במשך כל השנים משפחות שכולות דאגו להנציח את יקיריהן ויקירותיהן במיזמי הנצחה שונים ומגוונים. אך נדמה כי מאז ה־7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, שגבתה וגובה מחיר כבד של חיי אזרחים וחיילים, אתרי גיוסי ההמונים מלאים מאי פעם בבקשות של משפחות להנצחת יקיריהן בדרכים שונות.
למה לא בשבת? נתיבי איילון ייחסמו ורכבות יושבתו לטובת עבודות בימי חול
ילדים בגן עוטף עזה נבהלו מהבומים, ובאוגדה מצאו פתרון יצירתי
“מתחילת המלחמה נוכחנו לראות מיזמי גיוס כספים רבים ומגוונים למען הנצחת הגיבורים דרך אתרי האימפקט הדסטארט ו־Giveback”, מציין דני אור, מנכ”ל הדסטארט. “משפחות, חברים וקרובים ששוכלים את יקיריהם מבקשים להנציח בצורה ייחודית, אישית ומוחשית את האהובים, וכך ממשיכים את דרכם והם חיים בזיכרון. בין המיזמים יש מיזמים חברתיים, הקמת מצפים במקומות האהובים על הנופלים, שירים, ספרים, ספרי תורה, קבוצות ריצה ושבילי טיול בארץ שלמענה נלחמו ועוד”.
“ההנצחה מחברת לשורשים"
“העיסוק הזה בהנצחה תופס את הראש ונותן לך להתחבר לשורשים”, מסביר משה ניפוסי, אביו של סמ”ר יאיר ניפוסי ז”ל, לוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים שנפל במהלך הקרבות ברצועת עזה ב־2 בנובמבר 2023, שלושה שבועות לפני יום הולדתו ה־21. “כשיאיר נהרג רציתי שטיל יעיף אותי מפה, רציתי לעוף, לא יודע לאן. ברגע שהכל מתחיל לשבת, אתה אומר לעצמך שהילד קבור 500 מטר קו אווירי מהבית ואין מקום אחר להיות בו. רציתי לעוף, אבל הבנתי שההנצחה היא מה שמאפשר לי להישאר מחובר לפה, לשורשים וליאיר”.
משפחת ניפוסי בחרה להתחיל את מלאכת הנצחת מורשתו של יאיר בגיוס המונים באתר Giveback (ממשפחת הדסטארט) למטרת סלילת שביל למטיילים באזור עמק יזרעאל שבו גדל, והיה אהוב עליו. “אנחנו רוצים להמשיך את האהבה של יאיר לאזור”, מסביר האב. “כשיאיר היה יוצא לסופ”שים הביתה, לפעמים בחמישי, הוא לא היה מגיע ישר אל הבית, אלא היה עושה פק”ל קפה עם חברים או מבקר במעיין הסוסים בנחל ציפורי. הוא היה ממש מחובר לטבע. נוף הטבע היה משמעותי עבורו, ומאוד חשוב לנו שהוא יונצח בצורה הזאת, שזה יהיה שביל לזכרו. אנחנו גרים ביישוב עדי, ויאיר למד בקיבוץ הרדוף, שזה מרחק של שני קילומטרים בקו אווירי, מרחק שהוא עשה יום־יום מכיתה ב’ ועד י”ב, וכמובן אחר כך. היה ברור לנו שזו הדרך הראשונה שבה נרצה להנציח את יאיר. התחלנו מסע שאני עדיין לא יודע איך לאכול אותו, זה הולך להיות מסע ארוך, ובכל פעם נעשה משהו אחר כדי להנציח את יאיר”.
עמרי רם (28) ז”ל, בנם הבכור של מרב ומנשה, יצא בליל 6 באוקטובר למסיבה ברעים עם חבריו הטובים צורי סעידי ואביעד הלוי. בבוקר ה־7 באוקטובר נרצחו השלושה בידי המחבלים. “עמרי היה ילד מוכשר שאהב ספורט על כל סוגיו, גלישת גלים, סנובורד, טניס, פריזבי, סקייטבורד, אהב לטייל בעולם, לרקוד, לשמוע מוזיקה וללמוד”, מספרת מרב. “יותר מכל, המהות של עמרי בחיים הייתה אנשים. הוא מאוד אהב אנשים, והמטרה שלו בחיים הייתה להיות כוכב הצפון עבור אנשים. הוא תמיד חייך, וכשאנשים היו זקוקים לו, הוא היה עוזב הכל ומגיע לעזור להם”.
כדי להנציחו החליטו הוריו לפתוח בהדסטארט את פרויקט ההנצחה “הפריזבי של עמרי”, שבמסגרתו הם מבקשים להפיץ את רוחו ודמותו דרך הפריזבי שכה אהב ולהעביר כך את מורשתו ואת ערכיו. “לעמרי היו בתיק תמיד שלושה דברים: תה חם בתרמוס, ולא משנה אם זה קיץ או חורף, מוזיקה ופריזבי. בכל מקום שהוא הלך הוא היה משחק בפריזבי וכך יוצר קשר עם אנשים”, מספרת מרב. “עמרי היה איש של אנשים, הוא אהב אנשים, אהב להיות עבור אנשים, ופריזבי זה דבר שמאוד מחבר בין אנשים”.
