מאיה פודר ז"ל, בת היישוב זכרון יעקב, הייתה אחת מבין 410 נרצחי מסיבות הדרום. אימה, איילה התראיינה ל"מעריב" ושיתפה על תחושת האובדן הכבד, על ההתמודדות, על עמותת "ילדי האור" ובעיקר סיפרה על מורשתה של מאיה ז"ל. "הקשר עם מאיה נותק ב-7.10 ב7:59 בבוקר", מספרת אילה. "רק לאחר ארבעה ימים של אי וודאות התבשרנו, המשפחה, על הרצחה של מאיה, חודש בלבד לפני יום הולדתה ה-26". את יום הולדתה, כבר ציינה המשפחה בסמוך לציון ה-30 להירצחה. מאיה למדה קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב וחלמה לביים סרטים בהם היא תככב. אימה מתארת את מאיה כנערה מצחיקה, מלאת אור ושמחת חיים, בעלת חברים רבים. לאחר לכתה של מאיה, חלק מהחברים הפכו למשפחה עבור משפחת פודר.
למאיה היה חשוב לקחת את החיים בקלות, ועם זאת לעשות כל דבר שלקחה על עצמה על הצד הטוב ביותר וברצינות רבה. הקעקוע שחרטה על גופה –better than before שהפך גם לצוואתה. "מאיה האמינה שכל רגע בחיים יכול להפוך למעט טוב יותר מהרגע הקודם", מדגישה אילה. אותן המילים הנחו את אילה בעשיה הענפה אליה היא שותפה מאז, והיא אף חרטה גם את הקעקוע על גופה לאחר האובדן של מאיה. אילה מדגישה את היותה של מאיה כה אהובה, ומספרת כי "כאשר קיבלתי את הטלפון של מאיה אחרי האסון היומן שלה מחולק לפי צבעים ותמונות לכל חבר שתכננה לפגוש, גם אם היה לה רק 20 דקות באותו יום, היא הייתה מוצאת את הזמן להקדיש לאנשים. מאיה הייתה אדם שאם היא עם מישהו היא מאה אחוז איתו". "בנוסף לטלפון", מספרת אילה "לקחתי את המחשב שלה כדי לעשות גיבוי לתמונות שלה מהשנה האחרונה, והיו שם בעשרה חודשים 6000 תמונות ו1500 סרטונים".
בנוסף לכך, אילה משתפת שהיא הופתעה לגמרי מכמות החברים והמכרים של מאיה. "אני לא יודעת איך מכירים כל-כך הרבה חברים", מספרת אילה בגאווה, "לקראת ההלוויה, באו אלי מהמועצה המקומית של זכרון יעקב, עיר מגוריי, ושאלו לכמה אנשים אנחנו מצפים. אמרתי להם שלדעתי תהיה לוויה גדולה ויגיעו 200-300 איש, כאשר בפועל הגיעו 2000 פלוס אנשים, שזה המונים. זה רק מראה כמה מאיה הייתה ילדה כל-כך צעירונת שהצליחה להכיר ולגעת בכל-כך הרבה אנשים. הרבה יותר ממה שחשבתי. היו לה המון מעגלי חברים: מהצבא, בית ספר, מהיישוב ועוד. הגיעו להלוויה הורים של חיילים שהיו איתה בצבא, חיילים בודדים ואפילו אמא שהגיעה מגרמניה במיוחד, היו המון אנשים שלא הכרתי שמאיה הייתה חשובה להם. זה מדהים בעיני. היו המון אנשים שרצו בלוויה לדבר על מאיה, להגיד כמה מילים עליה, ולציין את החשיבות שלה בפן האישי שלהם. כאמור, הגיעה אמא שהבן שלה היה חייל בודד שמאיה הייתה הראשונה שפגשה אותו, והיא הייתה המפקדת שלו. אותו החייל לא יכול היה להגיע אז אמא שלו הגיעה בשמו, טסה מגרמניה לפה. זה מרגש כל כך" אומרת אילה.
"בשעות הראשונות לאחר האסון נוכחו משפחות של משתתפי מסיבות הדרום שאין גוף המאגד את פעילות החיפוש והליווי של המשתתפים בהן", מספרת אימה ומוסיפה כי "בניגוד לקהילות הקיבוצים או הצבא שקיבלו מעטפת וקהילה שתתמוך בהם, למשפחות נרצחי המסיבות לא היה גוף לפנות אליו. צריך להדגיש שמשפחות נרצחי מסיבות הדרום מגיעות מכל חלקי הארץ, מכל המגזרים ואפילו במנעד גילאים רחב מאוד". נציין כי כבר ב8.10 הוקם מרכז מרפא ראשון כדי לספק קהילה ומענה לנפגעי מסיבות הדרום וקרוביהם, ועד היום המשיכו להיפתח מרכזי מרפא נוספים ברחבי הארץ, אשר ממשיכים להתרחב גם בימים אלו. עמותת ילדי האור, שאילה ממקימיה, הוקמה בעקבות הצורך של המשפחות שהגיע ממרכזי המרפא לתמיכה בכל מיני תחומים של המשפחות והאנשים הקרובים לנרצחים שלא מקבלים שום הכרה או עזרה מהמדינה או מגופים רשמיים. "כחלק מהפעילות העמותה נסעתי לשלושה שבועות של הסברה והנצחה בלוס אנג'לס, שם הפצנו לקהלים רבים את פעולות העמותה", מסכמת אילה.