כוכבת הרשת הבינלאומית מונטנה טאקר, זמרת, יוצרת תוכן, שחקנית ורקדנית יהודייה-אמריקאית המחזיקה בכ-14 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות והתנועה למאבק באנטישמיות (CAM) פרסמו היום (שלישי) סרט עוצמתי ומטלטל עם ניצולות מסיבת הנובה ובשיתוף סטודיו המחול הישראלי של לילך פרידמן.
טלי גוטליב רותחת על דובר צה"ל: "מחליש את המורל הלאומי ומשדר תבוסתנות"
ביקורת חסרת תקדים על בן גביר: "החשש משריפות היה ידוע, באותה שעה העדיף לחגוג"
הסטודיו, שזכה לאחרונה בפרס הראשון מתוך 28 מדינות בתחרות הריקוד העכשווי בברצלונה, ואיבד שלוש מחברותיו הרקדניות בטבח במסיבה ברעים, יצר ריקוד בן שלושה חלקים ובהם: המסיבה, האסון והתקווה. טאקר, שורדות הטבח ורקדניות הלהקה צילמו קליפ באתר הטבח תחת המסר ״אנחנו נחזור לרקוד״ ובו שחזור של סצנות קשות מהשבת השחורה. היוזמה, שהוקדשה לנרצחי הפסטיבל, היא חלק מתהליך השיקום הארוך של נפגעי הנובה, וכחלק מהעלאת מודעות לטבח שמונה חודשים אחרי.
"אמנם נפגשתי בעבר עם ניצולים ממסיבת הנובה, אבל זו הפעם הראשונה שביקרתי באתר הפסטיבל", אמרה טאקר, שהגיעה לביקור בישראל בהזמנת התנועה למאבק באנטישמיות (CAM). "חשוב לי להיות כאן כי אני מאמינה שהעולם שכח איך המלחמה הזו התחילה. אני רוצה להשתמש בעבודה שלי כרקדנית ובכוח שיש לי ברשתות החברתית כדי להשפיע ולספר לעולם על האנשים היפים האלה שאיבדו את חייהם, בלי סיבה". "אתן הגיבורות שלי", אמרה טאקר לשורדות שהשתתפו בריקוד, "זה כל כך אמיץ מצדכן לחזור לכאן ולהשתתף בפרויקט החשוב והמרפא הזה, שמהווה תשובה לאלה שרצו לשבור אתכן".
סשה רויטמן-דרטווה, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות, אמר כי "הסרטון שפורסם היום הופך לוויראלי, וימשוך את תשומת לבם של מיליוני אנשים ברחבי העולם. הוא משתמש במדיום הריקוד כדי לחנך על הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר. לראשונה, נעשה שימוש באומנות, ריקוד, כנגד ההכחשה או ההצדקה שמתבצעת לטבח. אני מאמין שהגישה היצירתית והעוצמתית הזו תגרום לכך שהאמת תופץ באופן נרחב. לצד זאת יש פה מסר חשוב שיוצא משרדי הנובה עצמם: לא ניכנע ונמשיך לרקוד. השורדים מהמסיבה נמצאים בתהליך שיקום עמוק שייקח זמן רב ואנחנו נהיה שם בשבילם. היוזמה שלנו, לחזור לרקוד לרגע אחד, כחלק מהריפוי והעלאת המודעות העולמית לטבח ומתוך מחווה לנרצחים, היא חלק מהתהליך השיקומי שאנחנו מחויבים לו".
"מאז 7 באוקטובר אני מספרת את הסיפור של מה שקרה כאן. אני אחת מברות המזל שנותרו לספר. אני הקול של אלו שקולם הושתק לעד", אמרה נטלי סנאנדג'י, ניצולת נובה שהחלה לעבוד בתנועה למאבק באנטישמיות כמה שבועות אחרי הטבח והודתה לטאקר: "כל כך חשוב שהיא בישראל ומעלה את המודעות למה שקרה כאן".
"בתור ניצולת הטבח בנובה, להיות חלק מהריקוד המרגש הזה יחד עם מונטנה טאקר ושורדות נוספות מהטבח במקום שבו הכל קרה - היה עבורי רגע של סגירת מעגל", אמרה מיכל אוחנה, ניצולת הפסטיבל שהשתתפה בריקוד. "למרות הכאב והאובדן הנוראים שחווינו, אנחנו חוזרים לרקוד כי הריקוד הוא התרופה שלנו, הריקוד תמיד היה המפלט שלי ויש לו כוח מרפא. עכשיו הוא קיבל משמעות עמוקה עוד יותר, וזה מספק מעט אור באפלה", הוסיפה.
הריקוד שצולם ברעים הינו חלק מפרויקט "אנחנו עוד נרקוד!" יוזמה שנרקמה בשיתוף פעולה עם "לב בטוח", ארגון שהוקם כבר ב-7 באוקטובר על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בכדי להעניק טיפול מיוחד בטראומה לאלפי ניצולי הפסטיבל. המטפלים של ארגון ״לב בטוח״ מנוסים בהקמה וניהול מרחבים בטוחים במסיבות ובפסטיבלים, וביחד הם הקימו מערך המספק תמיכה פסיכולוגית מותאמת לשורדים. עד כה, ״לב בטוח״, בתמיכת התנועה למאבק באנטישמיות (CAM), סייעה לכ-3,000 ניצולים בתהליך השיקום.
עו"ד אפרת אטון, מנכ"לית לב בטוח: "ישנן דרכים רבות להחלים מטראומה, והריקוד הזה חשוב לחלק מהשורדים. חלפו שמונה חודשים מאז הטבח הנורא, ועבדנו עם למעלה מ-3,000 ניצולים שקיבלו טיפול מותאם לצרכיהם. עם זאת, אנחנו רק בתחילת התהליך, הטראומה עדיין פעילה, השיקום עוד ארוך, וכל עוד החטופים עדיין לא חזרו הביתה, תהליך ההחלמה האמיתי לא יכול להתחיל".
עוד אמרה, כי "בחלוף כשמונה חודשים מהאירוע, אנחנו עדים למגמות שונות בקרב השורדים, הכוללות מצוקה נפשית גבוהה, תסמיני פוסט טראומה חריפים, הצפה רגשית, קשיי שינה משמעותיים, חוסר בתיאבון או תיאבון יתר, קושי לחזור לתפקוד ולשגרה, הפחתת יציאות מהבית ותחושות חוסר ביטחון בביתם ובישראל, עצירת מסלול החיים, קשיים בחזרה לעבודה ובהשתלבות באקדמיה, קושי בתפקוד יום יומי, עלייה ניכרת בהתמכרויות, עליה בצריכת כדורי הרגעה פסיכיאטריים, התקפי זעם, הימנעות, ותחושות חוסר אמון ברשויות וכעס כלפי המערכת".
"כמו כן, ישנם שורדים שעדיין, למרות חלוף הזמן, לא יצאו מביתם. אנחנו נחושים לתת לכל אחד ואחת מהניצולים טיפול מקצועי ארוך טווח, לחבק ולעזור, לצמוח מהטראומה. זו לא רק חובתנו המוסרית כארגון, אלא האחריות שלנו כלפי עתיד החברה כולה", הוסיפה.