בעוטף עזה מודאגים, ומזהירים: "זה יהיה חג עצוב"

בשבוע הבא נציין את שבועות, חגם של החקלאים. הרפתנים מהווים חלק מרכזי בחג זה, שבו צריכת החלב ומוצריו גדלה בקרב הצרכנים. לפחות לגבי רפתנים מאזור העוטף, הרי שבימים אלה, לקראת החג, התחושות שלהם שונות לחלוטין ממה שחשו בשנים קודמות. "חג שבועות הוא חג הבאת הביכורים של מה שאנחנו עמלים עליו במשך כל השנה. השנה אין חג, איזה חג יהיה? יש לי בית? אילו ביכורים נביא?", אומר יאיר בלברמן, מנהל רפת ניר יצחק.

בת דודתו של צחי הנגבי תוקפת: "גם אמא גאולה הייתה מתביישת בך"   
המספרים בדו''ח הגיוס מעניינים, אבל הם לא על האנשים הנכונים

"ב־7 באוקטובר היו מחבלים בתוך הקיבוץ ששרפו גם כל מיני דברים ברפת, את כל הבא ליד", מספר בלברמן. "היינו צריכים להתפנות מפה, בשבוע הראשון בכלל לא עבדנו. המדינה לא עשתה כלום, ירדו לפה רק מתנדבים, הם הצילו בעצם את ענף החקלאות, את הרפתות. לאט־לאט אנשי החקלאות התחילו לחזור לעוטף. היום הרפת עצמה כבר שוקמה לגמרי. יש לנו 700 פרות חולבות ועוד 600 עגלות".

בלברמן מציין כי חוסר השגרה השפיע על הפרות. "עכשיו אנחנו פה כדי לתת להן את השגרה המיטבית, נקרא לזה ככה", הוא אומר. "כל הצוות שהיה פה ממשיך להפעיל את הרפת, כאשר כל אחד סוחב את המטען האישי שלו. אחד הוא אח שכול, אצלי הגיס שלי נרצח וגם חבר טוב שלי. אנחנו קרובים לרפיח, אז עכשיו מאוד לא נוח, שומעים המון פיצוצים, אנחנו בשטח מלחמה. אבל עם כל המטען הזה צריך לנסות לחזור לשגרה כמה שאפשר".

בלברמן, שמעיד על עצמו כמי שבימי שגרה הוא אחד האנשים האופטימיים בענף החקלאות, מעיד כי כבר אינו מרגיש כך. הוא גר כיום בקיבוץ רביבים ("הייתי צריך להתקרב לרפת, כי אי אפשר להתנהל מרחוק") ולקראת שבועות יש לו מסר חשוב לצרכנים. "שימו לב לאיזה סופר אתם נכנסים, ומה אתם קונים", הוא אומר. "צריך להיכנס לסופר הנכון, שלא מייבא חלב, ולחשוב איזו סחורה אנחנו קונים".

"השנה לא יהיה חג"

"אני נמצא ברפת מאז שהגעתי לארץ ב־1981. זה ממש כמו הבית שלי", אומר דני וייס, שמנהל מעל 30 שנה את רפת עין השלושה. "שבועות הוא אחד החגים החקלאיים שאנחנו מאוד מחוברים אליהם", הוא אומר, "ואילו השנה קודם כל לא יהיה חג בעין השלושה, כי הקיבוץ כרגע שטח צבאי סגור ונמצאים בו רק רפתנים וכיתת כוננות. יתר חברי הקיבוץ נמצאים בנתיבות. אני מניח שנעשה משהו, אבל לא בקונספט שהיינו רגילים אליו של שירים, ריקודים, הצגת התינוקות שנולדו, הצגת הביכורים, הציוד החקלאי החדש. זה לא מתאים בגלל מצב הרוח ובגלל כל מה שקרה".