“עמרי היה שחקן פריזבי מעולה”, מספר מנשה. “כשנסענו לפריז ושיחקתי איתו מתחת לאייפל, כל זריקה שלו נפלה לי בדיוק ליד. שאלתי אותו: ‘תגיד, איך כל זריקה שלך יוצאת כזו מושלמת?’, והוא אמר לי: ‘אבא, זה קל, בכל פעם שאני זורק את הצלחת, משהו ממני עף איתה’. הוא היה איש של משפטים, שולף לפעמים משפטי חוכמה עמוקים. כשישבתי עם החברים שלו, הם אמרו שהפריזבי זה עמרי: החופש, הרוח, המעוף, הלחבר בין אנשים והטבע, זה מה שהוא אהב וזה מי שהוא היה, אז חשבנו שהפרויקט הזה ינציח אותו בצורה הכי טובה, כדי שאנשים ירגישו אותו דרך הפריזבי”.
“לא רצינו שיזכרו את עמרי במשהו עצוב, כי מה שאפיין אותו היה החיוך”, מוסיפה מרב. “פריזבי זה דבר משמח, בכל פעם שאתה משחק איתו אתה מחייך, וזה כל כך עמרי”.
“הגשמת משאלת לבה"
שליו מדמוני וגיא לוי בני ה־24 היו בני זוג מנווה ימין שיצאו לחגוג את החיים במסיבה ברעים. שניהם נרצחו בה, בבוקר ה־7 באוקטובר, ומאז עסוקות משפחותיהם בהנצחתם. “אנחנו עוסקים בהמון דרכים להנציח אותם, ואחת מהן היא דרך הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתם”, מספרת אילנית מדמוני, אמה של שליו, שמגייסת דרך Giveback את עזרת ההמונים.
“הרצון להנציח אותם דרך ספר מגיע ממקום מאוד אישי: בחנוכה 2022 שליו השאירה לי, כמיטב המסורת המשפחתית אצלנו, מכתב ליד החנוכייה, שבו הביעה משאלות. במכתב היא דיברה על זה שהיא רוצה להמשיך את הזוגיות עם גיא, רוצה בריאות של הנפש והגוף ורוצה להודות להשם על כל מה שהוא נתן לה ועל החיים שהוא נתן, והיא מרגישה שהיא לא מספיק אומרת לו תודה. מבחינתי, ספר התורה הוא הגשמת משאלת לבה, הדרך שלה להודות להשם על כל מה שהוא נתן לה, מה שלא הספיקה לומר. בעיניי להודות לשם זה להוריד קדושה לפה. זה אולי נשמע רוחני, אבל עבורי זה משהו ששליו רצתה.
במקביל אני מנציחה את שליו ואת גיא דרך הדברים שהם אהבו, כמו פוצ’יוולי. אז אנחנו פותחים מגרש פוצ’יוולי לזכרם ובהמשך יהיו טורנירים לזכרם. אני גם מבשלת את המאכלים שגיא ושליו אהבו לאכול, אז אני מזמינה אנשים לאכול את האוכל שהם אהבו, ודרך האוכל הם מתחברים למה שהם אהבו. כל הכספים הולכים להנצחתם”.
סמ”ר שי ארווס (20) ז”ל היה לוחם בגדוד צבר בגבעתי אשר נהרג עם חבריו ב־31 באוקטובר 2023 באסון הנמ”ר, בימים הראשונים שאחרי הכניסה לרצועת עזה. הוריו, רפי וזהבה ארווס, החליטו להנציח אותו באמצעות הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו, זכרו וגבורתו, וכן מתוך מטרה לשמוח בשמחת תורה באמצעות הכנסת ספר התורה לבית הכנסת שבו נהג להתפלל. “שי היה מאוד מסורתי, ובית הכנסת השכונתי שלנו בחולון היה מאוד חשוב לו. הוא הקפיד ללכת לבית הכנסת, והאהבה הזו למסורת ובכלל סיוע לזולת היו חלק בלתי נפרד מהאופי שלו”, מספר רפי.
“היה ברור לנו שספר תורה זו ההנצחה הכי מתאימה לאופי ולאישיות של שי, וזו בעיניי הגשמת הדבר שהוא הכי היה רוצה. אין הנצחה יותר קדושה וראויה מזו עבור שי. אני בכל יום יושב 6־7 שעות בחלקה הצבאית, מדבר עם 19 חללים, מדליק להם נרות נשמה, מנקה את הקברים, משקה את העציצים ומדבר עם שי, אז אני יודע שהביקור וגם ההנצחה הזו דרך הכנסת ספר התורה זה משהו שמקרב בינו לביני. היה לנו קשר מאוד מיוחד, וזה מה שעוזר לי להיות קרוב אליו”.
מיזמי הנצחה נוספים שמגייסים להם תרומות בימים אלה מיועדים להקמת מצפה, להוצאת ספר מונולוגים, להקלטות שירים, להקמת מגדלור ואנדרטאות זיכרון ועוד. “כשמשפחות יוצאות בקמפיין גיוס כספים לצורך הנצחה, הן מעניקות לחברה את הזכות לקחת חלק בהמשך דרכם של יקיריהן", מסכם אור. "מחמם לב לראות את החברה הישראלית בימים אלה, נרתמת ולוקחת חלק בהנצחה כל כך חשובה. דווקא כאשר השיח על הפילוג בעם גובר, מעודד לראות את האחדות והערבות ההדדית”.
