רות פרץ ז״ל, שסבלה משיתוק מוחין, נרצחה יחד עם אביה אריק בעת הבילוי המשותף שלהם במסיבת הנובה. הבוקר (שני) נחנכה לזכרה גינת זיכרון בשערי בית הספר. חבריה לכיתה של רות ז"ל, השקו את הצמחים שנשתלו וערכו טקס עם מורותיה.
"אריק ורות רק רצו לרקוד ולהנות, ונרצחו באכזריות בעודם מחובקים. הקשר שלהם היה כל כך מיוחד, ואריק לא הסכים שהמוגבלות תמנע מרות לחיות את החיים במלואם. היא הייתה עבורו כל העולם, השמש, הירח והכוכבים, והוא היה עבורה המקום הבטוח, האיש שהיא סומכת עליו. בשנה האחרונה הזכרנו וסיפרנו על רות בשיעורים בכיתות, באימוני הבריכה שכה אהבה ובפעילויות הפנאי הרבות. רות תהיה איתנו לעד", אומרת רנין חוראני, מנהלת בית ספר "גן אור" של אקים חיפה.
"כאבא לבת עם מוגבלות המתגוררת בדיור בקהילה, אני יכול להעיד על החיבור הייחודי שיש לנו, ההורים לילדים המיוחדים, עם ילדנו המיוחדים. עבורי, הקמת גינת הזיכרון לרות ז"ל היא אירוע מרגש במיוחד. אינני יכול לתאר מה עבר על אריק ורות מרגע תחילת הטבח הלא-אנושי ובטוח שגם כעת, הם מחובקים ושומרים אחד על השני", הוסיף צביק, חבר הועד המנהל של אקי״ם חיפה, שלקח חלק בהקמת גינת ההנצחה.
רננה טויטו, המחנכת לשעבר של רות בבית הספר "גן אור" של אקים חיפה, כתבה לה: "רות היקרה, זכיתי ללמד אותך בכיתתנו שנתיים ובכלל להכירך ולראות אותך גדלה כ-10 שנים. נערה נבונה, יודעת מה היא אוהבת ורוצה, עטופה באהבה אין סופית של אבא אריק. הגעתי לבקר אותך גם בביתך, היה ניכר כמה את אהובה. הנדנדה, הטלוויזיה, הבובות שלך, הכול על מנת שתהיי מוקפת בדברים שעושים לך טוב".
והוסיפה: "נזכרת ברצון שלך לקבל חיבוק כשאת חוששת מקול חזק, אני מתארת לעצמי כמה בטח פחדת ברגעי האימה האחרונים. ולא היה מי שייתן חיבוק. היה ברור לכולם הקשר המיוחד שיש רק לאבא אריק ולך. רות ידעה מה היא רוצה - ידעה לבקש לשתות, לישון, להתכסות, ידעה לבקש לצאת לטיול, ידעה להגיד לא ולעמוד על שלה. אני נזכרת ביד הקטנה של רותי תופסת את אצבעותיי ומתרגשת, ילדה קטנה שרק ביקשה שיאהבו אותה. מאחלים לימית, יערית ולאמא אלינור, כוחות וחיזוקים לעבור את התקופה הכול כך קשה הזו. נתגעגע אליך רות".