דפני קוסטיקה (28) ואלון רוטבאום (27) הכירו כשדפני התנדבה להעביר הדרכת נמ"ח בבסיס צאלים ואלון, שסיים הדרכת חובשים, פגש בה במקרה בעודה ממתינה לטרמפ חזרה.
ט"ו באב בפתח: כמה ישראלים התחתנו השנה ואיפה יש הכי הרבה רווקים?
איך הכרתם?
דפני: "בסדיר שירתי כמדריכת חי"ר, וכשפרצה המלחמה ראיתי ברשתות החברתיות שיש צורך במדריכות נמ"ח (נשק מחלקתי), שזו הדרכה שעושים רק בטירונות, בקורס מ"כים ובקורס קצינים. כיוון שמי שמשרתת בתפקיד הזה ברוב המקרים לא מגויסת למילואים, חברותיי המדריכות ואני ביקשנו שיגייסו אותנו למילואים, אבל זה היה בעייתי מצד המערכת מבחינה בירוקרטית. בשבוע הראשון למלחמה צלצלה אליי חברה טובה מהסדיר ושאלה אם חברותיי ואני נוכל להגיע רק להעביר שיעורים לאיזו יחידה, באופן עצמאי ובהתנדבות.
"היינו חדורות מטרה אז עשינו את זה כמה פעמים עם מספר יחידות. בפעם האחרונה, ב־12 באוקטובר, נסענו לבסיס צאלים והעברנו שיעורים לפלס"ר שריון. כשסיימנו את ההדרכה, חיכינו לטרמפ שהיה אמור לאסוף אותנו בחזרה לנקודת מפגש, ובינתיים ישבנו עם החיילים ודיברנו איתם. הייתה אווירה ממש טובה. אז ראיתי פעם ראשונה את אלון, שלא הגיע מההדרכות שלנו אלא מהדרכות חובשים, ודיברנו, לא רק אלון ואני אלא כל החבורה שהייתה שם".
אלון: "דפני וחברותיה ישבו עם הצוות שלי, ואני, שבין יתר תפקידיי גם חובש, סיימתי את הדרכת החובשים, וכשראתי את החבר’ה שלי מהצוות יושבים עם הבנות מההדרכה, הצטרפתי לשיחה, וכשפגשתי את דפני שם החלפנו אינסטגרמים, כמו שהחלפנו עם כל הבנות שם. באותו שלב לא חשבתי להכיר מישהי בהיבט הרומנטי. התגייסנו ב־8 באוקטובר, על הבוקר היינו ביישובי העוטף והתחלנו להעביר טנקים לגדר תוך כדי לחימה, ובהמשך הגענו לצאלים. עד שפגשתי את דפני לא היה לי אפילו זמן לישון, שלא לדבר על הזוועות שראינו בדרך, אבל אותו רגע של להיות בבסיס נתן לי זמן קצר של רגיעה ורוח שטות".
דפני: "גם אני לא חשבתי על אלון בהיבט הזה. האווירה בין כולם הייתה טובה וכולנו החלפנו אינסטגרמים בשביל הכיף, בלי לחשוב יותר מדי".
באיזה שלב המפגש הראשוני התפתח לקשר רומנטי?
אלון: "כשדפני הלכה חזרנו למשימות שלנו וללוחמה, והייתי צריך לפרוק באוזני מישהו או מישהי שאני לא מכיר את מה שעובר עליי, ובגלל שלא הכרתי את דפני, היה לי מאוד נוח להיפתח אליה. באינסטגרם של דפני כתוב שהיא עושה גבות, אז ברוח שטות כתבתי לה 'את חייבת לחזור ולעשות לי גבות כי אני נכנס לעזה ורוצה להיכנס יפה לשם'. התחלנו לצחוק ולהתכתב, ומהר מאוד מצאתי מישהי שאני יכול להגיד לה שחזרתי ממקום כזה וכזה, ואני מרגיש ככה וככה. ייאמר לזכותה שהיא הכילה והקשיבה לכל הסיפורים שלי, ובאמת מצאתי כתף להישען עליה. הייתי צריך את הבן אדם הזה שאוכל להגיד לו שקשה לי, לחוץ לי, כואב לי, ודפני באמת ידעה לרפא אותי".
