משפחות החטופים נערכות לליל-סדר עצוב: "נציין את החג עם חור גדול בנשמה"

"נציין את החג עם חור גדול בנשמה"

רז, יולי, אלה ונטלי, אשתו ובנותיו של אוהד בן עמי, שנחטף עם אשתו, רז. רז שבה במסגרת עסקת החטופים

רז, יולי, אלה ונטלי מחכות לאב המשפחה אוהד בן עמי, שנחטף עם אשתו, רז, מקיבוץ בארי. רז שבה במסגרת עסקת החטופים.

ישראל פגעה לאיראן בנקודה רגישה - השלב הבא יהיה גרוע הרבה יותר
בזמן שכל העולם נגדנו: מחאת ענק בעד ישראל - ולא תאמינו איפה

איך ליל הסדר שלכן ייראה השנה? 
רז: “אנחנו נציין אותו בכיכר (החטופים) עם הקיבוץ שלנו, בארי”. 

אלה: “אנחנו בדרך כלל חוגגים אותו בחדר האוכל בקיבוץ, אבל בגלל שכרגע אנחנו מפונים אז ליל הסדר יהיה בכיכר. זה מאוד משמעותי שהקהילה שלנו, שספגה המון ב־7 באוקטובר, ועדיין מתמודדת עם מה שהיא ספגה, דורשת את החזרת החטופים שלה ואת החזרת החטופים באופן כללי”.

נדמה שקשה השנה לקרוא לחג הפסח “חג החירות”. 
יולי: “אנחנו מרגישות שאי אפשר לחגוג את חג החירות, לצערנו רק נציין את חג החירות. גם אין לנו חירות עד שהחטופים לא חוזרים, אז אנחנו נציין את החג עם כאב עצום וחור גדול בנשמה”. 

אלה: “אנחנו נהיה פה בלי אבא, שלרוב אחראי על למלא את כוסות היין, ואחראי על הצחוקים ועל ללכד את המשפחה ביחד. ערב החג ממש לא יהיה שמח, הוא יהיה ערב חג עצוב. אנחנו מציינים חג של חירות כשיש 133 אנשים שכרגע אין להם חירות”. 

מה המנה האהובה על אוהד בחג? 
רז: “הוא אוהב את הכבש שאריאל מכין”.

יולי: “אריאל הוא הגיס של אמא, ובאמת כל חג הוא מבקש ממנו להכין את הכבש שלו, הוא עושה כבש מדהים. והוא גם מאוד אוהב את הקינוחים שאלה ואני מכינות כל ערב חג, לא רק בפסח”.

מה אתן מכינות לפסח? 
יולי: “לרוב אני מכינה בראוניז קרמל בלי גלוטן שהוא מאוד־מאוד אוהב, ופבלובה שהוא מאוד־מאוד אוהב, עם תותים וקצפת”.

אלה: “אני חייבת להגיד שהחלק הכי טוב בחג הפסח הוא המימונה. אנחנו תמיד מחכות למימונה”. 

יולי: “חד־משמעית”.

אתם חוגגים מימונה? 
אלה: “אבא מרוקאי והוא מאוד אוהב את המימונה. היינו חוגגים אותה בקיבוץ, עד שבאיזשהו שלב התחלנו לחגוג אותה בבית. אבא תמיד מזמין את כל החברים שלו, ומתגאה במה שאנחנו עושות ומתגאה בזה שהוא שומר על המסורת המשפחתית שלו, זה מאוד מרגש. אנחנו מקוות שעד המימונה הוא יהיה פה. חשוב לומר, פסח הוא לא חג של יום אחד, הוא נמשך. אני רוצה להאמין ולקוות שפדיון שבויים, שזו ה־מצווה ביהדות, תקרה תוך כדי חג החירות ונשחרר אותם לחופשי, כי מגיע להם”. 

ספרו לי על זיכרון מהחג עם אבא? 
נטלי: “אבא ואני תמיד הולכים מכות בצחוק. הוא מנסה ללמד אותי אגרוף תאילנדי”. 

יולי: “אבא יודע הגנה עצמית, אז ממש מגיל צעיר הוא היה מלמד אותנו איך להגן על עצמנו. זה תמיד היה מולו וזה תמיד היה בצחוק, כדי ללמד אותנו, אבל זה כיף, זאת הייתה רוח שטות עם אבא”. 

נטלי: “בחג האחרון אני זוכרת שאבא, יונתן בן הדוד הקטן שלנו ואני עשינו בינינו קרב כזה. ומה שמוזר עכשיו, זה שאחרי כל השנים שהוא לימד אותנו להגן על עצמנו, זה שהוא לא יכול להגן על עצמו כרגע”. 

