סגן אלוף בדימוס, רוברט דסה ז"ל (91), השורד האחרון מפרשת "עסק הביש", נפטר בביתו ברמת השרון. מותו של רוברט, שהיה גיבור וקורבן, צריך להיות לנו סמל ומופת ותקיעת שופר על הצורך לחבק את אלו שנלחמים למען המדינה והורך לחבק אותם ולהפיק לקחים מכישלונות מודיעיניים", אמר ל"מעריב" גדעון מיטשניק – היסטוריון וחוקר מורשת, שליווה במשך שנים ארוכות את דסה.

מיטשניק סיפר, כי סדה יליד אלכסנדריה היה מנעוריו פעיל ציוני מסור והתלבט בפעילותו בתנועת "בני עקיבא" כחניך, מדריך ומרכז סניף התבונהנ באלכסנדריה. בהמשך עבר לתנועת "דרור".

בן כספית נגד ינון מגל: מי שהפעיל את "מכונת הרעל" אתמול צריך להיעצר
זו לא דרכם: משבר חסר תקדים בין ארה"ב לישראל | דיווח

ב-1951 הוא גויס ביחד עם צעירים ציוניים אחרים בקהיר ואלכסנדריה, על ידי שליח יחידה 131 של המודיעין הצבאי הישראלי, שהגיע למצרים על מנת להקים רשת ריגול וחבלה. שתי חוליות של הרשת פעלו באלכסנדריה ובקהיר והיו אמורות להיות מופעלות רק במצב חירום, במסגרת "מבצע סוזנה".

אחר כשלוש שנים, על מדרגות קולנוע "ריאו" באלכסנדריה, עלה המבצע החשאי בעשן ואש והפך ל"עסק הביש? "דסה היה באותו יום בקהיר, לטובת משימת חבלה אחרת, ביחד עם חברו. למחרת, כאשר חזר לביתו נעצר ותוך כמה ימים נעצרו כל חברי הרשת, למעט מפקדם, שלימים הסתבר שבגד", סיפר עוד מיטשניק – "רוברט וחבריו עברו חקירות ועינויים קשים. בדצמבר 1954 החל המשפט וב-28 בינואר 1955 ניתנו גזרי הדין. ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר נידונו לתליה והוצאו להורג ב-31 בינואר 1955. רוברט נידון ל-14 שנות מאסר ועבודות פרך".

מיטשניק סיפר עוד, כי בתקופת המאסר פיתח רוברט מיומנויות שרידות יוצאות דופן ופעל בדרכים יצירתיות ושונות לחזק את חבריו ולשפר את תנאי מאסרם. במסגרת זו גם יזם הקמת קבוצת כדורגל ותזמורת ולימד את חבריו לשיר את שירת התקווה. בנוסף, במהלך תקופת המאסר הוא צייר ציורים רבים, חלקם ציורי קיר, בהם של סוהרים וחיי הכלא וחלק מהציורים הצליח להבריח עם שחרורו.

בפברואר 1968, כחצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים, רוברט שוחרר ביחד עם שלושת חבריו לרשת, שעדיין היו במעצר, במסגרת עסקת שחרור שהוביל ראש המוסד מאיר עמית ז"ל. לאחר הגעתו לארץ, קיבל דרגת רב סרן (בהמשך סגן אלוף) והוכר כנכה צה"ל. הוא למד היסטוריה של המזרח התיכון ושפה וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, הכיר את דינה ילידת ארה"ב והם התחתנו והקימו משפחה.

דסה עבד במשך שנמים רבות כעיתונאי במחלקה הערבית של הטלוויזיה הישראלית ואף סגר מעגל אישי, כאשר יצא עם ראש הממשלה, מנחם בגין ז"ל, לאחת מנסיעותיו למצרים במסגרת המשא ומתן על הסכם השלום. בשנת 1992 יצא לאור ספרו "בחזרה לקהיר", בו תיאר בזווית אישית את פעילות הרשת.

רוברט הותיר אחריו את דינה, שהייתה לצידו במסירות לאורך עשרות שנים, שלושה ילדים ושבעה נכדים. "במשך שנים רבות אני בקשר עם רוברט ומשפחתו. בשנה האחרונה הידרדר מצבו הבריאות של רוברט, אך הוא עדיין המשיך לצאת לשחייה בבית הלוחם ולמועדון", סיפר עוד מיטשניק – "לפני כמה שבועות הגעתי בקר בביתם החמים, היפה והצנוע ברמת השרון. היה חשוב לי לחזק ולחבק. היה זה המפגש האחרון עם רוברט היקר, שהקריב ביחד עם חבריו את מיטב שנות צעירותו למען העם והמדינה".

מיטשניק הזכיר, כי לפני כחמש שנים נפטרה מרסל ניניו ז"ל. "ילדיו של דסה קראו לה 'דודה מרסל' היא היתה חברה טובה של המשפחה", ציין מיטשניק – "לפני כמעט שנתיים נפטר מאיר זפרן ז"ל וכעת הלך לעולמו השורד האחרון מאחד הכשלונות המודיעיניים והמוסריים הגדולים מאז הקמת המדינה".