האווירה בהיכלי ישיבת מיר היתה טעונה. בחורים גדשו כל פינה אפשרית, מבית המדרש ועד גרמי המדרגות, ואף זלגו לחצרות. הרב דב לנדו, מהדמויות הבולטות בעולם החרדי, עלה השבוע לדוכן לשאת את דרשתו השנתית בעשרת ימי תשובה. כראש ישיבת סלבודקה היוקרתית, לכל מילה שלו יש משקל, והערב הזה לא היה שונה. הוא פתח, כצפוי, בהצהרה נחרצת: "שום בחור ישיבה, שום אברך, לא יתגייס לצבא, בשום פנים ואופן."

אבל למי שהקשיב בתשומת לב, משהו בדרשה הזו היה שונה. אמנם המסר של הרב נשמע זהה, אבל היו ניואנסים שאי אפשר היה להתעלם מהם. הדרשה לא עסקה רק בשמירה על בחורי הישיבות מחוץ לצבא; היא נגעה בקרקע המשתנה תחת רגליהם. שתיקתו של הרב לנדו לגבי אלה שמחוץ לכותלי הישיבה - אלו שעובדים בלי אישור או מסתובבים בשוליים - הייתה רועמת. בלי לומר זאת במפורש, המסר היה ברור: מי שלא בישיבה, אולי הגיע הזמן שישרת.

לקראת החלטה בקבינט: המסר כובל הידיים של ארה"ב לתגובה המתוכננת 

מהפך בלבנון? מנהיג הדרוזים נטש את חיזבאללה - זו רק ההתחלה

גורמים בקהילה החרדית מספרים ששמעו דברים דומים מרבנים בכירים נוספים. למרות הזהירות, מנהיגים אלה מתחילים להכיר בשקט במציאות שרבים התנגדו לה זמן רב - מי שלא עוסק בלימוד תורה במשרה מלאה, אולי יש לו תפקיד אחר בחברה הישראלית. זו לא מהפכה, אלא שינוי עדין אך משמעותי בתפיסה.

במשך שנים, ההנהגה החרדית התנגדה בתוקף לגיוס הבחורים, בטענה שלימוד התורה הוא תפקידם העיקרי. אבל בדרשתו, ההחלטה של הרב לנדו לא להתייחס לאלה שמחוץ למסגרת הישיבה מרמזת על שינוי. השתיקה הזו עשויה לסמן תחילתו של מפנה היסטורי - הכרה בכך שמי שלא שקוע בלימוד תורה, אולי צריך לשרת בצה"ל או לתרום למדינה בדרך אחרת.

גיוס חרדים (צילום: פלאש 90,יונתן זינדל, פלאש 90)
גיוס חרדים (צילום: פלאש 90,יונתן זינדל, פלאש 90)

"אנחנו מתפללים שהקב"ה לא ישים לנו מכשולים... אבל אף אחד לא הולך [לצבא]," אמר הרב לנדו. הוא דיבר לתלמידי החכמים בישיבה. אבל בשתיקה שלו לגבי האחרים, הוא השאיר פתח לאפשרויות חדשות. הרעיון שלא כל בחור חרדי חייב להישאר בישיבה לנצח, ושיש כאלה שאולי צריכים להתגייס, מסמן שינוי קטן אבל משמעותי.

זו לא מהפכה, אלא התחלה של תהליך. דמויות מפתח בעולם החרדי מתחילות לחשוב מחדש על עמדות ישנות, ומאפשרות לשינוי לקרות בשקט ובאופן טבעי. בזמן שהחברה הישראלית צופה מהצד, חשוב להבין שהשינויים האלה לא יבואו עם הכרזות רמות או תוצאות מיידיות. אבל הם קורים.

במקום לדחוף או לכפות את השינויים האלה, כדאי לתת להם לקרות בקצב שלהם. הקהילה החרדית מסתגלת למציאות חדשה, והיחסים שלה עם המדינה נכנסים לשטח לא מוכר. מה ששמענו בדרשה של הרב לנדו יכול להיות הסנונית הראשונה של הכיוון החדש הזה.