דפני: "אני ממש הופתעתי מההודעה של אלון, כי מבחינתי הוא שלח הודעה מפלרטטת ולא היה בינינו פלרטוט או משהו כשנפגשנו בצאלים. עניתי לו והמשכנו לדבר. הרגשתי שהוא רוצה לדבר עם מישהו, אז אמרתי לעצמי למה לא? התכתבנו באינסטגרם ולא הרבה זמן אחרי זה היה לאלון אפטר והוא הציע שניפגש, אבל היססתי, כי גם הייתה מלחמה וגם הוא במילואים, אז הראש שלי בכלל לא היה בקטע של דייט. אפילו לא ידעתי עדיין מה אני חושבת על אלון. אמרתי לו שפחות מתאים להיפגש, אבל המשכנו להתכתב. יום אחד, כשהוא חזר מלחימה, הוא כתב לי 'אני מתקשר אלייך', והוא באמת צלצל.
"הייתה שיחה ארוכה ונעימה והמשכנו להתכתב, כשאני עדיין מתלבטת אם כדאי לנו להיפגש לדייט או לחכות שאבין בכלל איפה אנחנו עומדים. הכל השתנה כשהוא צלצל אליי יום אחד ואמר שהוא לא יהיה זמין כמה ימים כי הם באימון לקראת הכניסה לעזה ולא יודע מה יהיה. התחושה הייתה מוזרה לי כי יש פה בן אדם שלא פגשתי, ועם זאת מתחיל איזשהו רגש כי יש חיבור ממש טוב. אלון לא ענה לי כמה ימים, ובדיוק התחילה הכניסה הקרקעית לעזה ודאגתי לו. אחרי כמה ימים, כשקיבלתי שיחה מאלון, משהו השתנה והשיחה הפכה להיות מאוד רומנטית. התגעגענו אחד לשנייה והבנו שאנחנו רואים באותה עין את הקשר, וכשהוא יצא הביתה יצאנו לדייט".
אלון: "בהתחלה זה היה מלחיץ כי אני לא אדם שיוצא כל כך לדייטים, אבל מהרגע הראשון שהתחלנו לפתוח את הפה הכל זרם והיה טוב, ואחרי עשר דקות נרגעתי והרגשתי שאני יושב עם חברה. אני מדבר עם מישהי שלא רק יש לי רגש רומנטי אליה אלא כיף לי להיות במחיצתה בקטע החברי והתמים".
דפני: "גם אני בהתחלה הייתי בלחץ כי יש פה משקל ונבנה פה משהו לפני המפגש. אומנם נפגשנו במציאות פעם אחת אבל עדיין זה היה סוג של בליינד דייט שאתה מגיע אליו עם רגש, ובאמת תוך כמה דקות מצאנו את עצמנו מדברים על דברים שלא דיברנו עליהם בכלל".
איך מתנהלים בקשר רומנטי התחלתי בתקופת מלחמה, שזה אתגר כשלעצמו?
דפני: "החוויה של האדם שלא במילואים, קרי שלי, יותר מורגשת כי אני בבית, מחכה לשמוע ממנו, אבל כל פעם שנפגשנו זה היה כמו חלום, 24 שעות מדהימות, ובעיקר סקרן אותנו לראות איך נהיה בחיים האמיתיים כי לא היה לנו את זה".
אלון: "כשהייתי בעזה, בין שמירות, התאהבתי בה כל כך שכל ערב וכל בוקר שקמתי פשוט חשבתי עליה. זה מה שגרם לי להחזיק מעמד, כי אני במלחמה, בעזה, יש פה הרבה רגש בלי קשר לדבר הזה, על אחת כמה וכמה לגבי מה שקרה לנו ב־7 באוקטובר והחברים שאיבדתי. נכון, אנחנו זוג שנפגש במלחמה והכל מרגש אבל כשזה זה – זה זה".
מה אתם מתכננים לט"ו באב?
דפני: "אלון חוזר למילואים ב־25 באוגוסט, אז יצא שקבענו שנעשה סוף שבוע כיפי לפני החזרה שלו לעזה".
אלון: "אנחנו חוגגים את החזרה לעזה (צוחק)".
גיורא מראני (31) וטל פרנס (38) הכירו במהלך סדנת נשימה ואמבטיות קרח שהעבירו בהתנדבות לחיילי הנחל בתל ערד.
איך הכרתם?
גיורא: "חוץ מהרבה דברים שטל ואני עושים בחיים, אחד הדברים העיקריים הוא הדרכת אמבטיות קרח ונשימות. לפני תחילת המלחמה לא הכרנו, על אף שבאופן די מצחיק שנינו גרנו באותה שכונה בחדרה ואפילו באותו רחוב. כשפרצה המלחמה, התחלנו (בנפרד) להנחות סדנאות לחיילים ומפונים כדי להרים להם את מצב הרוח וללמד אותם לנשום בתוך המצוקה. תוך יומיים כבר התגבשנו המון מדריכים יחד להעביר סדנאות בהתנדבות".
