פרופ' יהודה באואר, מחוקרי השואה הנחשבים ביותר, הלך ביום שישי לעולמו בגיל 98. באואר נולד בפראג בשנת 1926, וב־1939 היגר עם הוריו לארץ ישראל. בשנת 1960 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, על חיבורו בנושא ההגנה והפלמ"ח על רקע המדיניות הציונית במלחמת העולם השנייה. את הקריירה האקדמית שלו החל כשנה מאוחר יותר, במכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית.
בשנת 1982 ייסד פרופ' באואר את המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון באוניברסיטה העברית בירושלים. המרכז מתמקד במחקר מקיף ומקורי של האנטישמיות לאורך ההיסטוריה, כולל היבטים דתיים, תרבותיים, פוליטיים ואידיאולוגיים.
בשנים 1986־1995 היה העורך של "Journal of Holocaust and Genocide Studies", וב־1980־1995 שימש כיו"ר חוג הבית בבית נשיא המדינה. נושא החוג היה "יהודים בגולה ובארץ ישראל".
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1998 נאם באואר בפני חברי הבונדסטג. באותה שנה הוא זכה בפרס ישראל בתחום חקר ההיסטוריה של עם ישראל. בשנת 2000 נאם בפני הוועדה הבינלאומית בשטוקהולם על תקופת השואה. באותה שנה הוא נבחר לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
פרופ' באואר היה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם בשנים 1996־2000. מאז הוא שימש כיועץ אקדמי של יד ושם. הוא היה חבר במועצת יד ושם, בהנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של יד ושם ובמערכת של יד ושם – קובץ מחקרים. פרופ' באואר שימש כיועץ אקדמי בכוח המשימה הבינלאומי לחינוך, זיכרון וחקר השואה.
"מחשבותיו ודבריו עיצבו והיוו השראה לוויכוח האקדמי על טרגדיית השואה. עבודתו תימשך על ידי כל האנשים העוסקים בשימור הזיכרון", נכתב באחד ההספדים לזכרו.