"הלוואי שייכנס עכשיו כמו אליהו הנביא"

אורנה ורונן, הוריו של סגן עומר נאוטרה

סגן עומר נאוטרה, מפקד מחלקה בגדוד 77 מניו יורק כדי לשרת בצה”ל. הוא נחטף לעזה ב־7 באוקטובר. הוריו, אורנה ורונן, נמצאים מאז על הקו בין ארצות הברית וישראל ומספרים על המסורת שיצרו למשפחה בניו יורק, שהשנה לא תחזור על עצמה. “אנחנו חיים בניו יורק הרבה שנים”, מסבירה אורנה, “ובמהלך השנים האלה לא תמיד יצא לנו להגיע לארץ לליל הסדר או לחגים אחרים והתגבשה סביבנו משפחת חברים, ישראלים בעיקר, גידלנו ביחד את הילדים שלנו ואת החגים המרכזיים אנחנו חוגגים ביחד בדרך כלל. כך שעומר ואחיו דניאל גדלו על המסורת שלנו, ביחד עם החברים שלנו שהם כמו המשפחה שלנו שם”.

ואיך ייראה ליל הסדר השנה?
רונן: “השנה נהיה במחיצת המשפחה פה בארץ, אצל אח של אורנה ואשתו”. 

אורנה: “עומר יהיה חסר, זה ליל סדר עצוב מבחינתנו”.

איך אתם מרגישים אל מול ההגדרה “חג החירות” השנה?
אורנה: “קשה לנו מאוד, אנחנו כבר מעל חצי שנה מחכים לאות חיים מעומר. מחכים לעסקה, מחכים לשחרור שלו, וליל הסדר תופס אותנו בנקודת שפל. אחרי שעסקה, שהייתה על השולחן, נדחתה והיו לצערנו הרבה הסחות דעת עם כל הנושא של איראן שצץ בשבוע האחרון. התחושה היא קשה, הזמן עובר וזה לא לטובתם של החטופים”. 

רונן: “בגלל שאנחנו גרים בארצות הברית, אנחנו מבינים את התפקיד שיש לנו בארצות הברית, יחד עם עוד כמה משפחות של חטופים אמריקאים־ישראלים. הרי לאור הקשר הישיר שיש לנו לממשל האמריקאי, יש לנו אפשרות להפעיל לחצים, להבין איפה הדברים עומדים, לקבל פידבק שאנחנו לא מקבלים בארץ מהממשלה באותה נגישות. הייתה תחושה בשבועות האחרונים שממשלת ישראל אפשרה מרחב פעולה יותר גדול לצוות המשא ומתן ושיש פה הזדמנות”. 

והיא לא התממשה.
רונן: “כמו שאורנה אמרה, מה שקרה עם איראן, קודם בדמשק ואחרי זה עם איראן, בעצם הסיט לגמרי את כל תשומת הלב ונתן לחמאס את התירוץ, את הטיעון להקשיח עמדות ולסגת מהדברים שכבר הגיעו פחות או יותר להבנות, אז זה מאוד כואב. מצד שני נוצרו פה מנופי לחץ חדשים, ויש צורך בלחץ בינלאומי על חמאס, בגלל שיש כל כך הרבה חטופים מכל כך הרבה מדינות והקול של המדינות שקט מדי. לכן המאמץ הבא שלנו הוא לנסות ולבנות קואליציה רב־לאומית”.  

אורנה: “הציפייה שלנו גם משר החוץ ומכל הממשלה היא לגייס את תשומת הלב ואת התמיכה של המדינות שסובבות אותנו, שהצהירו על תמיכה בישראל בנושא האיראני. בואו ננצל את המומנטום הזה ונפעיל לחץ על חמאס”.

מה המנה והמנהג האהובים על עומר בחג? 
אורנה: “קודם כל עומר אוהב לאכול”.

רונן: “נקודה. וזה אומר כמעט הכל, ובכמויות”.

אורנה: “אבל עומר גם אוהב אתגרים וצחוקים, אז כשאוכלים מרור, הוא זה שישים ערימה של מרור בפה ויאתגר את עצמו, וישרוק מכל הכיוונים אחר כך”.

רונן: “ויהפוך אדום־כחול”. 

אורנה: “הוא גם נורא טוב עם ילדים קטנים, אז תמיד היו לנו חלקים בסדר שהם יותר משחקיים כאלה, שמתחפשים לעשר המכות או לאליהו הנביא. היינו שולחים אותו החוצה עם זקן וסדין, ושולחים את הילדים הקטנים לפתוח את הדלת ואז הוא נכנס, בתור אליהו הנביא”.

