בשבועות האחרונים התחבטו קהילות ובתי כנסת רבים ברחבי הארץ בשאלה כיצד לציין את שמחת תורה, בדיוק שנה אחרי הטבח הנורא, שאירע בעיצומו של החג בשנה שעברה. מול הרצון להמשיך במסורת הדורות ולהפגין חוסן מול אויבינו, עומדים רשמיו של האסון, העובדה שמשפחות שכולות רבות מציינות במועד הזה יום זיכרון ראשון ליקיריהן, והמלחמה המתמשכת. כל אלה מחייבים התייחסות שונה.
יוזמה ארצית של הארגון העולמי של בתי הכנסת, בהובלתו של הרב שמואל סלוטקי, ששכל את שני בניו, נועם וישי ז"ל, שנפלו בקרבות ב־7 באוקטובר, ורתם את ארגון רבני צהר וארגונים נוספים, הציעה מודל מותאם, שייתן ביטוי לשמחת החג מחד, ולכאב ולצער מאידך. על פי המודל, שהופץ בחוברת מיוחדת בעשרות אלפי עותקים בבתי הכנסת, כל הקפה בשמחת תורה תוקדש למעגל הקשור לימי המלחמה הנוכחית: להצלחת חיילי צה"ל, להשבת החטופים, לרפואת הפצועים, לחזרת המפונים לבתיהם ועוד. כל הקפה תלווה בתפילה מיוחדת, בפרק תהילים, בשירים מותאמים ובדבר תורה של אישיות שחוותה באופן אישי את אירועי המלחמה.
"המודל בשבילי לשמחת תורה השנה הוא מודל החתונה שערכנו ליונתן, הבן הבכור שלנו, ב־17 באוקטובר 2023", אומר הרב דורון פרץ, יו"ר תנועת המזרחי העולמית, שבנו, סרן דניאל פרץ ז"ל, בן 22, מפקד מחלקה בגדוד 77, עוצבת סער מגולן, נפל בקרב ב־7 באוקטובר בהגנה על מוצב וקיבוץ נחל עוז, וגופתו מוחזקת ברצועת עזה. "יונתן, החתן עצמו, היה אז פצוע מהלחימה בקרב, ודניאל היה נעדר. בחתונה רקדנו, שמחנו ובכינו. לכן המסר שלי הוא שצריך גם וגם: לשמוח ולהתחזק בשמחת תורה וגם לבכות ולהביע את הקול של השבר והיללה". דברי תורה של הרב פרץ ישולבו בהקפה הרביעית, המוקדשת להשבת החטופים.
משפחת גבורה
"כתבתי בדבר התורה, שמטרתו לחזק את המשפחות הגיבורות, כי חזרתנו לשמוח בשמחת תורה מראה את האמונה בצדקת דרכנו וממשיכה את הדרך שהילדים שלנו ציוו לנו במותם. במותם ציוו לנו את החיים", אומר הרב יורם אליהו, שדבריו ישולבו בהקפה השישית, המוקדשת לחיזוק המשפחות השכולות.
אליהו, רב במכון מאיר ובתלמוד תורה מורשה, חבר פורום הגבורה, שכל את בנו, רס"ל (במיל') ידידיה אליהו ז"ל, בן 25, לוחם בגדוד 8170 בהנדסה קרבית, שנפל בקרב ברצועת עזה בי"ט בחשוון, 3 בנובמבר 2023.
"אנחנו, כמשפחה, בחרנו בחיים, וזה גם 'ובחרת בחיים' כעם ישראל. זה ניצחון והשמדת הרוע", הוא אומר. "אני אצא להקפות, זו מצווה. לא יהיה קל למשפחות שאיבדו את יקיריהן לצאת ולרקוד, אבל כעם וכאומה דווקא העובדה שעכשיו אנחנו מנצחים, שהשמדנו את נסראללה ובסוכות גם את סנוואר, אומרת שבשמחת תורה נוכל לרקוד כמו שצריך".
