בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר אתמול (שלישי) 16 שנות מאסר על עדי מזרחי שהורשע ברצח באדישות של יורי וולקוב במעבר חציה בחולון לעיני בת זוגו, ילנה, וכן פיצוי בסך 180 אלף שקלים למשפחת וולקוב.
גזר הדין התקבל בעקבות עסקת טיעון בין הפרקליטות לסנגורו של מזרחי. השופט עודד מאור, שהיה בדעת מיעוט, אמר כי ישנו פער גדול בין העונש המקובל במקרים כאלה לעונש שנקבע בהסדר, והציע לגזור על מזרחי 20 שנות מאסר.
ילנה גולטיאייב, אלמנתו של יורי וולקוב ז"ל מספרת: "הייתי בבית המשפט אתמול. אילו רגשות יכולים להיות בי? הוא ישב שם וחייך. אני כמובן הייתי רוצה שהוא ישב כל החיים בכלא ולא יצא, אבל בגלל כל מיני עניינים ראייתיים הבעתי הסכמה להסדר הטיעון".
גולטיאייב מוסיפה: "בשבילי הסיפור הזה נגמר, מבחינה פיזית ומורלית אני לא יכולה יותר להתעסק בזה. אני רוצה עכשיו קצת לחזור לחיים", אומרת ילנה גולטיאייב, אלמנתו של יורי וולקוב ז"ל, שרציחתו במעבר חציה בחולון עוררה תהודה ציבורית ותקשורתית רבה, לאחר שאף תועדה על ידי מצלמת רכב בצומת שבו התרחש האירוע הטרגי".
את האירוע שהתרחש בליל 23 בנובמבר 2022, אז ילנה ויורי, תושבי בת ים, שהו בחולון לצורך בחינת דירה להשכרה, גולטיאייב זוכרת היטב לפרטי פרטים, אך הזיכרון הזה מאוד קשה לה.
היא זוכרת איך לאחר שהיא ויורי נפרדו וכל אחד מהם המשיך לכיוון אחר, צילמה בטלפון הסלולרי שלה את מזרחי שרכב על קטנוע וכמעט דרס אותה ("מעולם לא נהגתי לצלם אף אחד, אך הפעם פתאום הוצאתי את הטלפון וצילמתי אותו מרחוק"); איך הוא הגיח ודרש ממנה את הטלפון; איך יורי ניגש אליהם כדי לסייע לה, איך לפתע אהובה נדקר ואמר כי אינו מרגיש טוב; איך צעקה בניסיון להזעיק עזרה.
היא נזכרת באמבולנס שהגיע, בחיים שנגדעו זמן קצר לאחר הדקירה - מה שטלטל לחלוטין את עולמה. "אני זוכרת הכל מאותו ערב, אבל אני מנסה לא לחזור לזה. אנחנו מעדיפים להיזכר בדברים הטובים שהיו לנו עם יורי, בחיים הטובים שלנו יחד", היא אומרת.
"אהבה ממבט ראשון"
השנה וחצי שחלפו מאז הרצח היו קשות מנשוא עבורה. "היה לי מאוד קשה בזמן הזה, הייתי צריכה ללמוד להיות לבד, להרים את הראש ולעבור דברים מאוד קשים, ובמקביל כמובן לדאוג לשתי הבנות", היא מספרת.
"המזל שלי היה שכשבועיים אחרי הרצח חזרתי לעבודה. אני עובדת בכוח עזר במחלקת אף־אוזן־גרון בבית החולים איכילוב. הייתי נכנסת לחולים, מחייכת אליהם, מבינה שאני צריכה לעבוד. אני גם מאוד מודה לאחות האחראית, אהובה שלמה, שהוציאה אותי ממצבים קשים שהייתי בהם ועשתה איתי עבודה מאוד גדולה".
הרצח של וולקוב תפס, כאמור, תהודה ציבורית ותקשורתית מאוד גדולה, ובן רגע איבדה גולטיאייב את פרטיותה. "הייתי אז קודם כל בשוק", היא מספרת ומודה לאנשים הרבים שהגיעו על מנת לתמוך בה לאחר הרצח. "אני אפילו לא יכולה להסביר עד כמה אני מודה להם", היא אומרת.
"הגיעו אלינו אנשים מכל קצוות הארץ, כל הזמן היינו מוקפים באנשים. בזכותם לא השתגעתי. לא הכרתי את האנשים שהגיעו. הגיעו מכל הארץ לעודד אותנו. מאז קרובי משפחה שלנו והחברים והחברות הקרובים ממשיכים לעזור לנו. לפעמים גם אנשים שונים כותבים לי, שואלים לשלומי. כמובן שגם העבודה שלי נותנת לי המון כוח. לקחתי בעבודה פסיכולוג כדי שיעזור לי".
ילנה (50) ויורי (בן 52 בהירצחו) עלו ארצה, כל אחד בנפרד, מרוסיה. הם הכירו בישראל והיו יחד כ־23 שנים. "במקרה הכרנו", מספרת גולטיאייב.