רונן: “וכולם קופצים עליו”. 

אורנה: “הלוואי שייכנס עכשיו כמו אליהו הנביא. הציפייה הזאת כל פעם קשה. בכל פעם, התאריכים עוברים ורק הם לא פה, רק זה לא קורה”.
רונן: “חיכינו לנס בחנוכה, בפורים, עכשיו יהיה פסח”.

אורנה: “אסור להתרגל לזה, פשוט אסור להתרגל לזה”.

"זאת יציאת מצרים שלנו, חייבים להשיב אותם הביתה"

חנה ושרון, אמם ואחיהם של יוסי ואלי שרעבי

חנה ושרון שרעבי מחכים ליוסי ואלי שנחטפו לעזה מקיבוץ בארי. “רק שאני אראה אותם כבר”, אומרת חנה, אמם של יוסי ואלי, “אפילו שיוסי כבר לא בחיים, שייקבר בקבר ישראל”.

איך ליל הסדר שלכם ייראה השנה? 
“השנה אנחנו מציינים את ליל הסדר. אי אפשר לחגוג חירות ובטח לא שמחה, כשחמישה מכיסאות המשפחה ריקים”, אומר האח שרון ומתייחס למשפחתו של אלי שנרצחה ב־7 באוקטובר, ליאן, אשתו של אלי, והבנות נויה ויהל. יוסי, אחיו מת בשבי. “ארבעתם כבר לא ישובו לעולם”, הוא מוסיף. “לאלי אנחנו מצפים, אנחנו מקווים ומתפללים שלפחות הכיסא הזה יהיה מלא. ציפינו שבחג הזה הוא יהיה”. 

חנה: “ליל הסדר השנה, בלי הילדים שלי, יהיה קשה מאוד, קשה מאוד”.

מה הבנים הכי אוהבים לאכול? 
חנה: “אלי אוהב מרק בשר תימני ומצות, זה החיים שלו. יוסי אהב מרק ירקות וקציצות ברוטב אדום, עם עגבניות, אלי אוהב בשר מרוקאי עם זיתים”. 

שרון: “אנחנו בדרך כלל מאוד אוהבים את חג הפסח”.

חנה: “מאוד. זה חג שכל המשפחה תמיד ביחד. הוא תמיד היה אצלי, השנה הוא יהיה אצל שרון החמוד שלי”. 

ספרו לי על זיכרון מהשנים האחרונות עם יוסי ואלי.
שרון: “שכולנו מתאספים סביב השולחן ופשוט מחכים לריחות שעולים מהמטבח של אמא. ולכל אחד יש את הבקשה שלו”. 

חנה: “אני תמיד מבשלת לכל ילד מה שהוא אוהב”. 

מה המנהג שהם הכי אוהבים בחג? 
חנה: “קריאת ההגדה”. 

שרון: “הם היו מתעכבים תמיד על כל פסקה בהגדה, אם אפשר היה לעשות ממנה מטעמים, או שיר, או בדיחה, או אם הם היו יכולים לחקות מישהו, הם היו עושים את זה. זה אף פעם לא היה עובר ככה, רגיל. זאת לא קריאת הגדה של ‘יאללה סיימנו’ ואוכלים”. 

חנה: “לא, אין דברים כאלה אצלנו. גם אצלנו, בערב של ליל הסדר, מוציאים את כל הילדים מחוץ לבית, כאילו זאת יציאת מצרים, והאבות שואלים אותם שאלות כמו ‘מאין באתם?’, והם עונים תשובות, הם ממש מציגים את יציאת מצרים”.  

שרון: “אני יכול להגיד לך שעכשיו זאת יציאת מצרים אמיתית”. 

מה הכוונה? 
שרון: “ביציאת מצרים רק חומש מבני ישראל יצאו. באופן סימבולי, יש חמישה אנשים במשפחה ואנחנו מצפים שאחד מהם יחזור. זה בדיוק החומש. יוסי היה מבחינתי משה. היה באמת מנהיג, היה האחד שאפשר לסמוך עליו והיה שופט תמיד לכף זכות”. 

קשה לקרוא לחג הפסח “חג החירות” השנה.
שרון: “אין חירות. נהגנו לומר ‘חג חירות שמח’, אבל אף פעם לא הבנו באמת מהי חירות. היום אנחנו מבינים שכש־133 חטופים עדיין מצויים בשבי חמאס, אין חירות לכל היהודים שנמצאים בארץ ובעולם, פשוט אין חירות. אני גם מקשר את המילה הזאת למנהיגי ישראל, כי המילה חירות טבועה במילה אחריות ואני מצפה שלכל מנהיג ומנהיג תהיה אחריות אישית ולאומית להשיב את החירות לעם הזה. די, סבלנו מספיק. הנה בכל דור ודור מרגישים את יציאת מצרים, זאת יציאת מצרים שלנו, חייבים להשיב אותם הביתה. אני מצפה מאותם מנהיגים להשיב כמה שיותר מהר, כי אחרת אין תקומה”. 