ברפת עין השלושה יש כרגע 720 ראש, מתוכם 380 פרות בחליבה, כמה פרות ביובש ועגלות. "ב־7 באוקטובר המחבלים אומנם לא הגיעו לרפת, אבל הבעיה הגדולה הייתה פינוי הרפתנים", מספר וויס. "שלושה ימים לא היינו ברפת, לא יכולנו להיכנס אליה בכלל. לאחר מכן, כשחזרנו לחלוב, לא חזרנו לשלוש חליבות ביום כמו שהיינו רגילים, כי הצבא לא נתן לנו להיכנס".

וייס מוסיף: "רק אחרי שלושה חודשים יכולנו להישאר שם מספיק זמן כדי לחלוב שלוש פעמים ביום. היה לנו מאוד קשה, כי הקיבוץ פונה לאילת וגם הרפתנים פונו, אז אי אפשר היה לבוא כל יום לעבודה. היינו צריכים להתחלק לקבוצות שבאות לעבוד לארבעה ימים ואז מתחלפות. היום כבר חזרנו יחסית לשגרה מבחינת העבודה ברפת, אבל הרפתנים עדיין לא חיים בקיבוץ, אלא בנתיבות. כל מה שקרה מבחינת תדירות החליבה השפיע גם על הפרות. רק היום, אחרי שמונה חודשים, אפשר להגיד שחזרנו לממוצע חלב לפרה".

איך אתה מרגיש לקראת החג?
"שבועות הקרוב לא יהיה החג שאני כל כך אוהב. באופן אישי זה אחד החגים הכי יפים ואני הכי מזוהה איתו. כל שנה מאוד אהבתי את החג. הרפתנים היו בדרך כלל מקשטים את הבמה עם קש, משקיעים המון, השנה לא יהיה חג בעין השלושה".

בכל זאת, יש אופטימיות לקראת הבאות?
"לא. אני חושב שהפעם השבר הוא ענק. הצבא בשבילי היה תמיד פרה קדושה, היום כבר לא כל כך. אני גם לא סומך על מי שאומר שדרך הגדר לא עובר זבוב. אני מרגיש שלגמרי הפקירו אותנו".

"אני עוסק ברפת כל חיי. שבועות כידוע הוא חג החלב, ובשבילי זה יותר בקטע המסחרי. אני נורא שמח שצריכת החלב במדינת ישראל עולה בחג ומשתדל לייצר את החלב המיטבי", אומר אבי פריימן, מנהל רפת עלומים. "השנה אני שמח בגלל העובדה שמזה חצי שנה אנו עוסקים בשיקום רפתות בעוטף עזה, והנה חזרנו לייצר חלב".

רפת עלומים, מספר פריימן, "נפגעה ב־7 באוקטובר בצורה כזו שכמעט חדלה לפעול, ולא ידענו אם תהיה לנו תקומה. בהחלטה של רגע החלטנו שאנחנו הולכים רק לתקומה ומסתכלים קדימה. היום הרפת עובדת, מייצרת, וחזרה לעצמה בפול טורבו. לכן לחג שבועות השנה יש משמעות מאוד גדולה מבחינתנו".

בבוקר ה־7 באוקטובר, מספר פריימן, "היו עשרה מחבלים שהתבייתו על הרפת. הדבר הראשון שפגשו היה הרפת. הם ירו טיל על מגורי עובדים זרים וטבחו 22 מהם, תאילנדים ונפאלים. שרפו את הטרקטורים, את האזור הלוגיסטי של מכון החליבה, שרפו את המתבנים, חוררו את מכלי החלב. בקיצור, הכל נחרב".

איך הצלחתם לשקם את המקום?
"לחלוב חזרנו אחרי ארבעה ימים, אבל להקים הכל מחדש לקח כמה חודשים. לאט־לאט החזרנו למה שהיה. עם כל הקושי אנחנו מסתכלים קדימה. ראיתי כמה נכון הסלוגן הזה 'יש רפת - יש חקלאות, יש חקלאות - יש התיישבות'. לפי הסלוגן הזה חד־משמעית החלטתי לפעול. ראיתי גם את תגובת הקהילה ברגע שהרפת החלה לפעול. זה פשוט הרים את הקהילה חזרה מהתחתית שהיינו בה, וזו הייתה תחילת התקומה".

