בשבוע הקרוב, לקראת תאריך ה- 7 באוקטובר יציינו בסניפים רבים של קבוצת "עמל ומעבר", בפינות קפה מיוחדות, שנה למותו בקרב גבורה של איתי מאור הי"ד, בנו של קצין הרכב של הקבוצה, אילן מאור. איתי, מפקד בגולני בדרגת סרן, נהרג במלחמת גבורה יחד עם שני חברים נוספים ביחידה, סמל אורי לוקר ז"ל וסמל עמית צור ז"ל. הם נלחמו ממש עד הכדור האחרון והצילו בקרב ההרואי הזה אלפים במוצב שלהם, בבסיס הטירונים זיקים, ובקיבוצים זיקים וכרמיה, ונתנו להם דקות יקרות כדי להיערך למתקפת החמאס.
נפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר, תיאר את הקרב בפוסט שפרסם על שלושת הלוחמים: "דמיינו, אורי עם מקלע הנגב שלו, איתי ועמית עם הרובים, לבד בשטח מול נחיל מחבלים. אני ובני דורי גדלנו על סיפור הל״ה, 35 לוחמי פלמ״ח במלחמת השחרור שנלחמו עד הכדור האחרון. והנה גם בדורנו קיימת גבורה כזו".
אביו של איתי הי"ד, אילן מספר שכאשר כוחות צה"ל הגיעו למקום הקרב, הם מצאו את שלושת הלוחמים לצד עשרות מחבלים הרוגים. המחסניות והאפודים של הלוחמים היו ריקים מכדורים. על איתי גם היה חוסם עורקים. כנראה שנפגע לפני כן והמשיך להילחם. כלומר, שלושת לוחמי גולני הללו נלחמו, חיסלו מחבלים ודילגו מנקודה לנקודה, עד הכדור האחרון ממש.
האבות בעקבות הבנים
ב-7 באוקטובר, בשעה 06:29, כשהחלה המתקפה הגדולה של חמאס, היה איתי בסיור שגרתי באזור זיקים יחד עם שני חייליו. הם מיהרו לעבר פרצה בגדר דרכה חדרו מחבלים, ירדו מהרכב וניהלו קרב תוך בלימת המחבלים. אילן מאור, האבא, שמע את סיפור הגבורה של נפילת בנו, מנהג הקו שהיה איתו ברכב, הניצול היחיד מהאירוע. "הוא [איתי] אמר לו לא לצאת מהג'יפ וככה הוא שרד".
לאחר שקראו לטנק והוא הגיע לסייע, המשיכו שלושת הלוחמים והנהג לכיוון המוצב שלהם. בדרך, תוך כדי ירי לכיוון הרכב שלהם, ראו את הרכב של הסמ"פ פתוח ונטוש. שם הם נתקלו בעשרות מחבלים שעשו דרכם לכיוון קיבוץ זיקים וקיבוץ כרמיה. למרות הנחיתות המספרית הקשה, איתי נתן פקודה לפרוק את הרכב ולהילחם, כנראה מתוך הבנה שהם החסם היחיד המונע מהמחבלים להגיע לשני הקיבוצים.
איתי, כמפקד המחלקה, הוביל את הקרב בגבורה. הוא והחיילים שלו נלחמו עד אחרון הכדורים, מגנים בנחישות על המוצב ועל שני הקיבוצים הסמוכים. גבורתם בקרב זה היוותה חומה אנושית אחרונה בפני המחבלים.
מאותה מחלקה נפלו שני לוחמים נוספים: סמל דביר לישה ז"ל וסמ"ר אופיר ציוני ז"ל. חמשת הלוחמים - איתי, אורי, עמית, דביר ואופיר - היו חברים קרובים בחייהם, וגם במותם לא נפרדו. הם הונצחו בצילום משותף ימים ספורים לפני המתקפה הרצחנית. מספר שבועות לאחר הקרבות הקשים, אבותיהם של חמשת הלוחמים הגיעו יחד לסיור בגזרה. במהלך הביקור, כמחווה לבניהם, האבות יצרו שחזור מרגש של תמונה בה נראים חמשת הבנים מחייכים בחייהם, אשר צולמה מספר ימים לפני מותם.
