משק קורלנדר נוסד ב-1951 על-ידי לויצ’י ולילי קורלנדר ובנם טומי בן השלוש שהגיעו מרומניה לאחר מלחמת העולם השנייה. בימים הראשונים במשק, גידלה המשפחה מעט ירקות, אספה את מעט הביצים שהטילו התרנגולות וחלבה את הפרה. את התוצרת הייתה סבתא לילי מעמיסה על כתפיה וברגל ובטרמפים, ולוקחת למכירה בשוק של קריית שמונה הסמוכה.
מפוני קיבוץ בצפון התבקשו לעזוב את המלון: "מערערים לנו את היציבות בשביל כסף"
מפונים מהצפון או הדרום? בואו לתצפית פרטית למטר הליאונידים הגדול
עם השנים המשק החקלאי התפתח מאוד, וכיום הרפת מונה כ-500 פרות ומשלבת את הטכנולוגיות החדשניות ביותר עם המסורת המשפחתית. תחום הפרדסים והמטעים גדל - ובמקביל התפתח הענף האורגני במשק הכולל זיתים, רימונים, אשכוליות, תפוזים ולימונים. כיום עובדים במשק בשיתוף שלושה דורות: סבתא לילי, הבנים טומי וזאב - והנכדים דרור עומר וצחי. הנכד דרור, שהיום כבר אבא לילדות בעצמו ומנהל את המשק יחד עם אחיו, החליט להשאיר את הסוכה על כנה ולא לפרקה כבר מעל לחצי שנה, מחג סוכות האחרון - לפני שהחיים במדינת ישראל הסתחררו.
״הסוכה נשארה במקומה בתור עיקרון - חשוב לנו להזכיר מתי המלחמה החלה. אני משאיר אותה כתזכורת לכך שמאז סוכות, הזמן קפא מלכת בצפון, הכול נותר אותו דבר״, מתאר. ״בתור קצינים ביחידות מובחרות, אני ואחי מיד הוקפצנו ללחימה. אני לעוטף עזה - והוא לגבול הצפון, כך שההורים שלנו, בני 75, נאלצים להחזיק את המשק לבד במשך כל התקופה הארוכה. שאר המיצג מורכב מסמלי החגים - כדי להזכיר כמה זמן עבר מהשבת השחורה - וכמה חגים פספסנו ולא חגגנו בביתנו.
"בנוסף, הוספנו במיצג סמל למען החזרת החטופים. בחנוכה צחקנו שנדליק נרות חנוכה בצבא, אחר כך בפורים - גיחכנו על כך שנתחפש לחיילים - ועכשיו לפני פסח צחקנו על מי ייפול העול במשפחה לארח את ליל הסדר. לא משנה כמה חגים עברו - הזמן קפא ואנחנו מרגישים עדיין בחג סוכות ההוא״, הוא מוסיף.
הוא מבקש להדגיש כי מטרת המיצג היא להזכיר לציבור בכל הארץ כי ״יש אזורים שלמים בצפון ובדרום הארץ שחיי תושביהם התהפכו לגמרי. אנחנו נמצאים בחוסר ודאות, דורשים ביטחון אמיתי - אך עם זאת עדיין לא רואים את העניינים מתקדמים. עד שלא נמצאים ביישובים המפונים, מרגישים כמה שומם וריק, שומעים את רעשי הפגזים, התותחים והאזעקות - ומריחים את העשן, לא מבינים עד כמה המצב כאן חמור״, מתאר.
מעבר לסוכה שמשמשת כמעין תזכורת לזמן שחלף מאז החלה המלחמה הנוכחית, על קיר המחלבה תלויה קטיושה ממלחמת לבנון השנייה - שרסיסיה פגעו במשאית של המשק: ״שמרנו את רסיסי הקטיושה כמזכרת. האמירה ״עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל״ היא נכונה מתמיד. לאדם שלא זוכר את עברו הקשה בארץ הזו - קל מאוד לשכוח כמה מאתגר כאן - ולהתמסר למציאות ורודה שהיא אשליה״, טוען.
״אתמול הבת שלי, שמפונה יחד עם בת זוגתי ו-2 הבנות האחרות שלנו לחדרה, אמרה לי שהיא לא מרגישה בשום מקום תחושת בית - וכאשר היא מגיעה לבית הילל היא מרגישה אורחת. אין להן שום דבר במהלך השגרה הזמנית שלהן - שנשאר מהחיים הקודמים שהיו להן לפני השבעה באוקטובר״, מתאר את הקשיים.
על אף האתגרים הרבים, קורלנדר נשאר אופטימי: ״אני מאמין שנחזור לבית הלל, המשק ימשיך לפעול - ויפתחו גם השערים למבקרים. לא יודע מתי זה יקרה וכמה זמן זה יקח אך כמו שאבי אומר - ״מורידים את הראש וממשיכים לחרוש״. בחג פסח הקרוב, אני ומשפחתי שוקלים לקיים כאן בבית הלל את ליל הסדר - כאמירה וכתחושה טובה של עשיית חג בביתנו - שכל כך התגעגענו אליו״.