הפתולוגיה של רגב חמורה בהרבה מזו של נתניהו
ישנם דפוסי אישיות ופתולוגיות שניתנים לאבחון באופן מיידי. הם אמנם נתפסים לצופה מהצד כחמורים יותר אבל הנזק שלהם פחות חמור כי חוסר הנורמטיביות שם, צועק לשמיים.
אם ניקח את גוטליב שהחליטה לכתוב מילים חדשות לשיר ״השפן הקטן״, ולפצוח בשירה בכנסת או שרה נתניהו שבזמן שבעזה יש 133 חטופים בחרה להעלות תמונה מרוטשת שלה לרשתות או סמוטריץ׳ שאמר שהוא לא מתכוון לראות את סרטון התצפיתניות כי הוא רוצה לישון בלילה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כל אדם מיושב בדעתו, לא היה נוהג כך. אנשים אלו מצויים בחוסר מודעות משווע לגבי מה נורמטיבי ומה לא. למזלנו, הסביבה (או לפחות רובה), רואה זאת. חוסר הנורמטיביות צועק לשמיים. לא צריך פה אנשי מקצוע או מומחי בריאות הנפש כדי לאבחן זאת, כל אדם מן היישוב יכול להבין שההתנהגויות האלה לא עומדות בנורמות של חברה מתוקנת.
המקרים המסוכנים הם לא אלו. המקרים המסוכנים הם מקרים בהם אדם יודע מהם הכללים והנורמות של התנהגות סבירה, רק שאין לו שום בעיה מוסרית להפר אותם. זהו המקרה של מירי רגב. דיסוננס זה הביא אותה לפעול בשני מישורים מקבילים. רגב פועלת בשני מישורים מקבילים, מסתירה את ההתנהגות הבעייתית ודואגת להקיף עצמה באנשים שייתנו תוקף להתנהגות הזו.
נתחיל מהמישור הראשון – הסתרה או סילוף של ההתנהגות הבעייתית. במישור אלו נמנות התנהגויות קבלת החלטות לא מקצועיות בעליל הקשורות במשרד התחבורה והוספה של ״בהמלצת הגורם המקצועי״ או להבין שלא סביר שישמעו אותה אומרת לנהג ״תסע״ כאשר עומד מולם מאבטח, ואז לשלוח הקלטה ללא קול כדי לסלף את העובדות, או להיות ערה לכך שהיא מקדמת באופן מוטה תחנת רכבת בראש העין, עיר מגוריה ולדאוג להסתיר זאת). זה מראה שהשרה, כפי שהיא דורשת שיקראו לה, מודעת לכך שהתנהגותה לא תקינה ועדיין ממשיכה לנהוג כך, רק הופכת מיומנת יותר ויותר בסילוף העובדות.
במישור השני - היא פועלת במרץ לעצב לעצמה מציאות אלטרנטיבית שתתן תוקף לשחיתות שלה. על פי התחקיר רגב נהגה להקיף עצמה באנשים שיאמרו לה שהיא נוהגת כשורה. עם הזמן, לא רק שהיא התחילה להאמין בכך, היא יצרה לעצמה תמונת עולם מעוותת, על פיה כל מי שלא רואה את הדברים כמוה הוא אדיוט, מושחת, מטומטם או דפוק.
זה נכון שאנשים אוהבים לסדר לעצמם את המציאות כפי שנוח להם לראות אותה אבל לרוב האנשים יש איזשהו בוחן מציאות שגורם להם לתחושת אשמה או חרטה. זה המנגנון שמאפשר לנו לחיות בחברה מתוקנת. אצל רגב, מנגנון ההערכה והשיפוט עובד אצלה באופן מוטה. בשום שלב לא חולפת בראשה המחשבה שאולי היא עשתה משהו לא בסדר. יש לה מטרות והיא תעשה את כל מה שצריך כדי להשיג אותן.
השרה רגב כל כך מושחתת שהיא לא מסתפקת במקרים הגדולים באמת כדי לסלף את המציאות, מבחינתה זה הפך להיות דרך חיים. היא תסלף את המציאות גם בדברים הקטנים והשוליים מהסיבה הפשוטה – כי היא יכולה. אין שם שום מוסר, ערכים או תחושת אשמה. יוצא לנו לראות אנשים שעוברים על החוק אבל בהרבה מקרים יש אידיאולוגיה, יש רציונאל שמכוון אותם. אנחנו אמנם לא תמיד מסכימים לו אבל הם פועלים בשם השגת מטרה גדולה יותר.
הם חושבים שזה הדבר הנכון לעשות. אצל רגב, אין שום מטרה, אין שום אידיאולוגיה, היא מקדמת אג׳נדה שמטרה היחידה שלה היא להיבחר בשנית. למה? כי זה מספק לה תחושת כוח ומשמעות. היא הודיעה לעוזרים שלה שהזמן שהיא מוכנה להקדיש למקצועי הוא שעה בשבוע, אץ שאר הזמן היא מקדישה לפוליטי. לא כדי לקדם הליכים, לא לפעול לרווחת התושבים, כדי שהיא תוכל להמשיך להנות משיכרון הכוח.
החלק המטריד ביותר הוא שהתנהגות מושחתת הופכת קלה יותר עם כל פעם שהיא מחוזקת, כלומר כל פעם שהיא לא נענשת על ההתנהגות שלה, היא שואבת מכך כוחות להתנהגות קיצונית יותר. כל פעם שהשרה ראתה כמה זה פשוט להונות, לרמות ולסף את העובדות, היא קיבלה מכך חיזוק חיובי והחלה להכליל התנהגות זו לכל צעד ושעל שהיא עושה.
זה הפך להיות דרך חיים. אחד מביטוייה המובהקים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא תחושת חשיבות עצמית מוגזמת. האדם שם עצמו במרכז, ויש לו צורך עמוק בהערצה וצימאון גדול להכרה. לזה מתלוות התובענות של "מגיע לי" והתחושה שנולד לגדולה. לכן לא הופתעתי שהיועץ שחשף את הפרשה, סיפר שהיא שמה לה למטרה להיות ראש ממשלה.
בניגוד לנתניהו, שאמנם איבד את הדרך, אבל בתפיסת העצמי שלו, הוא חש תחושת שליחות עמוקה, אצל רגב לא ניתן למצוא ולו קורטוב של אידיאולוגיה או אני מאמין. רגב היא אדם נטול ערכים, מוסר ואין כמובן מה לדבר על אידיאולוגיה. אמנון אברמוביץ׳ מספר שלפני שהלכה לפוליטיקה, התייעצה עימו אודות שיוכה המפלגתי.
העניין הוא לגבי אידיאולוגיה הוא שלאדם יש אידאולוגיה, הוא אמור לדעת מהי, היא אמורה להיות בדמו. לא מוכרים אותה לכל המרבה במחיר. נסיים באמירתו האלמותית של גרוצ׳ו מרקס: ״אלה העקרונות שלי ואם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי גם אחרים״.