"כשפרמדיק צבאי יודע שיש מי שישאל 'מה איתך?' - זה עוזר לו לתפקד"

ארגון “אהיה תמיד", שהקימו פרמדיקים צבאיים במילואים, נועד לספק להם ולעמיתיהם לתפקיד בית וגב תומך ולסייע להם להתמודד עם החוויות שעברו בחודשים האחרונים. אחד ממייסדי הארגון ושתי פרמדיקיות שנעזרו בו מסבירים מהי חשיבות התפקיד, מהם הקשיים שטמונים בו בזמן מלחמה ומספרים על מסעות העיבוד שעברו ועל קמפיין גיוס ההמונים שחונך הארגון כדי להמשיך לסייע לחבריו.

"הסיכוי למצוא חטוף בצורה מקרית הוא אפסי": מאחורי איסוף המודיעין בחקירות השב"כ    
אירוע מזעזע בהר מירון: שוטר מג"ב הטיח אדם מבוגר על הרצפה | צפו

"עד לאחרונה התפקיד הזה של פרמדיק צבאי היה בצללים בעבור רוב האוכלוסייה", טוען אלעד אריאלי, פרמדיק צבאי. “בסוף מה שמעניין אנשים זה הלחימה ואיך מנצחים בקרב, אבל רובנו לא באמת רוצים להתעסק במה קורה כשאנחנו נפצעים או כשחיילים בשטח חוטפים כדור או כשמשהו משתבש. זו סוגיה קשה אבל זו סוגיה שמישהו עומד ומטפל בה. פרמדיק צבאי זה ילד בן 18 שמתגייס לצה"ל, עובר קורס פרמדיקים צבאיים (קפ"צ) בן שנה וחודשיים שבו הוא לומד בעיקר את המקצוע. הוא מוגדר גם כפרמדיק אזרחי וגם כפרמדיק צבאי קרבי. אחרי הקורס הוא עובר בחינה של משרד הבריאות, עובר הכשרה של צה"ל לגבי מה שמצפים ממנו, וכל פרמדיק מסופח לגדוד. לכל גדוד יש פרמדיק אחד בלבד".

הוא מוסיף: "מבחינה פרקטית, הסמכויות של רופא ופרמדיק צבאי באירועי חירום הן זהות. ראינו את זה במלחמה הנוכחית. כלומר, לרופא בן 25 שלמד שבע שנים רפואה ולילד בן 19 שעבר קורס של שנה וחודשיים יש אותה אחריות על הכתפיים, ולפעמים מצפים מהפרמדיק הצבאי יותר מאשר מהרופא כי החומר עדיין טרי אצלו, והוא מכיר את הלוחמה יותר מרופא. תבין, בסוף הרופאים לא מתמקדים במצבי חירום אלא הם לומדים חירום כי זה חלק מההתמחות שלהם, אבל פרמדיק שכבר הולך למד"א לחצי שנה ומנהל אמבולנס כפרמדיק, אז הוא כבר ראה חצי שנה פצועים. אחרי שהוא עמד בחדר הלם חודש וחצי מול פצועים בבית חולים – הוא כבר יודע איך להתנהג. רופאים לומדים מיליון דברים שאחד מהם הוא חירום, ואילו פרמדיק לומד רק חירום".

"אנחנו הכי טובים עם פצוע שב־20 הדקות הקרובות כנראה יאבד את חייו. זה הרגע שלנו לעבוד, הרגע הכי קריטי. אנחנו דמות שמאוד רוצה שיסמכו עליה, אנחנו רוצים שמי שיהיה לידנו יהיה רגוע. אנחנו, הפרמדיקים הצבאיים, תמיד אסופים, לא מתפרקים, לא בוכים, האמא והאבא של החיילים בשטח. כי אם אני אשדר שמשהו לא בסדר – מה יגיד מי שמפקיד בידיי את החיים שלו? חובש מגיע אלינו ושואל מה לעשות, ואם אנחנו נתפרק אז המצב אבוד. זה תפקיד קריטי, גם פיזית וגם מנטלית. אנחנו מוכנים לכל אירוע".

“מתכוננים לגרוע מכל"

החיילים המשרתים בתור פרמדיקים הם הגורם המיומן ביותר לביצוע הליכים רפואיים מצילי חיים לפני פינוי לבית החולים. הם קובעים החלטות טיפוליות קריטיות בעת קבלת פצוע או חולה. פרמדיקים צבאיים יכולים להשתבץ בתפקיד לוחם בגדודים ביחידות לוחמות, בחטיבות מרחביות, בחיל הים, בחיל האוויר וביחידות הקומנדו. “מלמדים את הפרמדיקים הצבאיים להתכונן תמיד לגרוע מכל", מציין אריאלי. “אנחנו אנשים בדרך כלל בעלי אופי דומה. לרוב אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, לא אוהבים לבזבז הרבה זמן ומאוד חשוב לנו להיות טובים בתפקיד הזה".

