קיבוץ בארי איבד 102 מאהוביו ביום הנורא ולאחריו, כאשר חלק מהחטופים נרצחו בשבי. עשרה מחברי הקיבוץ שנחטפו עדיין שם. היום (שני), במלאת שנה למלחמה, קיים הקיבוץ עצרת להשבת החטופים. בקיבוץ יד מרדכי יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ נשא דברים.
העצרת שהתקיימה בבארי לאחר צעדה של מאות מחברי הקיבוץ ובני משפחותיהם, היתה בקריאה לממשלת ישראל לעשות הכל כדי להשיב את כל 101 החטופים לביתם. בין חברי בארי נמצאים עדיין בידי החמאס עשרה אנשים - הורים, אחים, חברים, אהובים, שכבר שנה לא ראו אור שמש, לא זכו לחבק את אהוביהם ולהתאבל יחד על מתיהם, חלקם לא זכו עדיין להקבר באדמתם, בביתם שאהבו. בין שכונות הקיבוץ החרבות אשר נשארו עדות נוראה ואילמת לזוועות בלתי ניתנות להכלה.
יובל הרן, ששבעה מבני משפחתו נחטפו וגיסו, טל שהם, עדיין מוחזק בשבי החמאס, אמר במהלך העצרת: "במשך 50 יום אני ואחותי שקד לא ידענו אם עוד יש לנו משפחה. ואז קרה הנס של העסקה הראשונה: שוחררו אמא שלי ועדי, ביחד עם הילדים. אבל מאז העסקה ההיא עברו יותר משלוש מאות ועשרה ימים ארוכים. יותר משנה שגיסי טל עדיין חטוף בעזה, ואיתו עוד מאה חטופים. שנה שלמה של גיהנום, של חוסר וודאות".
הרן הוסיף: "אני עומד פה ליד המקום שבו איבדתי את אבא ואני בוחר לזכור איך הוא חי את חייו, לא איך הוא סיים אותם. את ההשראה ממנו אני נוצר בליבי ואני לוקח כוחות מדרכו שמלווה אותנו גם עכשיו - קודם כל להתמקד בחיים, להתמקד במה שאנחנו יכולים לשנות, להציל את טל ואת כל החטופים ולהביא אותם הביתה. לראות את טל מחבק את ילדיו ומשפחתו... אנחנו פה היום כל כך קרובים אליהם כדי להראות להם ולכל העולם שאנו לא שוכחים אותם, לשלוח להם כוחות, ולהגיד להם בקול גדול - אתם לא לבד".
מרב סבירסקי, שאחיה, איתי, נחטף מבית אימו ונרצח לאחר 99 ימי גיהנום בשבי החמאס, אמרה: "איך אפשר לחיות במקום בו מופקרים אזרחים למותם? המאבק להצלת והחזרת החטופים הפך להיות מאבק על המקום הזה. על מה שהוא היה. על הערכים עליהם גדלנו, עליהם התבססו כל תפיסות עולמנו, וגם תפיסת הביטחון. ערכים שנשחקו, הלכו ונעלמו, וגרוע מכך - הוחלפו במילים ריקות כמו 'אחדות', ניצחון מוחלט, ו'גאווה לאומית'. איך יכול להיות ביטחון אם אין ערבות הדדית? איך יכול להיות ביטחון אם אין משמעות לערך חיי אדם?".
אלה בן עמי, שהוריה רז ואוהד בן עמי נחטפו, אמה שוחררה במסגרת העסקה להחזרת החטופים ואביה עדיין בשבי, זעקה: "אני פותחת את העיניים ורק רואה אותנו עומדים בין שכונת הזיתים לשכונת הכרם, קרוב קרוב למקום בו נפרצה הגדר. בשכונות בהן מחבלים התבצרו על הגגות. בשבילים שהתמלאו דם, רוע, הרס וזדון. כבר שנה שהשכונות שוממות וספוגות בדם יקירנו. הבתים שרופים וזועקים את זעקתם. אני רואה את המבט של אבא שלי ברגע שחטפו אותו, את המבט החזק, החודר, המבט שמבטיח שהוא ישרוד. במהלך השנה אני חוזרת המון פעמים לתמונה הזאת שראיתי בטלגרם רגע לפני שהתקשרתי לחדשות בקול זעקה. המבט הזה לא עוזב אותי, וככל שאני שאני מסתכלת עליו יותר אני מזהה את אבא שלי, האבא המגונן. אני מנסה לספר לעצמי שהוא ידע שמצלמים אותו ולכן הוא נראה כל כך בטוח בעצמו, כדי להעביר לנו מסר שהוא חזק".
