנגן ולתת כבוד לתזמורת של אבא, עדנה שבשקט ובצניעות טיפחה בנועם את האהבה וההתמדה לפסנתר ותמכה בו עד יומה האחרון - גם כאשר עזב את הארץ.
עדנה שבחרה באביטל להיות כתבת הנוער בעלון גשר ואולי בלי לדעת סללה את דרכה בעולם העיתונות והתקשורת, ועדנה שהיא פשוט סבתא מאמצת שלנו - פשוט לא ברור מי אימץ את מי עד היום״, ספדו לה בכאב.
״אז מעבר לכל מה שנתת לנו והיית עבורנו עדנה, אנחנו מקווים שנתנו לך לא פחות - ושהיינו עבורך בית חם ומשפחה. לפני חודש ישבנו אצלך לציין את יום הולדתך וצחקנו על כך שאיציק החל לדבר איתך על הפקת ההלוויה ובאותו יום זה היה נראה תסריט כל כך רחוק - הרי מכל נפילה שלך מאז שאני מכירה אותך הצלחת לקום, על כל המשתמע מכך, ולתחושתנו - את היית ועודנה נצחית ובלתי מנוצחת.
והנה אנחנו כאן, הגענו לנפילה האחרונה שלך ממנה לצערנו לא הצלחת לקום. תנוחי על משכבך בשלום. תרמת כל-כך הרבה פה, הגיע הזמן לנוח ליד דליקה ורזי כפי שרצית״.
