טקס לציון השבעה באוקטובר התקיים היום (שני) בקיבוץ ניר עוז, שספג לפני שנה את המכה הקשה בתולדותיו כאשר 38 מחברי הקיבוץ נרצחו בטבח הנורא ו-72 חברים נחטפו לרצועת עזה.
כרמית פלטי קציר, אחותו של אלעד קציר שנחטף ונרצח בשבי חמאס: "שבעה באוקטובר היום, שנה אחרי. צריך חוסן, אמר לי אלעד בהקלטה קולית אחרונה לפני שנחטף, עם יריות שורקות ברקע, ואני חושבת על המסר שזיקק ברגעי האימה. המדינה שלנו עדיין במלחמה, שהולכת ומתרחבת. לפעמים נדמה כבר ששוכחים בהנהגה ובציבור למה התחילה המלחמה. היא נכפתה עלינו, זה נכון. אבל המלחמה נועדה להחזיר את החטופים ולהחזיר את הביטחון. הביטחון שלנו לא יכול להתבסס רק על חיסול מחבלים".
נרצחה בזרועות אביה: שנה אחרי, נחנכה גינה לזכרה של רות פרץ
עדות אילמת לזוועות: בבארי מציינים שנה למלחמה בין חורבות הקיבוץ
"אנחנו מעולים בלחסל את אויבינו וכושלים בלהציל את אהובינו. הביטחון שלנו מתבסס על הידיעה שחיינו חשובים, שלהנהגה שלנו אכפת מאיתנו ללא קשר למי הצבענו, שהחברה שלנו לא מוכנה לחיות חיים רגילים כשרבים כל כך נמצאים במנהרה חשוכה. אז לא - אין לנו בטחון כרגע".
"לא כל עוד חיי אדם מופקרים, חיי החטופים, החיילים, האזרחים. לא כל עוד ישנן אמירות בציבור ובתקשורת שמוכנות להקריב אנשים חיים, לא כל עוד יש מי שקורא להצלת חיים 'עסקה מופקרת'. צריך חוסן, אמר לי אלעד, ואני מוסיפה: צריך אומץ. אומץ להתעלות מעל שיקולי מנדטים ושיקולי שרידות פוליטית. צריך אומץ ומצפון כדי לזכור מה זה להיות יהודי, מה זה להיות אנושי, מה זה להיות בן אדם. יום הכיפורים בפתח. אין כפרה על הפקרה ואין מחילה על הקרבה".
"צריך חוסן, אמר לי אלעד, ובשנה הזו מצאתי חוסן. מצאתי אותו בכוחות הגוף והנפש של אמי, בכוחות להיאבק יחד על החזרת חטופי ניר עוז, בחברות הקיבוץ שחזרו מהשבי ולוקחות חלק במאבק על מי שנותרו מאחור, ביכולת של אחרים לחלום ולרקום בנייה ושיקום. מצאתי חוסן בכוחות של קהילת ניר עוז כולה, הקהילה השכולה שלי, שאיבדה כל כך הרבה, להרים מבט זה לעבר זו ולהציע עזרה וחיבוק באבל ממושך כל כך, ובכל בשורה מרה גם לקום מתוך השבר הנורא ולנסות, לאט לאט, לקום ולחיות ולהתאבל ולהיאבק. אני יכולה לדמיין את החבורה המופלאה שאיבדנו יושבת שם יחד, עם כבירות וחיוך, בפרלמנט של מעלה. יהי זכרכם מבורך ובלתי נשכח".