שנה לאחר מתקפת הטרור המזעזעת על יישובי עוטף עזה, גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול וחבר קיבוץ נירים, מדבר על האתגרים העצומים שעומדים בפני הקהילה שלו. במילים כואבות וחדות הוא משקף את הקשיים שבשיקום, התסכול מול חוסר ההתקדמות של המדינה, והציפייה לעתיד טוב יותר.
"אני נע כל יום בין תקווה, ייאוש קטן וחשש גדול", כך פותח גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול, את הראיון המיוחד לרגל השנה לאסון ה-7 באוקטובר, כשהוא מתאר את הלך רוחו. ירקוני, חבר קיבוץ נירים וראש מועצת אשכול, משקף במילים פשוטות את המורכבות שבהתמודדות האישית והקהילתית לאחר אירועי הזוועה שהותירו צלקות עמוקות על התושבים בעוטף עזה.
יום לפני שנחטף: חיים פרי ז"ל שיתף לראשונה את סיפורו ממלחמת יום הכיפורים
"קרו לי הרבה מאוד ניסים": המסע של ספיר מרגעי החטיפה ועד היום
"החשש הגדול שלי הוא מה יהיה עם החטופים שלנו", הוא ממשיך, ומדגיש את עומק הדאגה והכאב על 39 האנשים, שהוא מכיר אישית, שעדיין מוחזקים בידי חמאס. "המשפחות שלהם סובלות, והכאב הזה לא נותן לעיניים להיעצם". לדבריו, המדינה אינה עושה מספיק כדי להחזירם, וההמתנה הממושכת מעוררת בו תחושת ייאוש ותסכול עמוק. "אם היינו עושים מספיק, הם היו כבר פה. זה התסכול הראשון".
"התחושה הזו שכל יום אנחנו מפסידים עוד זמן בשיקום שלהם ובחיים שלהם- היא קשה. לא מדובר בעתידם של החטופים או בני משפחותיהם בלבד. מדובר בעתידה של מדינת ישראל. באמון שאזרחיה נותנים בה, בתחושת הביטחון שלהם, בחובה המוסרית שלנו כעם וכמדינה להשיב את בנינו ובנותינו הביתה - ולכתוב מחדש את החוזה הבסיסי של המדינה עם אזרחיה".
תסכול נוסף שבו משתף ירקוני הוא הקצב האיטי של השיקום, הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית. "קיוויתי שבתאריך הזה, שנה אחרי, יהיה מצב הרבה יותר טוב", הוא אומר בצער. הוא מתאר את הקושי לראות שהמאמצים להחזיר את התושבים לבתיהם, ולשקם את הקהילה, לוקחים זמן רב מהצפוי. עם זאת, ישנם סימנים מעודדים של חזרה לשגרה, כמו שיבת חלק מהתושבים והתחלת הלימודים בבית הספר. "התקווה שלי נובעת מכך שאנשים באמת רוצים לחזור, רוצים להוכיח לעצמם שהמקום הזה יכול להיות טוב יותר ממה שהיה".
ירקוני מתאר את התהליכים הקהילתיים שדרושים כדי להחזיר את החיים למסלולם, ביניהם חיזוק הקשרים החברתיים והתשתיות, אך מציין שזהו תהליך ארוך וקשה. "לא רק האנשים שגרו כאן לפני צריכים לחזור, אלא גם תושבים חדשים שיבואו ויצטרפו לקהילה. לשם כך, נדרשת עבודה רבה על תשתיות ועל החיבור בין האנשים."
אחד הנושאים החשובים ביותר בעיני ירקוני הוא החינוך. "החינוך של הילדים כאן, מגיל 0 עד 18, חייב להיות הטוב ביותר שאפשר להציע", הוא מדגיש. לדבריו, חינוך איכותי הוא המפתח לשיקום האזור ולהבטחת עתיד טוב יותר לתושבים, והחינוך ופתיחת שנת הלימודים היא אבן דרך משמעותית. "זה תהליך שייקח זמן, אבל אנחנו עובדים עליו יום-יום, כי העתיד של הילדים האלה תלוי בו".
