קטיה סרוליוש חיון
"לתמונה הזו אני קוראת 'העץ האופטימי' והוא מייצג את זה שהזמן עצר והחיים ממשיכים. השראה יכולה לבוא מרגע, מצליל, ממבט. זה היופי והקושי באמנות. דברים לא יכולים לחלוף לידנו מבלי לגעת בנו. אמנים סופגים את הכל. את הרחוב, את האיש, את החיוך, את הפריחה. אנחנו החומר ואנחנו היוצר. לכן לכל צילום יש חיים משלו כי הוא טומן בכל פריים פיסה מנשמתו של האמן".
יהודית הרפז
"תמונה שאני מכנה 'הותר לפרסום'. צילמתי אותה בהר הרצל והיא מייצגת את מה שאני עושה מאז ה־7 באוקטובר במסגרת ארגון ‘נאוה', בו אני מתנדבת ולוקחת חלק בפרויקט ליווי לוויות. בתמונה רואים רכב צבאי מוביל גופת גיבור למנוחת עולמים. את השולחן עם הציוד אנחנו פותחים בכל לוויה, בכל הארץ".
נטע אביטל
"הציטוט המתאים ביותר לתמונה הזו הוא של צ'ארלס וורן, מראשוני הארכיאולוגים בירושלים: 'כעיר הניגודים, מצטיינת ירושלים במנהגיה החריגים, אשר קשה לכנותם מתורבתים, אף כי היא מוקד משיכה דתית לעולם הנאור. הטבע אינו כסדרו בתוכה, שכן כל סדר שהוא יהיה בלתי טבעי' (ירושלים של מטה)".
טליה קניג
"את התמונה הזו צילמתי כחודש לאחר תחילת המלחמה. התמונה מסמלת בעיניי את הכאב, התפילה והתקווה: 1,400 נרות נשמה קטנים, בוכים וזועקים על רקע אבני הכותל המערבי שבו מתקבלות כל התפילות. בהצדעה ללוחמים הגיבורים שלנו ובידיעה ש'רק ביחד ננצח'".
דנה רז
"את התמונה הזו צילמתי בכיכר ספרא, במיצג המיטות הריקות למען החטופים. אלו לא תמונות שקל היה לצלם, תוך כדי הצילום היה לי ממש קשה, אבל היה לי חשוב להעביר את המסר דרך התמונה, על הריקנות ועל האנשים שנחטפו מהמיטה שלהם בצורה כל כך אכזרית וקשה. כצלמת ירושלמית שנולדה וגדלה בירושלים, אני מחוברת מאוד לעיר הזו, ומאוד אוהבת לצלם את העיר ולהעביר את היופי והייחודיות שלה, וגם את מורכבות שבה, דרך הצילום שלי".
ברוך גיאן
"זו תמונה שאני בוחר לקרוא לה 'כן המפקדת!'. צילמתי אותה בהר הרצל ב־24 בדצמבר 2023. רואים בה את יחידת מג"ב, אני משער טירונים, שהתכנסה בהר הרצל לסיור בהר. המפקדת ניהלה את המסדר בתבונה ובאסרטיביות ראויה. החיילים היו קשובים ומתוחים. אני, שלחמתי ביום הכיפורים ולא ראיתי אישה סביבי אז, התפעלתי ממקומה של האישה בכוח הלוחם היום והרגשתי את הצורך לצלם. חדי העין יוכלו לראות את דמותו של הרצל מציצה מאחורי כתפיהם של המג"בניקים".
ליאור אליאס (אור הלבנה)
"אנדרטת נר זיכרון ללוחמי לנינגרד שבגן סאקר. רואים בצילום את הפרחים הצהובים שמסמלים בימים אלו את החטופים, לצד זיכרון ההיסטוריה, וברקע החיים המתקדמים והממשיכים, כמו אומרים כי למרות הכל הרוח לא נשברת".
אביב יצחקי
"צילום שאני קורא לו 'יד אל האור'. צילמתי אותו במיצג החטופים בארנה במתחם טדי. מיד הרגשתי שלצילום הזה יש את הממד הסמלי והרגשי שמייצר המיצג הזה, והכותרת קפצה לי ברגע שצילמתי".
דנה בר סימן טוב
"צילום מתוך סדנאות למפונים שעשו בעין יעל. אוויר ירושלמי מיוחד המשרה שלווה בלבם של אנשים שכאבם עצום".
אביתר שטייר
"צילמתי את התמונה בעת שעבדתי לאחר המילואים בעסק ברחוב עזה בירושלים. יצאתי לעסק סמוך שאני ביחסי שכנות טובים איתו, ועל הדלת ראיתי את התמונה שצילמתי כאשר חזרתי מאוחר יותר כי המצלמה לא הייתה עמי באותה משמרת. הסלוגן של ירושלים עם האריה וסלוגן המלחמה 'יחד ננצח' בעת שהשלט 'סגור' מעליו יצרו מעין אוקסימורון כזה: השלט הירושלמי שבא לבטא עסקים כרגיל לא הולך עם השלט שאומר שהחנות לא פעילה, מושבתת מסיבות כאלה ואחרות. זו המציאות שבה אנחנו חיים בירושלים שנים, עסקים כרגיל יחד עם המורכבות שלא תמיד העסקים כרגיל כאן".
לובה טרנבסקיה
"צילמתי את התמונה הזו כשהגעתי עם מצלמה לצלם באזור שוק מחנה יהודה. אני אומנם חיה בישראל אבל אני לא יהודייה ומשהו בתיעוד ובחקר תרבויות חדשות דרך העדשה משך אותי, ומכאן גם התמונה הזו, שמתארת את החיים בירושלים, שגרה ירושלמית".
נתנאל תבל
"ירושלים היא מקום מיוחד מאוד עבורי. חוץ מתקופה של שנה וחצי בה עבדתי בצילום בניו יורק, מעולם לא עזבתי את העיר הזו ואני נהנה לטייל בה, לעבוד בה ולצלם בה. בתקופה האחרונה קצת קשה להתנהל במרחב בירושלים: הפגנות, פקקים, מכל פינה ניבטות התמונות של החטופים, ודגלי ישראל תלויים, מזכירים לנו שאנחנו אוהבים את הארץ הזו ונלחמים עליה. ביופי של ירושלים ביומיום מתערבבים כל כך הרבה המולה ורעש שממלאים את הרחובות העמוסים של העיר אז כדי קצת לשבור שגרה מהצילומים שאני עושה בשוטף כדי להתפרנס, לפעמים, כשבא לי להירגע, אני מרים רחפן לגובה כדי לצפות על העיר האהובה שלנו ממעוף הציפור וכאילו להרגיש איך כאן, מלמעלה, הכל שקט".
