בקיבוץ בארי החל היום (חמישי) מסע משפחות בקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אביבית ג׳ון, בת למייסדי בארי אמרה: "לא רק החטופים נמצאים בהפקרה מתמשכת (אין במקרה הזה או או, הם גם סובלים וגם מתים) גם זיכרון היקירים שמתו לא יכול לזכות לשלווה ללא ידיעה, וללא לקיחת אחריות".
היא הדגישה: "אף אחד מאיתנו לא האמין שניאלץ במפתיע בבוקר השבעה באוקטובר להילחם יחד עם מספר תושבי בארי שעות רבות על ביתנו מול מאות מחבלים שבאו לרצוח".
"הזמן הרב, בו המתנו לכוחות צבא שיגיעו, היה מתסכל ובעיקר בלתי נתפש, איך ייתכן שעוברת שעה, ועוד אחת, ועוד, ואנחנו כמעט לבדנו. איפה הצבא שבו נתנו אמון כל חיינו? איך כל המערכות אפשרו לזה לקרות כך במפתיע, מבלי התרעה לכניסתם של מאות מחבלים שרוצחים, שורפים וחוטפים אנשים בשכונות הקיבוץ?".
הפגיעה העצומה בקהילה, העובדה שעדיין, יותר מ- 9 חודשים ישנם חטופים וחטופות בעזה, ההרס עצום והפגיעה בביטחון שהובילה להיותנו מפונים מביתנו לשנתיים הבאות לפחות - אלה לא נושאים שניתן להתעכב בחקירתם. לא באנו לפגוע בלחימה או להחליש, אלא לחזק ולהעצים את רוח הקרב והחיים שיש בנו לקיום הפלא הזה של עם החי בביטחון בארץ משלו".
תושב הקיבוץ עילם מאור אמר: "בשבעה באוקטובר התעוררתי לבית רועד וקולות נפץ אדירים. רצתי החוצה כדי להבין מה קורה וכששמעתי "צבע אדום" בפעם הראשונה מיהרתי פנימה לאסוף את ילדיי לממ"ד. כשקיבלנו הודעה על חשש לחדירה, ואחרי זה על מחבל ביישוב. האירוע שכל חיי הכי חששנו ממנו מתממש בפעם הראשונה, אבל ידענו שכיתת הכוננות צריכה להחזיק חצי שעה ושהצבא מגיע, ואם יש חדירה היא בטח במערב הקיבוץ ואנחנו בכלל במזרח – אין מה לדאוג. אלינו לא יגיעו ובמילא, תוך שעה-שעתיים האירוע יגמר והכל יעבור".
עוד הוא מוסיף: "הבנתי שהופקרנו ע"י צבא שלא היה ערוך וע"י ממשלה שלא שמעה לאזהרות. הבנתי גם שזה עלינו לתקן. אנחנו. לבד. עברו כמה שבועות והמדינה עוד לא התעוררה להבין את גודל האירוע – מועצות פינו בעצמן וללא הבטחת תיקצוב מהמדינה ועד היום נאבקות על הכסף. כל אזרח בישראל יודע היטב – על כזה מחדל להנהגה האחראית והאשמה נותרו שני דברים בלבד: להתפטר ולעמוד בפני ועדת חקירה ממלכתית".