על אף החששות: המסורת שתושבי העוטף לא מוכנים לשבור

שחר שנורמן ואשתו אילת היו הראשונים מכפר עזה לחזור להתגורר בביתם, ועתה, ימים ספורים לפני פסח, הם מתכוננים לעריכת ליל הסדר בקיבוץ. “אנחנו הולכים לציין את פסח בבית שלנו, נהיה לפחות שלושה אנשים”, אומר שנורמן. “אנחנו עדיין לא יודעים אם אחי ומשפחתו יגיעו, עוד לא סגרנו את כמות האנשים. פסח בבית בשבילנו זה עניין של מסורת ואנחנו תמיד מציינים אותו בבית. אני לא אוהב להתייחס לזה כאל משהו שהוא לא מובן מאליו כי בשבילנו זה מאוד ברור וטבעי. זה המקום שאנחנו חיים בו ואני לא רואה שום סיבה לא לציין את החג שלא במקום שאני גר בו”.

"בעומק איראן": דיווח - ייתכן שהתקיפה הישראלית תצא לפועל בטווח הזמן המיידי
זה השם שניתן למבצע יירוט וסיכול המתקפה האיראנית בליל שבת

שישה חודשים וחצי אחרי ארוחת החג האחרונה שקיימו בקיבוצי ויישובי עוטף עזה, אשר שעות ספורות אחריה התרחשה מתקפת ה־7 באוקטובר, מגיע חג הפסח בצל המלחמה. בעוד רבים מהמפונים יציינו את ליל הסדר בבתי מלון, במגורים זמניים או אצל בני משפחה שנמצאים באזורים “רגועים” יחסית, משפחות מעטות, בהן כאמור משפחת שנורמן, החליטו לציין את ליל הסדר בבתיהן, בחלק מהמקרים באותו בית שהותקף בזמן ששהו בו.

כששנורמן נשאל אם תהיה לחג משמעות אחרת עבורו השנה, הוא משיב: “כבר בשנה שעברה הייתה לחג משמעות אחרת, היה לנו פסח שבמקום להקריא בו את ההגדה הקראנו את מגילת העצמאות. אבל ברור, מישהו ניסה לרצוח אותי בבית שלי והעובדה שאני מקיים את הפסח פה היא הניצחון שלנו, לציין את השיבה הביתה. אנחנו שישה אנשים בלבד שחזרו לקיבוץ ומרגישים שהמשכיות המסורת מונחת על כתפינו.

הייתי משוכנע שאנחנו נקיים פסח המוני בקיבוץ, של כולם, והנה אנחנו במתכונת מאוד מצומצמת הפעם. משפחה וחברים טוענים שאני משוגע לציין בבית את ליל הסדר ומזמינים אותי אליהם, אבל ברגע שבחרנו לחזור הביתה – החלטנו לעשות הכל בבית. נשמח אם אנשים יצטרפו אלינו, ואם לא – נעשה את החג לבד, וזה בסדר”.

“לא נוותר על התקווה”

ישי שוסטר מקיבוץ מפלסים יציין אף הוא את ליל הסדר השנה בקיבוץ, על אף שמרבית תושבי הקיבוץ מפונים. “יש סימבוליות מיוחדת בציון ליל הסדר השנה”, הוא אומר. “יש תחושת ביטחון בקיבוץ, ועובדה שרבע מתושבי הקיבוץ חזרו להתגורר פה. אח שלי, אשתו והבן שלהם יזמו את ליל הסדר השנה והם נתנו לי תפקיד: להכין את ההגדה הקיבוצית. נהיה משהו כמו 50 איש מהקיבוץ. בעבר היינו מקיימים את ליל הסדר בחדר האוכל אבל זו מסורת שהפסיקה לפני 30 שנה, ועכשיו, לנוכח המצב, החלטנו להחזיר את זה”.

מהי המשמעות עבורך בציון ליל הסדר השנה דווקא בקיבוץ?

“זה מסמל את החזרה שלנו לשגרה, את ניצחון הרוח, ויש לזה ערך מאוד סנטימנטלי ורגשי עבורי. זו מסורת שאסור לנו לשבור, ובשבילי זה להראות שלמרות מה שקרה – אנחנו עדיין כאן ולא ניתן לאף אחד לשבור אותנו. ליל הסדר יהיה באוהל שהצבא נתן לנו ליד החמ”ל של הקיבוץ, ככה שבמידה שיהיה מצב חירום, נהיה עד כמה שיותר מוגנים ונוכל להגיב מהר לכל סיטואציה. נשאיר גם כיסאות ריקים כסמל ותקווה לשובם המהיר של החטופים הביתה. אנחנו לוקחים בחשבון שייתכן שנשמע רעשים של טילים אבל לא ניתן לזה לשבור לנו את הרוח”.

מיכל, בעלה וילדיה הם מהמשפחות הבודדות בקיבוץ ארז שבחרו לציין בביתם את ליל הסדר השנה. “כולם אמרו לנו שאנחנו משוגעים לעשות את ליל הסדר בבית, בייחוד כשיש התרעות בחוץ ועכשיו עם המתקפה האיראנית שהייתה, אבל בעלי, הילדים ואני התייעצנו זה עם זה והחלטנו שאין מקום אחר שנרגיש בו את רוח החג כמו בבית שלנו, דווקא בגלל מה שקרה”, היא מספרת. “רוב חברי הקיבוץ לא יהיו בפסח בקיבוץ, הם מעדיפים לעשות את החג במלונות או אצל בני משפחה, אבל עבורנו זו חובה להראות שהמסורת שלנו חזקה יותר מכל אויב כזה או אחר.

ב־6 באוקטובר עשינו בבית ארוחה משפחתית גדולה והיה שמח מאוד, ואז בא ה־7 באוקטובר והעולם התהפך. עכשיו, קצת יותר מחצי שנה אחרי, אין מצב שאנחנו נוותר על התקווה כי התקווה היא מה שמשאיר אותנו בבית שלנו ומה שמשאיר אותנו במדינה הזו, וזה גם מה שיביא לנו בעזרת השם את הניצחון".

אין חששות?
“לא אשקר לך, ברור שיש לבעלי ולי חששות, אבל אנחנו מרגישים חובה להראות לילדים שלנו מה זה אומר להיות מחובר לשורשים, לבית ולאדמה, ולשדר שלהם שאנחנו חזקים יותר מכל פחד שהאויבים שלנו מנסים לזרוע בנו. מאז שנולדתי בקיבוץ אני חוגגת בכל שנה את חג הפסח. אז השנה אולי אני לא יכולה לומר שאני ‘אחגוג’, אבל כן אמשיך את המסורת. אני לא רואה שום אופציה אחרת”.

ליל סדר עם חיילים

“היינו מפונים לבית מלון במשך שלושה חודשים ואז החלטנו לחזור הביתה אל מושב שוקדה”, מספר יניב אלוש. “ראינו בחזרה הביתה אמירה מאוד חשובה לחיזוק הצבא. לאור המאבק והתקדמות הצבא, הרגשנו מספיק בטוחים לחזור למרות שעדיין לא הסתיימה המלחמה. לא חזרנו אותם אנשים אבל נראה לי שאין במדינת ישראל מישהו שנשאר אותו אדם. משהו בתחושת הביטחון הכללית התערער, אבל מצד שני אני מסתכל קדימה, הצבא התעשת, ניסה ועדיין מנסה לעשות כמיטב יכולתו. צריך להבין שנכון, היה מחדל גדול, אבל מצד שני יש פה תקומה ואומץ לקום ולהתאושש ואנחנו רוצים לתת כוח לדבר הזה”.