טל: "בשבוע הראשון למלחמה, חבר משותף של גיורא ושלי המליץ לשתי קבוצות של מנחי סדנאות הקרח להתאחד. חברנו כולנו לכדי קבוצה אחת שהרימה את הפרויקט הזה שנקרא 'קור רוח'. התחלנו כשבעה מדריכים, ולאט־לאט הצטרפו לזה עוד הרבה מדריכים ומתנדבים".
גיורא: "פרויקט 'קור רוח' נעשה לזכרו של עילי ברעם ז"ל, שהיה גם מדריך סדנאות אמבטיות קרח, ונרצח ב־7 באוקטובר בפסטיבל הנובה. הפרויקט ההתנדבותי נועד להמשיך את המורשת שלו - להפיץ הלאה ברגעים כאלו קשים את החוויה הזו, שהוא, כמונו, האמין במה שהיא יכולה לתת. נסענו לבסיסים מהצפון ועד הדרום, למפונים ושורדי המסיבות. ב־17 באוקטובר 2023, בפעילות הראשונה בתל ערד, לחיילי הנחל, טל ואני נפגשנו לראשונה".
באיזה שלב המפגש הראשוני התפתח לקשר רומנטי?
טל: "הימים הראשונים היו מאוד כאוטיים, ולפגוש אנשים שמנסים לייצר אותה תנועה כמו שאתה עושה זה מרחיב את הלב ומאוד מרגש, וזה מה שהרגשתי כשפגשתי את גיורא וחבריו. כמה ימים אחרי זה נסענו לעוד התנדבות יחד, ולאט־לאט צברנו יותר שעות ביחד".
גיורא: "גם אני לא חשבתי במפגש הראשון על טל בהקשר רומנטי. לחפש זוגיות לא היה ברדאר שלי בימים הראשונים והקשים של המלחמה. אחרי כמה ימים הייתי צריך לבחור מנחה נוסף לפעילות שיצאתי אליה, והצעתי לטל, נטו מתוך חיבור מקצועי. אני זוכר שכבר בהודעות הקוליות בוואטסאפ, כשתכננו את הסדנה ביחד, נוצר איזה חיבור ראשוני שהתחיל להעלות סקרנות להכיר אותה יותר".
טל: "יצא שהיינו כל היום בהתנדבויות ביחד ובנפרד. זה היה מאוד אינטנסיבי. בכל תחילת פעילות היינו מציגים את עצמנו, והמדריכים שהכירו את עילי היו מספרים עליו, על האור והחיוך שלו. כך יצא שאת עילי למדתי להכיר רק מסיפורים ומסרטונים. המטרה של הפרויקט הזה הייתה להפיץ הרבה אור, אבל לא ציפיתי לאהבה שתיכנס לחיי בצורה כזו. אני מרגישה שבמובן מסוים עילי ז"ל הכיר בינינו".
גיורא: "במהלך ההתנדבויות התחלנו להכיר יותר ולחוות רגעים מאוד מיוחדים ביחד, כמו ליווי טבילות ללוחמים בצפון ולקהילת הנובה בדרום. פעם אחת, בנסיעת לילה מאוחרת כשחזרנו מהתנדבות בקריית שמונה, החזקנו ידיים, ומשם זה התחיל".
איך מתנהלים בקשר רומנטי התחלתי בתקופת מלחמה, שזה אתגר כשלעצמו?
גיורא: "אני חושב שאנחנו בסיטואציה קלה יחסית. אני מסתכל על זוגות של חיילים ומפונים והקשיים שהם חווים. לעומתם, נראה לי שאנחנו במקום יותר פשוט".
טל: "אני מרגישה שזה להסכים לחוות את כל קשת הרגשות הזו ביחד. להתאהב בתוך סיטואציה של מלחמה אלו הקצוות שיש להרגיש בסיטואציה הכי מטלטלת שיצא לנו לחיות בה".
מה אתם מתכננים לט"ו באב?
טל: "לטייל ביחד".
עומר (21) וחן (21) הכירו כאשר עומר, לוחם בחטיבת הנח"ל, לחם במוצב סופה ב־7 באוקטובר ונפצע. חן, לוחמת בקרקל מהתאג"ד, הוקפצה למוצב סופה וטיפלה בפציעה שלו.