אחד הנושאים הכואבים ביותר עבור ירקוני הוא תחושת הזלזול שחש מהיחס של המדינה לדרום. "היו לנו את כל המידעים על מה שקורה ברצועת עזה, אבל התייחסו אל הדרום כגזרה משנית", הוא אומר בכאב, כשהוא מתייחס לכך שמערכת הביטחון התמקדה יותר בצפון ובאיראן. לדבריו, אם היו משקיעים בדרום את תשומת הלב והמשאבים הדרושים, ייתכן שהאסון של ה-7 באוקטובר היה נמנע. "התסכול הגדול ביותר שלי הוא שמבחינת המדינה, הדרום לא היה עדיפות, וזה הוביל לאסון".
ירקוני ממשיך ומדבר על הכאב האישי שלו בתור ראש מועצה שמרגיש שהוא ואנשיו לא זכו ליחס ולמשאבים שהם ראויים להם. "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, איפה היינו? למה חשבו שהדרום הוא גזרה משנית ולא ראו את כל מה שקורה מתחת ומעל לאדמה?" הוא מוסיף.
בהשוואה חדה ונוקבת, ירקוני מדמה את תהליך השיקום של קהילת עוטף עזה לטיפול רפואי, "אני משווה אותנו לחולים. בשלב הראשון היינו בטיפול נמרץ, נלחמנו על חיינו במשך ארבעה חודשים". הוא מסביר שאי אפשר לדלג על שום שלב בתהליך השיקום, ושכל אחד מהשלבים, מתחילת הדרך ועד החזרה הביתה, דורש זמן וסבלנות. "כשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו בשלב השיקום הנפשי והפיזי, וזה תהליך ארוך וקשה שדורש משאבים רבים".
לקראת סיום הראיון, ירקוני שולח מסר חד וברור למדינת ישראל: "אם לא נחזיר את החטופים ולא נסיים את הפרשייה הזו, מדינת ישראל לא תהיה אותה מדינה". לדבריו, שחרור החטופים חייב להיות בראש סדר העדיפויות של המדינה, ואין מחיר ששווה לשלם כדי להחזירם הביתה.
"ביום שבו יחזרו החטופים, ביום שבו יחזירו לנו את תחושת הביטחון, ביום שבו יאפשרו לנו להשתקם באמת- זהו היום שבו נוכל לומר שהצלחנו – הצלחנו לחזור הביתה לשגרה ולחיות את החיים במלואם. זה לא המבחן של אשכול בלבד- אלא המבחן של המדינה".
"המדינה צריכה לחשוב לטווח הארוך", הוא מוסיף, כשהוא מדבר על הצורך בטיפולים נפשיים לילדים ולמשפחות שנפגעו מהאירועים, ועל כך שצריך לתמוך בתושבים במשך שנים רבות קדימה. "זה לא משהו שייפתר בעוד שנה או שנתיים. השיקום כאן ייקח לפחות 20 שנה, והמדינה חייבת להישאר לצידנו לאורך כל הדרך".
למרות כל האתגרים והתסכול, ירקוני שומר על תקווה לעתיד. "אני מאמין שעם הזמן נוכל לשקם את עוטף עזה ולהפוך אותו לאזור לתפארת מדינת ישראל", הוא אומר. "אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על מחר בבוקר, ולהתחיל לחשוב על עוד חמש ועשר שנים קדימה. אם נעשה זאת, נוכל ליצור פה עתיד טוב יותר לכולנו".
בין והכאבים, גדי ירקוני מצליח לראות את האור בקצה המנהרה. הוא יודע שהדרך לשיקום עוד ארוכה, אך הוא נחוש להוביל את הקהילה שלו לעתיד טוב יותר, ולוודא שמדינת ישראל תעשה את מה שצריך כדי להבטיח את שיקומם של תושבי עוטף עזה.