אתמול בערב נערכה עצרת מרגשת בקרית גת, בה קהילת ניר עוז ותושבי קרית גת והסביבה התאחדו בדרישה לשחרור החטופים שנותרו בשבי.
האירוע התקיים על רקע העסקה הקודמת בה שבו 105 בני אדם מהשבי לפני חצי שנה, וכעת נותרו 120 חטופים הממתינים לשוב לבתיהם.
מיקה אנגל, אחת החטופות ששוחררו בעסקה, נשאה דברים מרגשים בעצרת. מיקה, בת 19 מקיבוץ ניר עוז, חזרה מהשבי יחד עם אמה קרינה ואחותה הקטנה יובל. אביה רונן נרצח וגופתו נחטפה לעזה. בנאום כואב ומרגש סיפרה מיקה על התחושות המלוות אותה מאז חזרתה מהשבי.
חיל האוויר, מערך המודיעין ואוגדת עזה: תחקירי צה"ל על השבעה באוקטובר ייחשפו
החיסונים שילדים צריכים: הרשימה המלאה שכל הורה חייב להקפיד עליה
"גדלתי בקיבוץ, חונכתי בקיבוץ, הקיבוץ הוא הבית שלי, וממנו נחטפתי. בשבעה באוקטובר התחילו 52 הימים הארוכים, הקשים, והנוראיים בחיי. 52 ימים בהם הייתי בשבי," אמרה אנגל בתחילת דבריה.
"מאז שחזרתי לפני שבעה חודשים, חיי השתנו לחלוטין. התרגשתי מאוד להגיע שוב לארץ, אבל זה גם היה קשה, ועדיין קשה. גיליתי שהבית שלי הוא לא הבית שלי, שהמשפחה שלי כבר לא אותו דבר, שהקיבוץ שלי כולו נחרב, שהמדינה שלי היא אחרת," שיתפה.
אנגל הסבירה את הקושי הנפשי העצום שהיא חווה מאז שחזרתה: "אני לא בטוחה שתבינו את התחושה שמלווה אותך אחרי שאתה חוזר מהשבי. אני לא בטוחה שתבינו את הפחדים שאיתם אני מתמודדת. את תחושת חוסר הביטחון שמלווה אותי. את המחשבה שאתה אמנם בישראל, אבל מתהלך בה כמו חייזר שלא קשור אליה".
"עברו שבעה חודשים מאז שראיתי את דוידי, דוד קוניו, השותף שלי לשבי. אני כל כך מתגעגעת אליו וקבענו כל כך הרבה דברים לעשות כשהוא יחזור. בכל יום אני חושבת עליכם. בכל יום אני מתחננת שתחזרו כבר. בכל יום אתם איתי, עד שתגיעו הביתה," הוסיפה.
בהמשך קראה לשחרור מהיר של כל החטופים הנותרים: "תנו לנו להשתקם. אנחנו לא יכולים כבר. אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים שלנו כי אנחנו כל יום קמים לאותו האירוע. עד שלא כולם יחזרו, אנחנו לנצח נישאר משפחת השכול ומשפחת השבי. הם לא יכולים יותר לפספס ימי הולדת, הם לא יכולים לפספס יותר חגים, הם לא יכולים להמשיך לחיות ככה".
"זה בלתי יאמן, אבל אני וכולנו בשלב הטראומה. מחכים לשלב הפוסט-טראומה. מחכים שהסיוט הזה יעבור. אני הייתי בשבי, אני יודעת כמה זה קשה, ואתם לא הייתם, בבקשה. כולם צריכים לחזור הביתה, עכשיו," סיימה אנגל את דבריה בקריאה נוקבת.
העצרת הסתיימה בקריאות רמות ובדרישה נוקבת לשחרור מידי של כל החטופים, עם תקווה גדולה בלב שכל אחד מהם ישוב לביתו במהרה.