הרב אליהו מספר שידידיה למד בישיבת ההסדר בצפת ואחר כך עבר עם רעייתו מיתר ושתי בנותיהם לרמת גלעד: "הוא היה מלא חיים, מלא שמחה, מלא טוב, מלא ברכה. כל מי שהגיע אלינו בשבעה ובמהלך השנה הזאת סיפר שהרגיש שידידיה היה החבר הכי טוב שלו. זה גם המסר שלנו: לחזק את החברות, את תשומת הלב לאנשים, גם לאלה שנמצאים בפינה, הנידחים. ידידיה עבד בארגון 'אחריי' שפועל בקרב בני נוער מכל חלקי החברה הישראלית, ושם הוא קיבל את הקבוצות הכי מאתגרות. ידידיה נהרג שבועיים לפני יום הולדתו ה־26 והספיק לעשות הרבה דברים טובים. הוא היה אידיאליסט בתורה, אידיאליסט במדינה, בצבא, במסירות הנפש שלו".
ספר על השיחה האחרונה ביניכם.
"ידידיה גויס במוצאי שמחת תורה והשאיר בבית אישה בהריון ושתי בנות. היה חשוב לו להילחם. חמאס תקף אותנו בשמחת תורה. זו מלחמה דתית, לא מלחמה על שטח, וידידיה יצא להחזיר את כבוד השם, כבוד ישראל שחולל בשמחת תורה. הוא היה בכוח הראשון שנכנס לעזה כשהחל התמרון הקרקעי. שבוע לפני שנהרג התקשר להגיד שלוקחים להם את הטלפונים. דאגנו, התפללנו הרבה, אבל ידענו שזו מלחמה. בשיחה האחרונה היה לי רצון בלב, רצון של אבא, להגיד לו: 'תיזהר, אל תסתער ראשון', אבל לא אמרתי כי הבנתי שאני אחליש אותו ככה. גם אשתי רצתה לכתוב לו איזו הודעה של חיזוק, אבל בסוף אמרה שהיא לא רוצה שהוא ירגיש שדואגים לו, כדי שיילחם כראוי".
בעזה, מוסיף האב, ידידיה הפיח רוח לחימה וקודש בלוחמים: "המפקד שלו סיפר בלוויה שידידיה ליווה אותם כל הזמן בתפילת הדרך. ידידיה שידר רוגע, ביטחון, ניסה להעלות את רוחם של הלוחמים בחיוך ובנחת. היה עושה טוב לכולם גם בשעות הקשות של הקרבות. ידידיה נהרג מרסיס פצמ"ר שחדר ללבו".
כשלושה חודשים לאחר נפילתו של ידידיה נולד בנו, שנקרא פורת אביה. "פורת יוצא בגימטריה 'ובחרת בחיים', ואביה בגימטריה זה 'חי'", מסביר אליהו. "דרך השם הזה קיבלנו מסר, לבחור בחיים, לא להיות בשכול. אנחנו גם מנסים לשנות את השיח במדינת ישראל כדי לא לקרוא לנו משפחות השכול, אלא משפחות הגבורה. לכן גם הקמנו את פורום הגבורה".
אליהו מתאר את הכאב הגדול שעמו הוא ומשפחתו מתמודדים: "אנחנו בוכים הרבה, אבל זה נובע מגעגוע, לא משאלות של 'למה זה קרה'. אנחנו אנשים מאמינים, ואנחנו מאמינים שידידיה נמצא במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, במקום מאוד גבוה. יש לי עוד עשרה ילדים, כולם חווים את הקושי, ואנחנו משתדלים להתחזק יחד. עושים בכל חודש, בתאריך שבו ידידיה נהרג, מפגש עם הילדים, ומקבלים כוחות. אני גם מספר את הסיפור שלו בהרבה מקומות, ואנשים אומרים לי: 'חיזקת אותנו'. אנחנו מפיצים את האור של ידידיה".