איך הכרתם?
חן: "ב־7 באוקטובר בשעה 07:00 בבוקר הוקפצנו למוצב סופה. עברנו דברים בדרך ובשעה 08:00 הגענו לשם. התחלנו לפנות פצועים, ואת עומר ספציפית פגשתי בשעה 14:30".
עומר: "הצוות שלי ואני סגרנו שבת ב־7 באוקטובר, ובשעה 06:30 בבוקר התעוררנו לצלילי אזעקות וכל מה שקרה. התארגנו על ציוד ונלחמנו. בשעה 14:30 החבר’ה של שייטת 13 הגיעו לחלץ אותנו, ואז פגשנו את תאג"ד של קרקל שטיפלו בנו בכל מה שצריך. שם פגשתי את חן, שטיפלה בפציעה שלי בכתף מרסיסים".
חן: "היו המון פצועים בחוץ, זה היה אירוע רב־נפגעים שני שהתאג"ד שלנו טיפל בו מאז אותו הבוקר. אחרי שטיפלנו קודם בפצועים קשה ופינינו אותם למסוק, התפנינו לטפל בפצועים קל ובינוני, ועומר היה ביניהם. פינינו את הפצועים ברכבים ובאמבולנס, כשבאמבולנס שלנו פינינו חמישה פצועים, בהם היה עומר".
עומר: "כל הנסיעה באמבולנס הייתי בפלאפון, התעדכנתי במה שקורה במדינה כי לא ידענו כלום, חשבנו שזה קורה רק אצלנו. צלצלתי להרגיע את ההורים, וחן פתאום הגיעה ודפקה לי מים לתוך הפנים כי התייבשתי. אז הסתכלתי לה בעיניים ובאמת ראיתי אותה, ואז התחלנו לדבר. לקחו אותנו למנחת לפני פינוי, וכל הדרך דיברתי עם חן".
חן: "בגלל שהאמבולנס היה מלא מהרגיל, עמדתי בו כי לא נשאר מקום לשבת. עומר פתאום אמר לי: 'את רוצה לשבת במקומי?'. זה היה כל כך חמוד, אז אמרתי לו: 'מי פצוע מבינינו?'. התחלנו לצחוק ולהקליל קצת את האווירה עם הפצועים אחרי מה שהם עברו. כשעומר יצא לחכות למסוק הפינוי נפרדו דרכינו".
עומר: "ידעתי רק את השם הפרטי שלה, ויום אחרי שהגעתי הביתה התחלתי לחפש אותה, אבל לא היו לי פרטים עליה. בדרך למנחת דיברתי עם חבר עליה, אמרתי לו שהיא נראית טוב ומעניינת אותי. רציתי לבקש ממנה את האינסטגרם, אבל הרגשתי שזה לא מתאים לסיטואציה. אחרי ששוחררתי מבית החולים ראיתי שפרסמו באינסטגרם של צה"ל אייטם על תאג"ד קרקל, והתחלתי לחפש בתגובות. ראיתי שחברה שלה תייגה אותה באינסטגרם, אז פשוט שלחתי לה הודעה".
באיזה שלב המפגש הראשוני התפתח לקשר רומנטי?
עומר: "התחלנו לדבר על הפגישה ההיא, על מה שקרה, ועל מה שאנחנו מרגישים כלפי המלחמה ומה שקורה".
חן: "ברגע שהוא שלח לי הודעה, התרגשתי שפצוע שטיפלנו בו יוצר איתנו קשר. גם כשהתחלנו לדבר, לא ידעתי שאני מוצאת חן בעיניו מעבר לסתם שיחה רגילה. זה מצחיק, כי אנחנו בתאג"ד דיברנו בינינו לבין עצמנו ואחת האחיות אמרה שמישהו (התכוונה לעומר) עשה לי שם עיניים. כשעומר ואני התחלנו לדבר נשארתי חודש בבסיס, ועומר היה בבית פצוע, אז יצא לנו לדבר המון בכל הזדמנות. ב־7 בנובמבר יצאתי פעם ראשונה הביתה לאפטר של שמונה שעות, ובמהלך שמונה השעות האלה יצא לנו להיפגש".
איך מתנהלים בקשר רומנטי התחלתי בתקופת מלחמה, שזה אתגר כשלעצמו?
