אזורים נרחבים בצפון הארץ בערו במהלך ליל אמש וגם הלילה (שלישי), זאת כתוצאה ממטחי הירי הכבדים של ארגון הטרור חיזבאללה. כוחות כיבוי שהגיעו לאזורי השריפות פעלו מול אש כבדה, ובחלק מהמקומות, כיתות הכוננות בצפון עמדו לבד מול האש כבר במשך שעות ארוכות.
גם לבנון בוערת: לאחר תגובת צה"ל - השריפות בארץ הארזים משתוללות
כפול מנזקי לבנון השנייה: היקפי ההרס העצום בצפון נחשפים
אמיר אדרי, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ יפתח, אשר נאלץ לכבות את השריפה שהתפשטה בקיבוץ עם כיתת הכוננות, משחזר את אירועי אמש: ״כשפרצה המלחמה, אמרו לנו שבתור כיתת הכוננות נשמור על הקיבוץ - אך לא חשבנו שנאלץ להיות כבאים. רק בנס - לא נשרף כל הקיבוץ. האש הגיעה למרחק של 4-5 מטרים בודדים מהבתים, והצלחנו לעצור את התפשטותה בשנייה האחרונה.
"רק חצרות בתים ניזוקו. על אף זאת, האש עדיין יכולה להידלק שוב בכל רגע. המפעל שבתוך הקיבוץ ניצל בנס, אך מטעי החקלאות נשרפו. אלו נזקים האומדים על סך עשרות מיליוני שקלים. הקיבוץ תחת ענן כבד של עשן כבר כמה ימים, אנחנו הולכים עם מסכות בקיבוץ כדי לא לשאוף עשן.
"צריך להבין שהאזור שבו אנו נמצאים מאוים, קשה לכבות את האש כשאנחנו מול חיזבאללה - חשופים מול האויב. אתמול עבדנו תחת טילים. תוך כדי שכיבינו את השריפה - עברו לנו כטב״מים מעל הראש", הוסיף. "מקווה שבהמשך המלחמה והקיץ החם, יבינו שאי אפשר להסתמך רק על כך שכיתת כוננות תכבה את השריפה - כשמזג האוויר חם והאש מתפשטת במהירות״.
באותו הערב, ניסן זאבי היה במוקד אש אחר - בקיבוץ כפר גלעדי. זאבי, חבר כיתת הכוננות ומייסד ארגון ״לובי 1701״, נאבק שעות ארוכות עם כיתת הכוננות כנגד האש עד שכוחות הכבאות הגיעו: ״בשעת האירוע, לכל חברי כיתת הכוננות היה ברור שיש משימה חשובה, ועשינו זאת ללא השירותים הנדרשים מהמדינה - ללא שירותי כיבוי אש וללא מטוסי כיבוי.
"האירוע הזה בהחלט מעלה שאלות לגבי איך המדינה רואה את הצפון, ואולי זו הזדמנות לשנות את החשיבה. לא הגיוני שאתמול היו בגליל כבאיות בודדות, עד כדי כך שנאלצו להעביר כבאיות מהמרכז כדי לעזור במאמץ כיבוי השריפות. זהו מצב של היעדר הקצאת משאבים ראויה לצפון - הן ברמת הבריאות, התחבורה, הביטחון או כיבוי האש. כוחות כיבוי האש הגיעו כשש שעות לאחר תחילת השריפה", אמר.
"מעבר לכך, מטרידה אותנו העובדה שהמדינה לא מוכנה להעלות מטוסי כיבוי שריפות - כי זה מסוכן. תושבים גרים כאן - זה לא מסוכן?״, טוען. ״בסופו של דבר, זה הבית שלנו, ואנחנו נחושים להגן עליו ולשמור עליו גם אם נהיה לבד פה. המזל הוא שכיתת הכוננות הייתה מוכנה מבעוד מועד לתרחיש כזה. כעת, אנו מצפים מקבינט המדינה לצאת ולהכריז על כוונות ברורות בכל הנוגע לצפון״.
לאחר שדרור גביש, תושב קיבוץ הגושרים, חזה במאבק באש המשתוללת בקריית שמונה, הוא קפץ מהמלון אליו הוא פונה - על מנת לסייע לכוחות בשטח: ״אחרי שמונה חודשים של הפקרה בלתי נתפסת, הגיע תורו של האזור שלנו להישרף, כשהמדינה לא יכולה, או לא רוצה מספיק, למנוע את זה", אמר והוסיף: "בחצות, לא יכולתי יותר לשבת במלון שאליו אני ומשפחתי מפונים כבר יותר מדי זמן, ולראות את התמונות והסרטונים מהאזור היפה שלי שנשרף ונחרב לי מול העיניים.
"נכנסתי לרכב ונסעתי לתחנת הכיבוי בקרית שמונה, לשאול מה אזרח חסר הכשרה בכיבוי כמוני יכול לעשות כדי לעזור במשהו. הדרך לקרית שמונה נראתה כמו יום הדין״, מתאר בכאב. ״אזורים שלמים עלו באש, קרית שמונה הייתה מוקפת בחצי טבעת של אש, האוויר מלא עשן.
"הגעתי לחמ״ל גליל עליון וראיתי את האנשים האמיצים שמונעים מהאש הקרובה והמסיבית לכלות את בנייני המועצה. זה היה אירוע מתגלגל, אני יודע שלא היו מוכנים מספיק לאירוע כזה – ולכן גם קפצתי לעזור. באותה מידה, המצב היה יכול להסתיים בצורה אחרת. היום קיימו דיון על משאבי הכבאות, אך חבל שלא עשו זאת קודם. במצב כזה, בו יש סכנה יומיומית, כל יום שעובר והבית שלי לא נפגע - אני אומר תודה״.