מנהל אשכול תחנות בית ג'ן במד"א, פרמדיק שירן אלבז (38) וקצינת משמרת במוקד החירום 101 של מד"א, חובשת בכירה ליטל אלבז (38), זוג משלומי, התפצלו מאז השבת השחורה. שירן נשאר לעבוד ביישוב בשל עבודתו המבצעית כפרמדיק ומנהל האשכול וליטל ובתם התפנו ועברו לגור אצל אימה ביישוב אליקים עד היום. מאז שירן נמצא במלחמה יומיומית לשמור ולהיות נוכח בחיי המשפחה שלו שכרגע רחוקה ממנו גאוגרפית כשברקע המדינה נמצאת תחת מלחמה, והוא כגורם בכיר במד"א עובד לילות כימים.
ב-11 החודשים האחרונים, שירן עבד בלי סוף, כשביד אחת הוא מחזיק את מכשיר הקשר שמשאיר אותו בכוננות לקפוץ לאירועים בלתי פוסקים באזור הצפון וביד השנייה הטלפון שלו בשיחת וידאו עם ליטל ובתו הקטנה. שירן מצא את עצמו מטפל בפצועים במהלך אירועים בטחונים תחת אש כמו למשל באירוע הקשה בערב אל עראמשה, הוא יצא לטפל בפצועים כשעדיין נשמעות אזעקות, נפילות וירי לידו.
״במסגרת תפקידי, אני אחראי על פעילות מד״א ביישובים צמודי הגדר ועל יישובי וערי הגליל המערבי כמו נהריה, מעלות וכפר ורדים״, אומר שירן, ״באחד מהאירועים השוטפים שלנו, יצאנו לטפל בפצועים מירי נ״ט של חיזבאללה בכפר ערב אל עראמשה, ממש זירת קרב. יחד עם שאר אנשי מד״א נכנסתי ופיקדתי על הטיפול בפצועים - תוך אזעקות, נפילת כטב״מים וירי באוויר של נשק קל״.
לאחר שפעילי חיזבאללה ירו לעבר כוחות צה״ל, הם חיכו להגעת כוחות ההצלה של מד״א כדי לנסות ולפגוע בעוד ישראלים: ״הטקטיקה הזו של חיזבאללה חזרה על עצמה בהרבה אירועים שאליהם הגענו כדי לפנות פצועים, אך יחד עם החששות, התפקיד המרכזי שלנו הוא לטפל בפצועים, גם תחת אש. פינינו המון פצועים משם, לקחנו והעמסנו פצועים וחברנו לצוותי הצלה נוספים שלנו במטרה להעביר אותם מהר ככל האפשר לבית החולים״.
״בימים האחרונים, הלחימה התעצמה והיו פגיעות ישירות רבות בגזרתנו״, אמר ותיאר את תפקודו, ״אנו הולכים לזירות, מגלים פצועים ומעמיסים אותם באמבולנסים. בין היתר, בזירות אנו פוגשים בנפגעי חרדה ששרויים בסטרס והטיפול בהם הוא כמובן שונה. אנשי מד״א מנסים להסביר להם שהם לא נפגעו פיזית, ומרחיקים אותם ככל שאפשר מהזירה המטווחת. אנו בקשר עם חמ״ל רפואה של האוגדה - וברגע שיש אישור מהצבא אנו נכנסים לכל אזור, גם אם הוא מוגדר כשטח צבאי סגור".
עוד הוסיף, "לפני כשבוע, במהלך המתקפה האיראנית, טיל נפל בראש הנקרה, פרצה שריפה והיה חשד לפצועים. נסענו לשם באמבולנסים ממוגני ירי, סרקנו את השטח אך למזלנו לא היו נפגעים. מאז ה-7 באוקטובר, המרחב שלנו מאויש באופן מלא, במקסימום של כוחות. אנחנו בכוננות שיא מתחילת המלחמה. נקווה שהתקופה הזו תחלוף ושנחזור לימים של פעם״.
חובשת בכירה ליטל אלבז אומרת כי "עברנו הרבה סיטואציות מורכבות. לפעמים זה אפילו בדברים היחסית קטנים כמו שאני ליוויתי לבד את הבת שלנו ליום הראשון שלה בגן החדש ולפעמים זה בגדול - כשאני עולה מולו בקשר תוך כדי משמרת כשיש נפילות ברקע. המלחמה המשותפת שלנו היא לתת לבת שלנו, שי לי כמה שיותר הרגשה של שגרה. אנחנו עושים את הכל כדי שהיא תרגיש שאבא נוכח גם אם פיזית הוא לא נמצא הרבה. הכי חשוב שישמור על עצמו ושנעבור את התקופה הזאת מחוזקים".