עומר: "חן הייתה אמורה להשתחרר שבוע אחרי ה־7 באוקטובר, אבל נשארה במילואים עד ינואר. אני בדיוק חזרתי לצוות שלי להילחם בעזה, וכמעט לא נפגשנו. כשהייתי יוצא מעזה לכמה ימים היינו נפגשים לקצת זמן ואז הייתי חוזר ללחימה. ככה במשך כמה חודשים הקשר היה בעיקר מבוסס על שיחות בכל הזדמנות שיש לנו. כשיצאתי לחופשת שחרור וחן סיימה את המילואים, התחלנו להיפגש יותר ויוצא לנו להיות הרבה ביחד".
חן: "זה נשמע מוזר, אבל זה עזר לנו לקחת את הקשר בפרופורציה. עדיין יש לנו ריבים על שטויות, אבל כל ריב נלקח בפרופורציה ואנחנו מעריכים כל זמן שיש לנו להיות ביחד. בתקופה שעומר היה בלחימה יצא לנו לשוחח חמש דקות ביום או להיפגש ל־24 שעות, ופתאום החופש הזה של לדבר ולהיות ביחד בלי הגבלה נותן לנו אוויר לנשימה".
מה אתם מתכננים לט"ו באב?
חן: "האמת שעומר בדיוק עכשיו השתחרר משירות סדיר וכבר יוצא למילואים, אז נראה ששוב נציין את ט"ו באב בנפרד".
עומר: "נחגוג את זה כשאחזור הביתה, והכי חשוב שאנחנו ביחד".
נדב חיוני (25), קצין רפואה מחוז דרום בפיקוד העורף, הכיר את רוני ארנט (24), עוזרת קצין אג"ם רפואה חיל האוויר ולשעבר קמב"צית רפואה אוגדה 80, במהלך שירותם המשותף בזמן מלחמת "חרבות ברזל".
איך הכרתם?
נדב: "שנינו קצינים בחיל הרפואה. רוני הייתה בתפקיד ביחידה שחופפת בשטח ליחידה שלי, ולא הכרנו קודם למלחמה. בנובמבר, תוך כדי העבודה המשותפת, התחלנו להתראות בכל מיני שיחות מקצועיות. בשלב מסוים השיחות הפכו גם ללא מקצועיות, ומשם זה התגלגל ועד היום אנחנו בזוגיות".
רוני: "בגלל שהגזרות שלנו בתפקיד היו חופפות, היינו צריכים לדבר זה עם זה בצורה מקצועית. בערך לקראת סוף נובמבר הבנתי שאנחנו ב’אירוע’ אחר לגמרי, ומתחילת דצמבר התחלנו לקחת את זה לכיוון רומנטי".
באיזה שלב המפגש הראשוני התפתח לקשר רומנטי?
רוני: "אני יזמתי דייט, ונדב ביצע והוציא אותי לדייט".
נדב: "נכון".
איך מתנהלים בקשר רומנטי התחלתי בתקופת מלחמה, שזה אתגר כשלעצמו?
נדב: "בהתחלה אלו היו הרבה שיחות בשעות הפנויות שיש לנו, בין ישיבות והערכות מצב, כשאנחנו לא במשמרת, מהשעות הקטנות של הלילה ועד חמש בבוקר. בהתחלה לא יכולנו להיפגש".
רוני: "בפעם הראשונה שנפגשנו זה היה אחרי שסגרתי 35 יום בבסיס ויצאתי לאפטר של יומיים, ובאותו ערב שבו יצאתי הביתה – נפגשנו. מבחינתי זו הייתה הקרבה. ניסינו לנצל כמה שיותר את הזמן כשיצאנו הביתה, ובמהלך השבוע דיברנו המון בטלפון. לאט־לאט מה שחיבר אותנו היה גם השיח המקצועי – המון התלבטויות בפן המקצועי, עצות משותפות וכדומה, כי שנינו מאותו מקצוע. תמכנו זה בזה."
מה אתם מתכננים לט"ו באב?
נדב: "האמת שבגלל הסיטואציה כרגע, התוכניות תקועות כי מבחינת הלו"ז יש לנו מגבלות איפה אנחנו יכולים או לא יכולים להיות מבחינת הכוננויות, אבל יש כמה דברים בשרוול שאולי יפתיעו את רוני לקראת ט"ו באב".
רוני: "חודש אוגוסט בשבילי הוא חודש טיפה יותר מאתגר כי איבדתי את אמא שלי בחודש אוגוסט לפני שנתיים, אז אני פחות מתכננת לחגוג בחודש אוגוסט, אבל אם נדב מכין לי הפתעות, אני לא אתנגד להן".