כחלק ממשדר אנשי השנה בהגשת ניסים משעל, בחרה ענת דוידוב את הדס קלדרון כאשת השנה שלה לאחר השנה הקשה בחייה, במהלכה ממשיכה קלדרון לפעול למען החזרת כל החטופים חרף האתגרים המורכבים.
חייה של הדס קלדרון, אם לשניים, השתנו לבלי היכר בבוקר השבת השחורה. ילדיה, ארז בן ה־13 ואחותו הגדולה סהר בת ה־17 נחטפו לשטח הרצועה ושהו בשבי חמאס למשך 52 יום, אימה כרמלה דן ז"ל נרצחה במהלך מסע הטבח בקיבוץ ניר עוז לצד אחייניתה נויה דן ז"ל בת ה־13, ועופר קלדרון, אב ילדיה, עדיין מצוי בשבי חמאס.
"בחרתי את הדס קלדרון, אימא לארז וסהר שחזרו משבי חמאס אחרי 52 יום, ואבא שלהם עופר עדיין חטוף בעזה", תיארה דוידוב בכאב. "ארז סיפר שכשהם נפרדו לפני שחזרו ארצה אחרי חמישים וכמה ימים עופר ממש נשבר ובכה, ושמח מצד אחד שהילדים חוזרים הביתה, מצד שני הוא ראה אולי בדמיון שלו מה שדי קורה כרגע, שאולי הוא לא יחזור בכלל. צריך להוסיף לזה שאמא של הדס, כרמלה דן, אישה בת 80, ואחייניתה נויה דן בת ה־13 שהייתה על הרצף האוטיסטי, נרצחו בקיבוץ ניר עוז ב־7 באוקטובר, רצח אכזרי כמו כולם".
בהמשך הוסיפה: "אני רוצה דרך הדס להגיע לאימהות, אימהות התצפיתניות, הילדות והילדים שעדיין נמצאים שם ולא חזרו. באחד הספרים שיצאו לאחרונה, 'מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים', יש שם 200 מאמרים של כל מיני אנשים, סופרים, עיתונאים, ואנשים שקשורים למשפחות האלה. הדס כותבת בין השאר כך: "איך זה קרה לנו? חורבן בית שלישי נפל עלינו, איך לא שמענו וראינו? עיוורים וחירשים היינו. החל מ־7 באוקטובר אנחנו חברה פצועה, חבולה, מדממת, חברה המאבדת את ערכיה הבסיסיים, ערך עליון כקדושת החיים פשט את הרגל, נרמול הלא נורמלי, החושים קהים, הורגלנו לכל בשורה ולכל זוועה. כדאי להציץ בספר כשאנחנו לא רואים את האנשים האלה חוזרים, כשאנחנו מפקירים אותם, כששומעים שמשרד החינוך מנסה להעלים מבתי הספר ב־7 באוקטובר בהמלצה את נושא החטופים. ועכשיו, כשאנחנו בתוך מלחמה בצפון, בדרום, הסיפור הולך ונשכח".
"כל אימא תעשה הכול כדי לראות את הילדים שלה בחזרה, וזה בצדק, ככה צריך להיות", ביקשה דוידוב להדגיש. "אנחנו מזכירים את אימהות התצפיתניות, את עינב צנגאוקר, אישה קטנה מאופקים שלקחו לה את הילד שלה ומתחננת לראות אותו בחזרה ביחד עם כולם, אימא של רומי שנחטפה פצועה, שמנהלת מאבק במקביל, כל האנשים האלה נלחמים מלחמת חורמה עד שהילדים שלהם יחזרו חזרה. עד שלא נראה אותם כאן, אנחנו כמדינה לא נהיה מדינה שלמה. לא נחלים, לא ננצח, לא יהיה שום ניצחון מוחלט עד שיחזרו, וצריך לשאת את זה ככה מול הפנים, מול העיניים שלנו".
בסיום, התייחסה ענת לנושא החטופים, שהפך בעל כורחו לפוליטי, וסיפרה בשאט נפש: "העניין שזה תפס את הפן הפוליטי הוא כל כך אבסורדי, אנשים שנמצאים שם, באים להפגנות, מקללים אותם, יורקים עליהם. עומדים בצמתים, נשים מבוגרות, גברים מבוגרים שחזרו מן התופת, יורקים עליהם, מעליבים אותם, בזים להם, זה איום ונורא. מה קרה לנו? אנחנו לא נורמליים מאז, לא יכול להיות שהאנשים האלה לא יחזרו הביתה. כמה חיים שעוד נשארו שם. משפחת גולדין צועקת את זה כבר מההתחלה, אבל כשנקלענו למצב הזה של 250 חטופים, הם אמרו למשפחות 'כולם יהיו הדר גולדין, אתם תראו שהם לא יחזרו, לנו יש ניסיון'. טרגדיה".
עריכה: מיכל קדוש