אריאלי (22) הוקפץ ב־7 באוקטובר ללחימה בבארי: “טיפלתי שם ביותר מ־35 פצועים בלילה, המשכתי בעוטף עזה, משם לבית חנון בתוך עזה, הייתי חודש בג’נין, חזרתי לעוד חודשיים בעזה. כך אני כל החודשים שעברו מאז השבת השחורה".

יחד עם חברו עתי עפרוני, פרמדיק צבאי גם כן, יזם בימים אלה אריאלי את הקמת ארגון הבוגרים הראשון של הפרמדיקים הצבאיים – “אהיה תמיד" (הבית לפרמדיקים הצבאיים), ששם לעצמו למטרה לאגד וללוות את הפרמדיקים הצבאיים מתהליך הגיוס ועד אחרי השחרור. “החלום להקים את הארגון הזה מלווה אותי כבר מהשירות הסדיר", אומר אריאלי.

הוא מוסיף: “לפרמדיקים הצבאיים אין מסגרת, למרות שלכולנו יש מסלול חיים והתנהלות די דומים. ראיתי שכולנו בסדיר ובמילואים חווים את אותם הקשיים – כולנו חווים בדידות כי אנחנו הפרמדיקים היחידים ביחידה; כולנו חווים קשיים מול הגדוד כי לפעמים המג"ד רוצה דבר אחד ואתה חושב שהדבר השני הוא הנכון, כי אתה בונה את הפינוי; כולנו חווים את אותם קשיים ואנחנו עוברים את זה לבד. אנחנו מטופלים די ‘גרועים’ כשזה נוגע לעזרה לנו, אז עדיף שנהיה מאוגדים".

"ראיתי עמותות אחרות שקיימות בצבא וראיתי מה הן מקבלות, ראיתי איך זה מאגד את החיילים, ראיתי כמה חזק זה יכול להיות – אז החלטתי להקים גם לנו. ברגע שהייתה לי מצגת מסודרת של חזון ומטרות, פניתי לפרמדיקים צבאיים ותיקים שהם כבר עם מקצוע ועם משפחות והתחלתי לחפור להם לעזור לי להקים את העמותה. בהתחלה זה לא ממש עבד, אבל בסוף קישרו אותי לעתי ומאז רצנו יחד וגלגלנו את הרעיון. תמיד הייתי בתחושה של איך זה לא קרה, אבל זה אסימון שנפל למאות פרמדיקים צבאיים מאז. תחשוב שעשרות פצועים עוברים במלחמה אצל פרמדיק צבאי אחד כי יש רק אחד בכל גדוד. יש המון קושי שילד מתמודד איתו, וכשהוא חוזר הביתה – אף אחד לא שואל מה איתו, ואני לא בא לבקר. יהיה לו גם קשה להסביר את זה למשפחה ולצוות הלוחמים שהוא נלחם איתו. המעגל הכי רלוונטי אליו הוא פרמדיקים נוספים שחווים בדיוק מה שהוא חווה והם יעבדו יחד את החוויות. זה מה שאנחנו מנסים לעשות פה".

אריאלי מציין כי הנושא הראשון במעלה שניצב בפני הארגון היה הנפשי: “ראינו חברים שלנו שלא ישנים, שמגיעים אליהם הביתה והם בוכים מאיזושהי סיבה וזה קשור ללחימה שהייתה להם בעזה, והבנו שהדבר הראשון שצריך לעבד אותו זה החוויות האלה. דיברנו עם עמותת ‘בשביל המחר’ שמוציאה לוחמים למסעות עיבוד בארץ ובחו"ל, הם ביקשו שנגיש להם דוח של מספר הפרמדיקים שמעוניינים להשתתף, ציפינו ל־20 ובסוף הגשנו להם דוח עם 250 אנשים שרוצים להשתתף. הבנו שיש פה משהו, זה לא רק אני ולא רק עתי, אלא הרבה יותר מזה. נכון לעכשיו הוצאנו כ־100 פרמדיקים צבאיים למסע עיבוד, ועד סוף השנה אנחנו מתכננים להוציא יותר מ־250. מלבד עמותת ‘בשביל המחר’ גם חשוב לי לציין את הפרויקט שפת הים בהובלת עמית ויואב יזהר וחוות רימון שעזרו ועוזרים לנו להרים את מסעות העיבוד".

“מעריכים, לא מבינים"

“אני חושבת שאנשים לא יודעים בכלל על החשיבות של פרמדיק צבאי. יש תחושה בקרב הרבה מהחברים שלי וגם אצלי שאנחנו זאבים מאוד בודדים בכל העולם הזה של הצבא", אומרת טל לוי, פרמדיקית צבאית בגבעתי.

טל מספרת: “בגלל שיש בכל יחידה רק פרמדיק צבאי אחד, אז אנחנו צריכים להסתדר לבד ולהבין לבד מי הגורמים שיעזרו לנו עם ציוד או בסיוע נפשי אחרי טיפול קשה שהיינו אחראים עליו. אין מישהו שמבין מה זה אומר לקחת על עצמך את כל האחריות על הרפואה בגדוד, על כל המשתמע מכך, ואני חושבת שהארגון הזה כל כך חשוב כי המון פרמדיקים צבאיים מרגישים שאין להם גב או גוף שדואג להם. הארגון הזה קם כדי לתת לנו בית, לגרום לנו להרגיש שמישהו איתנו ודואג לצרכים שלנו. אני נפגשת עם פרמדיקים והם יודעים בדיוק מה חוויתי כשטיפלתי בפצוע שמת בסוף או שהם היחידים שמבינים מה זה לצאת הביתה אחרי חודשיים כי אין מי שיחליף אותי".