"הקונספציה קרסה"
"קודם כל, חג שבועות הוא החג הכי חשוב של הקיבוץ, כאשר הכוכבים הקבועים בו הם גידולי השדה, המטעים והרפת. הפעם החג הזה יהיה חג עצוב, חג שנשלב בו גם דברים ממסורת החג וגם הרבה זיכרונות ממה שקרה לנו בכיסופים ובכל העוטף בשבת השחורה", אומר אמנון זרקא, מרכז המשק של קיבוץ כיסופים, שהרפת שבו מנתה עד לתחילת המלחמה כ־770 פרות ועגלות.

ב־9 באוקטובר, יומיים אחרי השבת השחורה, מכון החליבה של כיסופים נהרס כליל בקרב עם מחבלים, אז גם נרצח בתוך המכון מנהל הרפת, ראובן הייניק ז"ל, עת התעקש להגיע למקום על מנת לדאוג לפרות. זרקא היה עד לכך. "צריך להסתכל קדימה", הוא אומר. "חווינו חוויה נוראה בכיסופים, הרפת נחרבה כשראובן שלנו נרצח בידי מחבלים. מאז החלטנו שאנחנו הולכים להקים רפת לזכרו, שתהיה רפת גדולה, משוכללת יותר, כמו שראובן חלם שתהיה".

בפברואר הונחה אבן הפינה להקמת רפת "חלב לבן" (תאגיד הקיבוץ) על שם הייניק ז"ל. הטקס התקיים במעמד משפחת הייניק, חברי קיבוץ כיסופים, ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני, ודירקטוריון והנהלת תנובה, שבאמצעות קרן הרפתנים שהקימה בהיקף כולל של כ־15 מיליון שקלים מסייעת בשיקום רפתות שנפגעו בעוטף במלחמה.

"מאז ה־7 באוקטובר חצרות הרפת נוקו, עגלות חזרו לרפת כיסופים", מספר זרקא. "קנינו בינתיים עדר פרות גדול בקיבוץ גלגל בבקעת הירדן. הצוות שלנו מפעיל את הרפת שם, חולב בגלגל את המכסה של כיסופים. בימים אלה יצא מכרז להקמה מחדש של מכון החליבה שלנו. אנו מקווים שתוך שבעה־שמונה חודשים, מכון החליבה החדש בכיסופים יעמוד, נחזיר את העדר מגלגל לכיסופים וכבר נפעיל את כל הרפת המשוקמת בכיסופים".

זרקא מוסיף: "אנחנו משקיעים בזה הרבה מאמצים, הרבה משאבים, הרבה מאוד אנשים עוזרים לנו, ואנחנו מקווים רק לטוב. הרפת משתקמת כל יום יותר ממה שהייתה קודם, כל יום מטופחת יותר, וכל יום שעובר - יותר כיף לחזור לרפת. היום אני וכל העוסקים במלאכה מסתכלים על זה בעיניים של תקומה לצד הזיכרונות הכואבים".

"השנה החולפת הייתה השנה הכי מורכבת שהתמודדנו איתה בענף. שנה שבה התמודדנו עם האסון הגדול ביותר שאירע למדינה, שבו איבדנו רפתנים ועובדים בענף ואחרים נחטפו, שנה שבה כ־20% מייצור החלב מתבצע תחת אש ביישובים נטושים", אומר איציק שניידר, מנכ"ל מועצת החלב.

שניידר מוסיף: "למרות הכל, הצלחנו להתמודד עם כל האתגרים ולהמשיך לספק את כלל הביקושים של השוק הישראלי. המלחמה לימדה אותנו שהקונספציה בתחום המזון שעל פיה צריך לסמוך על ייבוא ממדינות שכנות ועל יבואנים שיורידו מחירים קרסה. על כל ממשלות ישראל מהיום ובעתיד לפעול להעצמת החקלאות הישראלית. זו הערובה היחידה לביטחון המזון של אזרחי המדינה. בדיוק כפי שאת הפגזים לטנקים והכדורים לרובים צריך לייצר בישראל, כך גם את החלב והמזון הטרי".