לא ידענו שום דבר
"דניאל עלה איתנו לארץ מדרום אפריקה ביולי 2014, חודשיים אחרי בר המצווה שלו", מספר הרב דורון פרץ. "הגענו ליישוב יד בנימין. דניאל היה ילד של המון אנרגיות, אהב ספורט אקסטרים והיה כל הזמן על כמה שיותר אדרנלין. הוא רצה להיות בסיירת גולני, אבל מפני שנפצע באחד האימונים כספורטאי הרפתקן ועבר ניתוחים, ירד לו הפרופיל. בסופו של דבר הוא הגיע לשריון, ומאוד אהב את הטנק, את המורכבות שלו, הכוח והאנרגיות. הוא נכנס לצבא עם הפרעות קשב וריכוז והפך לילד הכי ממושמע שיש. הלך לקורס מ"כים שאותו סיים בהצטיינות, המשיך לקצונה, והחל מיולי 2023 הקו שלו ושל הצוות שלו היה במוצב נחל עוז. ב־7 באוקטובר הוא היה בכוננות שבת. בכוננות הכי רדודה. יום ה־6 באוקטובר היה בין הימים הכי משעממים שלו. הוא הספיק להתקשר לכל העולם ואשתו. אני דיברתי איתו בסביבות השעה 18:00, לפני כניסת השבת. בירכתי אותו, כפי שאני מברך בכל שבת, ואמרתי לו שאני אוהב אותו. זו הייתה השיחה האחרונה".
מה ידעתם על גורלו ב־7 באוקטובר?
"שבועיים לא ידענו שום דבר. דניאל הוגדר נעדר. כעבור שבועיים הוא הוגדר כקרוב לוודאי חטוף, ואחר כך כחטוף. בהמשך עשו כל מיני בדיקות ואמרו לנו שעל פי כתמי הדם שנמצאו הוא פצוע, אבל לא ידענו את חומרת הפציעה. ככה זה נמשך 163 ימים שבהם קיווינו והתפללנו שהוא חי. ב־17 במרץ הודיעו לנו שדניאל נהרג ב־7 באוקטובר. מצאו סרטונים מתחקירים של מחבלים, שמהם קבעו המומחים שהוא בטוח הרוג. מאז הוא חלל חטוף. הבשורה הזו הייתה מאוד קשה עבורנו, אחרי כל כך הרבה תפילה ועשייה. החייל מתן אנגרסט הוא היחיד מהטנק הזה ששרד. נתנו לנו להקשיב לקלטת, לקופסה השחורה של הטנק. זה היה סיפור גבורה של הצוות".
הרב פרץ מספר שדרכי ההתמודדות שלו ושל רעייתו, שלי, עם קבלת הבשורה הקשה - היו שונות: "בשבת של השבעה, שלי הרגישה שיותר קל לה עכשיו להתמודד עם הכאב הגדול כי היא הבינה מהעדויות ומהסרטונים שהוא לא סבל, לא סובל ולא יסבול, שהוא לא נמצא אצל חמאס, שלא מענים אותו. אני לא הרגשתי ככה, כי לאורך התקופה כל הזמן הייתי בעשייה. כל פעם שהיו לי חרדות, ניסיתי להפנות אותן לפעילות. זה קצת הוריד את הווליום של הדאגות. ברגע שנודע לי שדניאל נהרג, היה לי קשה מאוד".
מאז שהבין שבנו חטוף, הרבה לפני שקיבל את הידיעה על כך שנהרג, החל הרב פרץ לפעול לכך שבדיונים על עסקה לא ישכחו את החיילים הבנים. "חברנו יחדיו, משפחות של חיילים בנים, והפכנו לסוג של לובי. שמנו לעצמנו יעד להיפגש עם כל שרי הממשלה כדי שלא ישכחו את החיילים אם תהיה עסקה", הוא מספר. "עשיתי הרבה פעילות בארץ ובעולם. לאחרונה דיברתי באו"ם, בטקס מטעם משפחות החטופים לציון 7 באוקטובר. אני עדיין עושה כל מה שאני יכול כדי להחזיר את בני לקבורה. כיוון שמצאו את המדים שלו עם כתמי דם, עשינו קבורה בהר הרצל. קבורים שם כתמי דם שנאספו מהטנק והמדים עם הרבה כתמי דם. לפחות זכינו שיהיה קבר, 'זכינו לקבורה' במירכאות, ואנחנו מתפללים ועושים כל מאמץ להצליח להביא את גופתו. להרבה משפחות אין קבר, וזה הרבה יותר קשה. אנחנו מקווים ומתפללים שכל החיים וכל אלה שאינם חיים יחזרו מיד".