הרצח במעבר החצייה: 16 שנות מאסר לרוצח של יורי וולקוב
הרצח במעבר החצייה בחולון: יורי וולקוב שנדקר למוות הובא למנוחות
"יורי תיקן מנעול אצל מכרה שלי, ראה אותי וזהו. אחרי שבועיים כבר גרנו ביחד. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. שנינו אחר כך עבדנו יחד בבית חולים נאות לה־גרדיה, אני במשמרת בוקר, הוא במשמרת ערב, כדי שאחד מאתנו יהיה עם הבת הבכורה שלי (דריה, 28) שיורי ממש גידל אותה כאב לכל דבר. אחר כך התחלנו לעבוד בבית חולים איכילוב ככוח עזר".
ספרי על יורי
"הוא היה בן זוג מאוד הגון וטוב. שלוש שנים ניסינו להרות, עד שנולדה הבת המשותפת שלנו, כיום בת 14. יורי אף פעם לא החסיר דבר מהבנות. הוא היה אדם עם לב פתוח, תמיד אנשים שהיו מגיעים אלינו היו מתפלאים מההתנהגות שלו. הוא היה חבר טוב, אדם שכולם אהבו אותו. הוא היה חבר, בעל, אבא ואיש מאוד הגון".
איך את מסתדרת מאז הרצח?
"מבחינת ניהול הבית, תמיד עשיתי זאת, אז אני ממשיכה לדאוג שלא יחסר כלום. מהבחינה הזו אני מתפקדת וממשיכה. כנראה החיים לימדו אותי להיות חזקה. אבל כמובן אני מאוד מתגעגעת ליורי. אני מתגעגעת אליו כל הזמן, כל הזמן מדברת איתו. כשאני בעבודה אני מתמקדת בעבודה, אבל כשאני מגיעה הביתה אז מרגישים את הלבד. קשה מאוד בשבתות, בסופי שבוע. זה מאוד קשה וככה עוברים הימים. החיים ממשיכים, את לא יכולה להחזיר כלום, את לא יכולה לשנות את המציאות, את צריכה להמשיך ולחיות למען הבנות".
איך הבנות מתמודדות?
"מאוד קשה להן, גם לגדולה וגם לקטנה. הן מתגעגעות, חושבות על אבא, וככה הן חיות. הבת הגדולה כל הזמן מדברת עליו. יורי גידל אותה, תרם למה שהיא היום, בן אדם הגון וטוב. גם הילדה הקטנה הייתה מאוד מחוברת לאבא. הקטנה סיימה בית ספר בצורה טובה, אמרה לי: 'הבטחתי לאבא ללמוד טוב'. היא עושה הכל כדי שאבא יהיה גאה בה".
"נראה שקל לו להרוג"
בין מי שסייעו לגולטיאייב בתקופה הקשה הזו היו גם לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, ועו"ד רותי אלדר, שליוותה אותה מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. "לרה היא אדם מקסים וכך גם רותי", מספרת ילנה. "מלבד הפן המקצועי שקשור בעיסוק שלהן, הן גם מאוד עזרו לי פסיכולוגית, היו מקשיבות לי ועוזרות לי לעבור את כל התהליך הקשה הזה".
לדבריה, לדיונים בבית המשפט היא התייצבה בהתאם למה שעו"ד אלדר אמרה לה. "רותי אמרה לנו מתי להגיע. בפעם הראשונה ראיתי אותו, הוא ישב וחייך", היא מספרת. "נראה לי שלא היה משנה לו מה הוא עשה, בעיניים שלו לא ראיתי שום חרטה. היה נראה שקל לו להרוג".
"ילנה היא אישה מדהימה, יש לה רגישות עצומה, רכות בלתי רגילה יחד עם היכולת להבין ולהתמודד עם סיטואציות מאוד מורכבות של המשפט, שגם מעורבות בקושי אמוציונלי בלתי רגיל", אומרת אלדר.
"הסדר הטיעון נערך בין הסנגורים של הנאשם ובין המדינה שמיוצגת על ידי הפרקליטות. נכון, היה רצוי שהוא ישב במאסר עולם או לפחות 20 שנה, כמו שקבע אחד השופטים, אבל התיק היה בהליך גישור וההמלצה של השופט המגשר הייתה העונש הזה של 16 שנה. זאת לאחר שראה את הקשיים הראייתיים שהיו בתיק, שנבעו מהניתוח שנעשה ליורי בלב בבית חולים במטרה להצילו ושגרם לחוסר ודאות בנוגע למנגנון המוות".
אלדר אומרת ומוסיפה: "התפקיד שלי במשפט הפלילי היה לתווך לילנה את הסיטואציה המשפטית, לתמוך בה כדי שתבין מה שקורה מסביב ותמצה את הזכויות שלה, כגון להביע עמדה בנוגע להסדר הטיעון ולמסור לבית המשפט הצהרת נפגע. ילנה אכן הביעה הסכמה להסדר לאחר שהבינה את הקושי הראייתי. אני מקווה שעכשיו ילנה תמצא את הכוחות לשקם את חייה למען הבנות שלה ושתוכל לסגור את המעגל הנורא הזה".