"זה לא פייר שאני מתקדמת בחיים": אחות החטוף מספרת על היצירה מתוך הכאב

״אני כל הזמן בציפייה, כל יום מחדש אני מרגישה ש'היום זה היום' שעומר יחזור. אני כל הזמן באמונה שלמה שזה יקרה. על אף שזה קשה
להיות חיובי ואופטימי בתקופה הלא נורמלית הזאת, תמיד נשארתי חיובית ואופטימית".

"אני מאוד מקווה לשמוע את הבשורות הטובות כבר בקרוב", אומרת דנה שם טוב, אחותו הבכורה של החטוף עומר שם טוב, שבסוף החודש תציג את עבודת הגמר שלה במסגרת תערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב ב-HIT, המכון טכנולוגי חולון, שבה היא בחרה לעצב חלל המיועד לקיום ריטריטים המיועדים לקירוב בין כל חלקי העם דווקא בתקופה הזו.

שם טוב, 28, מהרצליה, אחותם הבכורה של עמית (26) ועומר (21) ראתה בפעם האחרונה את אחיה הקטן בשישי בערב, יום לפני שנחטף ממסיבת הנובה.

"באותו בוקר היה לאמא שלי יום הולדת והיינו כל המשפחה ביום כיף בירושלים", היא נזכרת. "אחר כך היינו בארוחת שישי. אני ממש זוכרת את הרגע שבו עומר יצא למסיבה, אמר לי: 'ביי, ניפגש מחר', ועד עכשיו הוא לא חזר, אבל יחזור בעזרת השם בקרוב".

שם טוב מודה שמורכב ביותר לעכל את העובדה שאחיה חטוף. "אני לא בטוחה לגמרי שהצלחתי לעכל עד הסוף שהוא נחטף, לא יודעת אם
זה משהו שבן אדם יכול לעכל, להבין את הסיטואציה. יכול להיות אולי שזו איזושהי מגננה ששמתי על עצמי כדי לשרוד בתקופה הזאת",
היא אומרת ומוסיפה, "מובן שיש את הרגעים האלה שאני פתאום תופסת את הראש ולא מצליחה להבין איך אחי הקטן נמצא בעזה. יש לעומר צליאק ואסתמה וזה משהו שמקשה על הסיטואציה עוד יותר, ועוד יותר מגביר את הדאגה שלנו".

115 גלגלי הצלה: המיצג המרגש לזכר המציל שנרצח ב-7 באוקטובר
פעילת 'צו 9' מגיבה: "אם הייתי חמאסניקית - הייתה דרך להוריד את הסנקציות"

"עוברים את הסיוט ביחד"

עם שם טוב שוחחתי ביום חמישי, שבו החלה פסגת דוחא, אבל היא למודת ניסיון, מעדיפה לא לפתח יותר מדי תקוות. "בהתחלה באמת הייתי מתרגשת לקראת כל הדיבורים על עסקה, הייתי ממש מרגישה שמחר זה קורה, אבל ככל שעבר הזמן והבנתי שדברים לא עובדים בצורה הזו, הורדתי את הציפייה, לא מהמקום הזה שאני לא מצפה שזה יקרה, אלא מהמקום של הדיבורים", היא אומרת ומתארת את התסכול שהיא חשה בכל פעם שהדיבורים על אולי עסקה לא מתממשים למעשים.

"ההבנה היא שפשוט אתה צריך להאמין במשהו שהוא יותר גדול ממך, פשוט להתפלל", היא אומרת. בתחילת המלחמה שם טוב הייתה מגיעה כל יום למטה החטופים. היא ואחיה, עמית, גם טסו ברחבי העולם כדי לעורר את המודעות לנושא החטופים. "היינו לפחות בחמש משלחות הסברה, הרגשתי שכן יש לכך השפעה וכוח", היא אומרת.

"אני מאמינה שכל עוד משפחות מספרות את הסיפור שלהן זה גם נשאר במודעות וגם מתייחסים לזה בצורה אחרת. פתאום שומעים את המשפחה מדברת, בוכה, אי אפשר להישאר אדיש. הייתה תקופה שהיינו טסים די הרבה למשלחות, אבל הרבה זמן שלא יצאנו למשלחת ואני מקווה שלא נצטרך לנסוע לעוד משלחות. הדבר היחיד שאנחנו רוצים זה את עומר בבית יחד עם כל שאר החטופות והחטופים. אנחנו צריכים
אותם בבית עוד היום".

יש משפחות חטופים שטוענות שהעובדה שיקיריהן עדיין לא חזרו קשורה באינטרסים פוליטיים של ראש הממשלה. "אני לא יודעת להגיד לך מה קורה מאחורי הקלעים, אני רק רוצה לקוות ולהאמין שזה לא נכון ושנושא החטופים הוא הדבר הראשון שעומד בראש סדר העדיפויות".

מאין את שואבת כוחות במשך תקופה כה ארוכה?
"אני שואבת כוחות מדבר אחד: שאני רואה מול העיניים שלי את החזרה של עומר הביתה ואני יודעת שזה יקרה. אני מאמינה באמונה שלמה שזה הולך לקרות בקרוב".