אלה הוסיפה: "אבל אחרי שנה של התעללות במנהרות החמאס, אחרי שנה של רעב שיכול לשגע, של לחות וחום שיכולים לגרום לחנק, אחרי שנה של צמא, כשהגרון כבר צורב - האם הוא עדיין חזק שם? אחרי שנה אני עומדת כאן באותו מקום שהכל קרה, קצת ליד הפתח בגדר שממנו אבא הובל החוצה על ידי שוביו, קצת ליד הבית שהיה פעם שלנו שבו הוא נורה ביד - אני עומדת כאן ואני דורשת מממשלת ישראל ומכל העולם - אחרי שנה הגיע הזמן להחזיר את אבא שלי הביתה , הגיע הזמן שאני אוכל לחבק אותו שוב ולהתחיל להשתקם איתו ביחד. כל החטופים צריכים לשוב למשפחות שלהם, כי אנחנו לא יכולים יותר לחיות בתוך הסיוט המתמשך הזה".
נירה שרעבי, שבעלה, יוסי, נחטף ונרצח בשבי, וגיסה, אלי, עדיין מוחזק בידי החמאס, אמרה: "מחזקת אותי הידיעה שאתם אהבתם כל כך את יוסי ומחכים להיפרד ממנו בצורה הראויה לאדם המופלא שהוא היה. מחזקת אותי העובדה שאתם אוהבים כל כך את אלי ומחכים לו איתנו, לעטוף אותו ולעזור לו להתחזק ולשוב לאור יום ולאור הקהילה. מחזקת אותי העובדה שכל אחד ואחת מאיתנו הוא שורד ושורדת. יש בנו את הכוחות להמשיך ולהילחם, עד שנקבל את כולם אלינו שחזרה. מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר לא היה אמור לקרות לעולם, בשום מקום על פני האדמה. העובדה שיוסי ואלי נלקחו לשבי בעזה לא מתקבלת על הדעת. העובדה שאיבדתי את יוסי שלי בשבי - לא מתקבלת על הדעת. ואחרי שכל מה שלא מתקבל על הדעת קרה - אנחנו לא נפסיק לדרוש את הדבר היחיד המתקבל על הדעת - שיחזירו את כולם בעסקה, עכשיו!!!"
קיבוץ יד מרדכי קיים טקס זיכרון קהילתי לאירועי השבעה באוקטובר, בהשתתפות חבר הכנסת בני גנץ, שהעתיק את מגוריו לקיבוץ והקריא דברי יזכור מיוחדים: "יזכור עם ישראל את גבורת האזרחים והלוחמים שיצאו מביתם להגנת העם והארץ, וחרפו נפשם להצלת נפשות ולהגנה על כבוד ישראל ותקומתו. אותותינו לא ראינו, ערפל סמיך עטף אותנו ורק מצפן אחד ממשיך להאיר דרכנו. בארץ ישראל קם העם היהודי. היא ביתנו. לא היה ולא יהיה לנו בית אחר. מתוך מלחמת הקוממיות שנכפתה עלינו, בדרום, בצפון ובמרכז, נמשיך לפלס דרך זהירה במסע הארוך של עם חפץ חיים. נבטיח להורינו ששרדו את אימת השואה לשאת באחריות להמשך בנין העם והארץ. נבטיח לצאצאינו עתיד של תיקון, של תקווה ושל שמחת היום- יום".
בבית העלמין בכיסופים נערך הבוקר טקס הזיכרון לנרצחי ה-7 באוקטובר במעמד מאות מחברי קהילת כיסופים. הטקס נפתח בדקת דומיה שלאחריה הוקראו שמות הנרצחים באותה שבת ארורה. לאחר מכן התקיים גילוי המצבה של מנוחה חולתי ז"ל שנרצחה בדם קר בקיבוץ ב-7.10, נקברה בקיבוץ גבעת ברנר והועברה לאחרונה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ. בטקס המיוחד הצהירו חברי הקיבוץ: "לעולם לא נשכח את הנופלים, אבל נחזור - ונחזור חזקים יותר".
