רס״מ (מיל׳) חיליק, נשוי+5, הוא בן 43 מהישוב אדורה. כיום הוא משמש כמפקד פלוגת מפקדה בגדוד 9232, בצוות קרב חטיבתי 2, שפועל במסדרון נצרים כחלק מהתמרון. לפני 22 שנים, הוא איבד את כל חייליו באותו המקום. המלחמה הנוכחית החזירה אותו שוב לאותה האדמה, לאותו הנוף הנשקף ממנה ואל הזיכרונות העצובים.
אסון ענק נמנע: שב"כ סיכל פיגוע תופת של חמאס בישראל | צפו בתמונות
הנגיד בכנס ג'רוזלם פוסט: "לישראל יש רקורד טוב בהתאוששות מאירועים צבאיים"
רס"מ חיליק התגייס באוגוסט 99 לגדוד שיריון 53, יצא לפיקוד ופיקד על פלוגה בעזה בשנת 2002. טנק בפלוגתו עלה על מטען במהלך מרדף אחר מחבלים ושלושה מחייליו של חיליק, נהרגו. חודש לאחר מכן, שישה מחייליו נהרגו במהלך פתיחת ציר קרני נצרים. חיליק נפצע באורח קשה.
שאלנו אותו מה אומר לו השם "מסדרון נצרים". חיליק השיב כי "זה המקום שבו אנחנו משרתים, לשמור על עם ישראל ולעבוד על יעדי המלחמה שהציבו לנו. זה לוקח אותי אחורה, למקום קרוב שנקרא קרני נצרים, בשנת 2002 שמו שונה ל"ציר השישה", על שם שישה חברים מהפלוגה שלי שנהרגו". חיליק נוקב בשמות החיילים: אשר זגורי, רון לביא, משה פלד, מתן בידרמן, עלאא כביישי ורותם שני, מפלוגת גולן בגדוד 53.
על האירוע הטרגי הוא אמר: ״לאבד חיילים זה הדבר הכי מטלטל ומצער שיכול לקרות למפקד, משהו בי כבה, לא רציתי לחיות". מאז אותו אירוע, במלחמה הנוכחית, זו הפעם הראשונה שהוא נמצא במקום בו חייליו נפלו, והוא מעיד כי זה לא קל עבורו.
חיליק ממשיך להיות בקשר שוטף מאז עם המשפחות של חייליו וכך הוא מספר: ״יום הזיכרון שלי מתחיל ב-7:30 ברחובות אצל המשפחה של משה פלד, משם נוסעים לכפר ג׳וליס בצפון, להיות בזמן הצפירה ליד הקבר של עלאא. משם נוסעים לכרמיאל, להורים של מתן, משם לכפר יונה להורים של רון לביא ומשם להוד השרון להורים של רותם ז״ל. את האמא של הנופל השישי מבקרים בשישי שלפני״.
הוא מספר: "בטנק הראשון נהרגו שישה לוחמים, ונפצע חייל אחד. בטנק השני שאני הייתי המפקד שלו, שלושה חברים טובים נהרגו. לחזור לפה אחרי 22 שנה זאת חוויה שאי אפשר להסביר". חיליק טוען שזוהי לא סגירת מעגל מבחינתו. כשהוא נוסע במקומות האלה שאיבד חברים ונפצע קשה מאוד, קשה לו לתאר את התחושות. הוא מרגיש שאין לו מילים.
הוא משתף: "שאלו אותי, אם לא חששתי? לא התרגשתי?", והוא משיב: "האמת שלא. נכנסתי מאוד טבעי, זה חלק מהתפקיד. הפעם הראשונה שנסעתי קרוב מאוד למקום שהוא עלינו על מטען, עצרנו שם ובירכתי "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". שלושה חברים טובים מהטנק נהרגו שם. סיפרתי להורים של החיילים שלי, שאני נמצא שם ושיש לי תחושות מעורבות שלא עוזבות גם אחרי 22 שנה".
הוא ממשיך ואומר שהתחושות הן "חלק מהמשימה", הוא לא יכול להגיד שהיה לו חשש כזה שטלטל אותו. "אחר כך נכנסנו לעומק העבודה ולא היה זמן להיות במחשבות".
חיליק מציין שהתפקיד הנוכחי של הגדוד הוא להגן על המסדרון. "עושים משימות לפי הצורך, לפי מה שמקבלים, השמדת תשתיות, מראים נוכחות... כל מה שצריך". הם כבר תקופה לא קצרה שם, מגנים עלינו ועל הכוחות שפועלים.
אם היה אפשרי, הוא "חושב שכל עם ישראל צריך להיכנס לתוך הרצועה, לראות את האחווה ואת הקשר בין הלוחמים. לא משנה מאיפה אתה, דתי, חילוני, הומו, כל אחד, אנשים פה מכל הקצוות מבצעים את המשימות. רואים את החשיבות של המשימה לא מתעסקים בלריב". עוד הוא מספר ש"בערב אחד קיימנו דיון, דיון כל כך מכובד, הלוואי בחוץ דברים היו בצורה הזו". חשוב לו לומר לסיכום: "אנחנו מנצחים וננצח ביחד כולנו, צריך לזכור את זה".