ב-7 באוקטובר, כשהייתה בת 3 בלבד, חזתה אביגיל ברצח הוריה בידי מחבלי חמאס בקיבוץ כפר עזה. אמה, סמדר, נורתה בעודה מנסה נואשות להציל את ילדיה, ואביה, רועי, נהרג כשניסה לחלץ אותה ואת אחיה. בעוד שאחיה הגדולים הצליחו להסתתר במשך 14 שעות ארוכות ומפחידות, אביגיל נחטפה לעזה יחד עם שכנתה ושלושת ילדיה. הטרגדיה שפקדה את משפחת עידן היא אחת מני רבות שהתרחשו באותו יום גורלי, אך סיפורה של אביגיל ממשיך לרגש ולהדהד ברחבי העולם.

במשך 51 ימים ארוכים ומייסרים, הוחזקה אביגיל בשבי חמאס, כולל במהלך יום הולדתה הרביעי. בתקופה זו, משפחתה וממשלת ארה"ב פעלו ללא לאות להשבתה. דודתה של אביגיל מספרת בטור לוול סטריט ג'ורנל על המאמצים הבלתי נלאים שכללו פגישות עם חברי קונגרס, הופעות ברשתות טלוויזיה מרכזיות, ומפגשים עם בכירים מישראל ומקטאר. כל זאת בניסיון נואש להביא לשחרורה של אביגיל ושאר החטופים. המאמצים הדיפלומטיים האינטנסיביים הללו מדגישים את המורכבות והרגישות של המצב, ואת החשיבות של שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בטרור.

בתקשורת העולמית חלוקים: מה קרה בשמי ישראל בזמן המתקפה האיראנית?
פוטין מושיט יד לאפגניסטן: הטליבאן יוסר מרשימת ארגוני הטרור ברוסיה

בנובמבר האחרון, לאחר שבועות של מתח וחרדה, הושג הסכם בין חמאס לישראל שהוביל לשחרורם של למעלה מ-100 חטופים, ביניהם אביגיל. דודתה מתארת את ההסכם כ"הישג מורכב ונועז", ומדגישה את החשיבות של המשך המאמצים לשחרור שאר החטופים. כיום, אביגיל וקרובי משפחתה גרים במרכז הארץ, והיא משתלבת בגן ילדים עם חברים חדשים, מנסה לבנות מחדש את חייה לאחר הטראומה הנוראה שעברה.

אביגיל עידן עם בני משפחתה במרכז שניידר לרפואת ילדים (צילום: דוברות מרכז שניידר)
אביגיל עידן עם בני משפחתה במרכז שניידר לרפואת ילדים (צילום: דוברות מרכז שניידר)

למרות שאביגיל מתנהגת ברוב הזמן כמו ילדה רגילה ושמחה בת 4, ניכרים בה עדיין סימני הטראומה שחוותה. היא רגישה לחושך, רעשים חזקים וגירויים אחרים שעלולים להזכיר לה את תקופת השבי. דודתה מספרת על ביקור בדיסנילנד, שם אביגיל נהנתה מאוד ממתקן ה"מכוניות", אך הראתה רגישות במתקן "שודדי הקאריביים". יתרה מזאת, במהלך אזעקה שנשמעה בישראל, שאלה אביגיל בחרדה אם המחבלים ימצאו אותה בחדר הממ"ד. אלו תזכורות כואבות לכך שהדרך להחלמה עדיין ארוכה, אך גם עדות לחוסן המדהים של ילדה צעירה זו.

הדודה מסיימת את שיתוף סיפורה של אביגיל בקריאה נרגשת להמשיך במאמצים לשחרור 101 החטופים הנותרים. היא מדגישה כי הזמן אוזל, וכי שחרורם עשוי להוות בסיס לעתיד אנושי יותר במזרח התיכון. "אביגיל היא הוכחה חיה למה שעדיין אפשרי", היא אומרת, "ומדוע אסור להתעלם אפילו מהסיכויים הקלושים ביותר להסכם חטופים נוסף". סיפורה של אביגיל עידן ממחיש את הטרגדיה האנושית מאחורי הכותרות, ומזכיר לנו את החשיבות של המשך המאבק להשבת כל החטופים הביתה.