לוי עשתה את מסע העיבוד שלה, הראשון של הארגון, בחוות רימון: “זה היה חודש אחרי שיצאתי מעזה, הייתי עם גדוד מילואים של גבעתי בצפון הרצועה. לא ידעתי למה לצפות כי אף פעם לא הוצע דבר כזה לפרמדיקים צבאיים, וזה התעלה על כל הציפיות שלי ועשה לי ממש טוב. זה היה רק שלושה ימים, אבל משהו בביחד עם הפרמדיקים האחרים אפשר לי להתפרק ולשתף אותם במקומות שבהם לא הייתי בטוחה בטיפול שלי או בפעולות שעשיתי, שאלו דברים שאני לא יכולה להגיד לאף אחד מהאנשים בגדוד. זו הייתה חוויה מאוד מעצימה. יצאתי ממנה מאוד מחוזקת. לפני מסע העיבוד היו לי תחושות מאוד קשות לגבי התקופה שלי בעזה, אבל הפרמדיקים האחרים והמדריכים חיזקו אותי, נתנו לי מקום להרגיש חזקה, ולהרגיש שעשיתי את מה שצריך. הרגשתי שאני לא לבד".

“אנחנו נמצאים בפלוגה לוחמת אבל יש לנו משימה שלמה ואף אחד לא יכול לחפות עלינו או להבין אותנו כי זה באמת מאוד שונה. הרבה פעמים אנחנו נופלים בין הכיסאות בכל מה שנוגע לעיבוד ולהכרה", מציינת זיו נויגבורן, פרמדיקית צבאית בגולני. “מעריכים אותנו אבל לא מבינים אותנו באמת. הארגון הזה עושה דבר מטורף שלא היה עדיין ונותן לנו את המקום שלנו. פעם ראשונה שיש לנו למי לפנות במצבים של קושי נפשי מהדברים שאנחנו רואים או קושי עם ההתמודדות שהרבה פעמים אנחנו נמצאים במסגרת שהיא לא אורגנית בשבילנו. מסע העיבוד שעברנו היה מאוד חיוני לדעתי והיה מדהים. זה תוכנן עד לפרט האחרון. הייתה שם הרבה פריקה והבנה של כל מיני דברים, התחלה של תהליך שיקום. במלחמה הזו חוויתי לא מעט דברים קשים שאני מעדיפה לא לדבר עליהם, אבל המסע הזה מאוד עזר. בעקבות המלחמה מדברים עלינו הרבה יותר, שזה מדהים, ואני חושבת שתמיד צריך אותנו שם. כשאנחנו לא עובדים זה אומר שהמצב טוב כי אין פצועים, אבל כשאנחנו עובדים אנחנו חוד החנית של מה שקורה, אנחנו הבוס במצב של פצועים וכולם פתאום מסתכלים אלינו, אבל מאוד קל לשכוח והארגון נועד לכך שיראו אותנו".

היום יוצא הארגון בקמפיין גיוס המונים דרך פלטפורמת JGive לצורך הוצאת מסעות עיבוד נוספים והרחבת פעילות הארגון, גם לסיוע בסבסוד טיפול פסיכולוגי פרטני, הענקת מלגות לסטודנטים לאורם של הפרמדיקים הצבאיים שנפלו וקיום ערב לזכרם, ארגון כנסי שחרור וכנסים מקצועיים והוצאת פרמדיקים לתוכניות מנהיגות ומנטורינג שעד היום היו סגורות בפניהם. “הקמפיין נועד להמשך טיפול בסוגיה החשובה הזו וגם לדאוג לפרמדיק הצבאי בימים שאחרי המלחמה", מסביר אריאלי.

אריאלי מסכם: “אנחנו בעצם רוצים שכל פרמדיק צבאי שמתגייס או פרמדיק שמתחיל מילואים – יהיה לו גוף, גב ומשפחה. כשפרמדיק צבאי משתחרר הוא לא יודע לאן ישלחו אותו. יכולים לזרוק אותו לכל מיני מקומות, ואף אחד לא מסביר לו על זה בכלל. חשוב שמישהו יכווין אותו ויסביר לו איך אפשר להשפיע על השיבוץ. או כשפרמדיק צבאי משתחרר – יש הרבה משרות בשוק לעיסוק הזה שהוא בכלל לא מודע להן. בשורה התחתונה, המטרה שלנו היא לעזור לפרמדיקים להציל חיים טוב יותר. כשפרמדיק יוצא לקרב בידיעה שכשהוא חוזר הביתה יש מי ששואל מה איתו - זה יעזור לו לתפקד יותר טוב בשטח".

לתרומה לעמותה חפשו "אהיה תמיד" באתר  www.jgive.com