החוקרת והסופרת ד"ר ורד סער עסקה לאורך שנים בכתיבה אקדמית וגם בכתיבת שירים, הצגות לילדים, סיפורים וספרים. אך בהתייחס לנושא אחד היא נותרה ללא מילים: אובדן אביה, ד"ר אילן טויכר ז"ל, שנהרג במהלך תרגיל צבאי בהיותה בת 12 בלבד.
בספרה ׳אבא א' תשרי׳ ד"ר סער מביאה שירים ורגעי זכרונות שכל אחד ואחת יכולים להתחבר אליהם, אם מתוך היתמות ואם מתוך אובדן באשר הוא אובדן.
ד"ר סער החלה לפרסם את שיריה בעיקר בתקופת הקורונה, בימים הארוכים של הלבד. היא קיבלה 'ציון לשבח' בתחרות שירת המדע ע"ש עפר לידר ממכון ויצמן, דבר שנתן לה כוחות ואומץ לצלול לתוך עצמה. "הרגשתי שאני יכולה לתת את המקום לזיכרונות שלי, להציג את המציאות ובכך לנסות להפוך את התחשות הפרטיות למשהו שניתן לכל אחד להזדהות ולמצוא את עצמו בהן", היא סיפרה. "הקול הפרטי שלי הצליח להדהד אצל אנשים אחרים ולגעת בלבבות. אמרתי שאולי מכיוון שיש לי את המתנה הזו, להיות יוצרת, אני אוכל לעזור לאחרים לגעת בכאב או במקום הזה שהם שלא מדברים על זה, שהם מרגישים שחייבים להראות שהחיים ממשיכים, שאנחנו חזקים ומתמודדים. יש חשיבות בדברים הקטנים, כמו שאני מזכירה איך אבא שלי היה מרוח לי מרגרינה ושם לי פירורי חלווה בכריך, זה החוסר הזה של אבא או אימא שמכינים לך את הסנדוויץ' בבוקר".
אביה של ד"ר סער היה דור שני לשואה, דבר שהשפיע על החינוך שקיבלה. לדבריה הבית בו גדלה היה בית ספרטני, של הסתפקות במועט, חתירה להישגים ומצויינות וצניעות. "לפעמים זה דווקא פגש אותי בחיי הבוגרים כקושי, כאשר לא הבנתי מדוע לא הכל נמדד במצויינות אובייקטיבית" אומרת ד"ר סער ולרגע נשמע כמו היא חוזרת לאותה ילדה שחשה באי הצדק של אובדן אבא נערץ.
"במשפחה היו תגובות שונות לאובדן של אבא" היא מרחיבה ומספרת, "והמשותף היה שפשוט לא דיברו על זה בבית. במשך שנים האמנתי שהכל בסדר וטוב עם המשפחה שלנו".
בספרה היא מציפה מנעד של זיכרונות, והקורא בו ימצא עצמו כועס, וכואב ואף צוחק. אנחנו פוגשים את השכנים שלימדו אותה "מנהגי אבלות" בשבעה, למול אנשים שהתייחסו אליה כ"יתומה מסכנה", לימוד כדרך חיים, אבא שדרש יושרה ודרך ארץ בצד מצויינות אקדמית נוקשה וילדה חולמנית שיודעת לבטא את שעובר עליה גם בהומור.
"חס וחלילה, אני לא רוצה שאף אחד יחווה את השכול כדי להיות מטפל יותר טוב, אבל חשוב שאנשים לפעמים יתנתקו מהתיאוריות ותראו את הבן אדם שנמצא מולכם. יש אנשים שמספיק רק לשבת לידם ולשתוק, יש שמספיק לחיצת יד, לא תמיד צריך להכביר במילים". היא נזכרת איך בזמן השבעה ניגשו לאחיה, אז בן 13, גדול ממנה רק שנה וחודשיים, ואמרו לו את המשפט אתה הגבר של הבית. "אני מבקשת שלא נשים את המשא הזה על הכתפיים של הילדים, כי גם ככה אנחנו גדלים באיזו מחשבה של כאילו אנחנו לא עומדים בציפיות ומה אבא היה אומר, ואיך נהייה יותר טובים. אנחנו חושבים בגיל הזה שאף פעם לא נגיע ליכולות שלו, לרמה שלו, להילה שיש סביבו".
לאחר שפנתה למספר הוצאות ועורכים ספרותיים, בחרה ורד לעבוד עם המשורר והעורך אלי יונה ״הסברתי לו שאני רוצה רק עריכה קלה ושצורת השירים תישמר כפי שכתבתי אותם", היא מספרת.
ועם כל זאת, יש פער בין היכולת "לכתוב על" ו"לדבר את". עוד מוסיפה ״אני מקווה שעם הספר הזה אנשים יחושו שמותר לשתף ולצערי להרבה אנשים השכול לא זר להם.
"זו תקופה מאוד קשה למדינה, עברנו ב-7 באוקטובר טרגדיה לאומית קשה", היא מדגישה, "אני רק מקווה שנצליח לגשר על כל הפערים וחוסר ההסכמות, כי באמת זה חובה, אם אין לנו אחד את השני מי יש לנו בעולם הזה. בספר הזה יש מעבר להתייחסות רק למשפחה, זה גם חברים, שכנים, עם כל סיפור אתה מגלה עוד ועוד רבדים. זה לא מדבר רק לאוכלוסייה השכולה הוא מדבר אל כל המדינה".
את הספר ׳אבא א׳ תשרי׳ ניתן להשיג באתרי "סטימצקי" ו"צומת ספרים".