"הדבר השני שנותן לי כוח הוא הביחד עם משפחות החטופים, להרגיש שאת לא לבד בסיטואציה הזו. עצוב להגיד שזה מנחם באיזשהו אופן,
אבל את לא לבד. וכאמור יש את עמית סרוסי, החברה שפגשתי לאורך הדרך. אנחנו מחזקות אחת את השנייה וזה מה שעוזר לי בתקופה הזו. אני גם מרגישה תמיכה מהציבור, מרגישה שבאמת עם ישראל הוא עם מדהים. אנחנו מקבלים כמות מטורפת של תמיכה ואהבה וזה מחמם את הלב".

בתוך המשפחה הגרעינית, היא מספרת, "לכל אחד מבני המשפחה יש את הרגעים בהם הוא נופל בכל מיני סיטואציות. יכול להיות שאמא שלי
תשקע למטה ואני ארים אותה באותו רגע, ויכול להיות ההפך. אנחנו ממש פה אחד בשביל השני לאורך כל הדרך, ואנחנו פשוט עוברים את כל
הסיוט הזה ביחד".

אור באפלה במהלך כל התקופה הזו היה חזרתם מהשבי של האחים מיה ואיתי רגב ששהו עם עומר בשבי, ושחזרו בסוף נובמבר 2023 במסגרת עסקת שחרור חטופים בין ישראל לחמאס. "כשפגשנו את מיה ואיתי זה היה וואו, אושר לא נורמלי, זה היה הכי קרוב לעומר שיכול להיות לנו מאז שכל הדבר הזה קרה", אומרת שם טוב.

"ממש שמענו מהם מה עבר עליו, איך הוא מתמודד בסיטואציה. לא הופתעתי מכמה שאח שלי הוא חזק ופשוט גיבור, כמו ששמעתי מהסיפורים של איתי שהיה איתו באותו חדר. אבל את יודעת, מאז שהם חזרו עברו יותר מ-250 ימים. אז זה היה מאוד מעודד, משמח ומרגש לשמוע על עומר, אבל לצערי מאז הוא עבר הרבה יותר מדי".

"מאז היה אות חיים ממנו, אבל לא מעבר לזה. אנחנו יודעים שהוא חי ושהוא יחזור. אנחנו נמצאים בקשר קרוב עם מיה ואיתי. אצלנו בהרצליה כל שבוע יש עצרת ביום חמישי בשעה 19:00 ב'כיכר הרוקדים'. בהתחלה זה היה הכיכר של מיה, איתי ועומר, ואז הם חזרו, ועכשיו זה הכיכר
של עומר. אני פוגשת את מיה ואיתי כל יום חמישי, ממש הפכנו להיות משפחה. אני מרגישה שהם האחים הקטנים שלי ואני כל כך מקווה להגיע לרגע הזה שנחזור ונהיה ביחד. זה גם יעשה כל כך טוב לעומר לראות שהיינו ביחד בזמן הזה".

אם היית יכולה לומר משהו לעומר, מה היית אומרת לו?
"הייתי אומרת לו קודם כל שאנחנו אוהבים אותו, שיישאר עם אמונה, שהוא הכי חזק בעולם ושיישאר חזק, שלא יאבד תקווה ולו לרגע, כי הוא הולך לחזור הביתה בקרוב. עוד טיפה הוא יהיה בבית".

"קונפליקט ביני לבין עצמי"

אחרי כחצי שנה שבה הגיעה יום ביומו למטה החטופים הרגישה שם טוב שהיא חייבת לעשות משהו גם עבור הנפש שלה. "אני עדיין הולכת
לכל העצרות והאירועים שהמטה יוזם, יש גם המון תפילות, נסיעות לירושלים לכותל", היא אומרת ומספרת, "אחרי יותר מחצי שנה מאז שעומר נחטף הבנתי שהזמן עובר, ראיתי גם שהמשפחות לצערי הרב קצת פחות מגיעות למטה, פחות נמצאות כמו שהיו בעבר, והרגשתי שאני
חייבת לעשות משהו גם למען עצמי, והחלטתי לחזור ללמוד".

שם טוב, שנמצאת לקראת סיום תואר ראשון במכון טכנולוגי חולון, HIT, בעיצוב פנים לא הייתה מסוגלת ללמוד בסמסטר הראשון של השנה בשל המצב המורכב.

"זה אפילו לא עלה על הדעת, אבל אחר כך הבנתי שבשביל הנפש שלי אני כן צריכה לחזור ללמוד. מאז אני קצת פחות פעילה במטה עצמו, אבל לכל דבר שקוראים לי, אני מגיעה", היא מספרת ומודה, "אומנם חזרתי ללמוד, אבל אני נמצאת יומיום בקונפליקט ביני לבין עצמי עם העובדה שאני פשוט חושבת שזה לא פייר שאני באיזשהו מקום 'מתקדמת' בחיים, ועומר עדיין תקוע בעזה. אבל כן קיבלתי את ההחלטה לחזור ללימודים".

במכון הטכנולוגי חולון, HIT, ב-29 באוגוסט תיפתח תערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב שתימשך עד ה-11 בספטמבר. בתערוכה של בוגרי המחלקה לעיצוב פנים, בהובלת ראש המחלקה האדריכל אודי קרמסקי, מציגים הסטודנטים את עבודות הגמר שעליהן עמלו בשנה האחרונה בעבודה מחקרית, רעיונית ועיצובית.