"מה נשתנה? אם הם לא פה, אז שום דבר לא השתנה בחצי השנה האחרונה"

אלי ודלית, הוריו של עידן שתיוי, אחיו עמרי וארוסתו דנה, וסתיו, בת הזוג של עידן

אלי ודלית, הוריו של עידן שתיוי שנחטף מהמסיבה, אחיו עמרי ודנה ארוסתו, וסתיו, בת הזוג של עידן, יושבים לצד השולחן ומחכים לו שיגיע.  

איך ליל הסדר שלכם ייראה השנה? 
דלית: “לא יהיה ליל סדר מבחינתי, בינתיים אני חושבת להישאר בבית, אני לא רואה שאני בכלל אוספת את עצמי למעמד הזה. גם אם תהיה ארוחה, היא תהיה ארוחה רגילה, בלי קריאת הגדה, בלי בני חורין, בלי מה נשתנה, אין את זה השנה”. 

עמרי: “בכנות, אני לא יודע איך ייראה ליל הסדר. מה שבטוח זה שקשה להחליט ולדמיין איך עושים חג משפחתי כזה בלי המשפחה”. 

איך אתם מרגישים אל מול ההגדרה “חג החירות”? 
עמרי: “כל עוד עידן לא פה, זה לא חג חירות. אמא ציינה את מה נשתנה, אני באמת שואל מה נשתנה הלילה הזה? הרי אם הם לא פה, אז שום דבר לא השתנה בחצי השנה האחרונה. זה לא חג ולא חג חירות”. 

אלי: “מה השתנה? זה מה שהשתנה משנה שעברה, עידן חסר לנו. אבל אני אופטימי ואני אומר שצריך לחגוג ולהיות מוכנים לזה שאולי הוא יגיע, כהרף עין. צריך להאמין, לשבת עם כיסא ריק, ולחכות לו כמו שאנחנו מחכים לאליהו הנביא. ככה עידן יבוא, הוא פחות רחוק מאליהו הנביא. אז כמו בכל יום, אני מאמין שכן יכול להיות איזה שינוי. כל יום אני חושב שהנה הוא בא, הוא דופק בדלת ומחבק אותי. אני חייב להיתפס בזה, זאת האופטימיות, זאת השפיות”. 

סתיו: “עברו כמה חגים מאז 7 באוקטובר, ומבחינתי כל חג הוא עוד 7 באוקטובר. ובמיוחד החג הזה שאמור לסמל חירות, אז אני מצטרפת למה שעמרי אומר, איפה החירות כשמעל לחצי שנה הם לא פה, אין להם חירות בסיסית, אז אי אפשר לחגוג, אין מה לחגוג. מבחינתי, אין חג”. 

סתיו מתארת כי בארוחת החג האחרונה הוא היה אצל אחותה של דלית אמו, איילת: “האמת שהוא לבש את החולצה שאני לובשת עכשיו”.

דלית: “בשנה שעברה זה היה כיף לראות את כולם ביחד. הייתה לי הרגשה נהדרת, הם היו מאושרים, שרנו, אכלנו”. 

סתיו: “ואז בילינו את החג ביחד, אנחנו בדרך כלל מטיילים בחגים. עידן מכיר כל פיסה בארץ וכל הזמן היינו הולכים למקומות שרק הוא מכיר”. 

מה המנה האהובה על עידן? 
דלית: “הוא מאוד אוהב אורז עם המון ירק, פול ואפונה, והוא אוהב כבש. מצד שני הוא גם מאוד־מאוד אוהב מרק עוף עם קניידלך”. 

ומה המנהג שהוא הכי אוהב בחג? 
דלית: “לשיר אחד מי יודע”. 

“הוא צועק את השיר הזה, לא שר אותו”, מוסיף אלי בחיוך. “הוא גם הכי אוהב את היום למחרת, לעשות על האש. הביתיות שלו מאוד מאופיינת אצלו, להיות בבית עם המשפחה, במיוחד עם הכלבים. עידן מדבר כל הזמן על אחדות, זה משהו שכל כך חשוב לו, אחדות בעם, במשפחה. זה נוגע בי, שבחג הכי משפחתי, הוא חסר”.