הנצחה מיוחדת
איתי, שהיה כמעט בן 23 במותו, יצא לקורס קצינים ארבעה חודשים לפני שחרורו, בהקצאת מח"ט, בעקבות המלצה מהמג"ד שלו. "הוא היה מ"כ לפני זה," מספר אביו אילן. "הציעו לו לצאת לקצונה, והוא התלבט בגלל גילו המבוגר יחסית, אחרי שנתיים במכינה". מפקד גדוד 51 באותה תקופה, מאיר אוחיון, זיהה את הפוטנציאל של איתי ועודד אותו לצאת לקצונה. "אנחנו צריכים קצינים כמוך," אמר לו המג"ד. ואכן, איתי הוכיח את עצמו כמפקד מחלקה מוערך בגדוד 51 של גולני, תפקיד בו שירת עד יומו האחרון.
משפחתו של סרן איתי מאור ז"ל, בהובלת אביו אילן מאור, בחרה להנציח את זכרו בדרכים יצירתיות ומשמעותיות. ההנצחה החלה ביום הולדתו ה-23 של איתי, כחודש לאחר נפילתו, כשהמשפחה יזמה מיזם ייחודי. "ביקשנו מכל האנשים לצאת לכמה דקות, לעשות פק"ל קפה, לשבת בטבע קצת ולשלוח לנו תמונה או סרטון קצר," מספר אילן. "כי לאיתי היה חשוב מאוד שאנשים יהיו בחוץ, ולא בתוך הבתים עם המדיה והטלפון".
המיזם זכה להיענות מרשימה מכל רחבי הארץ ואף מחו"ל. "מישהי אפילו ביקשה להעמיד בכניסה לראש העין, שם אנחנו גרים, עמדת קפה עם מוזיקה, ולתת לאנשים קפה ועוגיות לכל מי שנכנס" מספר אילן, "מצאנו את עצמנו, שאנחנו עדיין רק בשלושים, או כמה ימים אחרי, ואנחנו רוקדים ומחלקים לאנשים קפה. זה היה באמת מרגש, לחגוג לו".
מאז, המשפחה מחלקת ערכות קפה מיוחדות לחיילים ולאנשים שעוזרים בהנצחה. "זו ממש ערכה מיוחדת, עם חריטה על הכוסות, עם הפינג'ן, עם תיק, ועם ברקוד שמוביל לדף אינטרנט על איתי," מתאר אילן. בקרוב תושק גם עגלת קפה שתחלק שתייה חמה וקרה לחיילים.
אילן מעביר גם הרצאות במקומות שונים, מספר את סיפורו של איתי ומעביר את מורשתו. המשפחה יזמה כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו של איתי, שעתיד להיות מוכן שעד סוף שמחת תורה הבאה. כמו כן, בקרוב יצא גם ספר זיכרון על איתי, שמכינה המשפחה.
הנצחה מיוחדת בעמל ומעבר
מאמצי ההנצחה זוכים לתמיכה נרחבת גם ממקום עבודתו של אילן, בתור קצין הרכב של רשת "עמל ומעבר". מאז תחילת המיזם, מספר בתי אבות ברשת, וכן סניפי טיפולי בית, הקימו פינות קפה לעילוי נשמתו של איתי מאור ז"ל, בהשראה ממיזם פק"ל הקפה. כמו כן, בית ספר "אדם" שנפתח לאחרונה, גם הוא תחת קבוצת "עמל ומעבר", נקרא על שם סרן איתי מאור ז"ל. המשפחה הוזמנה לטקס הפתיחה החגיגי, והגיעה בחולצות עם תמונתו של איתי כדי לגזור את הסרט.
"הם באמת עוזרים ועוטפים אותנו. הם רק פונים אליי כל הזמן, רוצים להנציח. אומרים לי 'בוא תחשוב על עוד איזה רעיון, תחשוב על עוד משהו'. זה לא מובן מאליו". מסכם אילן את התמיכה שהוא מקבל מ"עמל ומעבר". "זה באמת מדהים".
כמעט שנה אחרי, משפחתו של סרן איתי מאור ז"ל משתדלת להתמודד עם האובדן בצורה הטובה ביותר שהם יכולים. "אנחנו משתדלים לקום בבוקר ולהודות לקדוש ברוך הוא שאנחנו בריאים ושלמים ומצליחים לחזור לשגרה," אומר אילן. "ברגע שאני קם ואני בריא, יש לי כוחות להנציח את הבן שלי. וזה מה שמחזיק אותי".