מה שהיה אמור להיות טיול עסקים קצר ויעיל באתונה, הפך לסיוט תיירותי עבור תושבת המרכז, אשר מצאה את עצמה מתרוצצת בין חנויות כדי לרכוש פריטי לבוש, לאחר שהמזוודה שלה, שהכילה את כל חפציה האישיים, פשוט נעלמה בדרך מישראל ליוון. באחרונה, בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, פסק כי חברת התעופה הישראלית תפצה את הנוסעת בסכום של 5,636 שקלים בגין סך כולל של ההוצאות.
על פי פסק הדין שניתן, התובעת טסה לטיול עסקי בן שלושה ימים ביוון, אך עם הגעתה ליעד התברר כי מזוודתה היחידה, שהכילה בגדים, איפור, תרופות וחפצים יקרי ערך, לא הגיעה. במקום לבלות את יומה הראשון בתיירות, נאלצה התובעת לבזבז את זמנה ברכישת ציוד חלופי חיוני. חברת התעופה טענה להגנתה כי שינוע הכבודה ובדיקתה נעשים על ידי עובדי שדה התעופה וכי אין לה שליטה על התהליך. החברה אף טענה כי התובעת התרשלה כאשר בחרה לשלוח ציוד יקר ערך ותרופות במזוודה בבטן המטוס.
הרשמת הלנה בורוכוביץ' ליטוין דחתה את טענות החברה וקבעה כי על פי אמנת מונטריאול, המעוגנת בחוק התובלה האווירית, חלה על חברת התעופה אחריות לנזק שנגרם בשל איחור בהגעת הכבודה.
בפסק דינה ציטטה הרשמת מפסיקה קודמת וקבעה כי האחריות חלה הן על נזק ממוני והן על נזק לא ממוני. "לשונו של סעיף 19 לאמנת מונטריאול, המטיל על המוביל אחריות 'לנזק שנגרם מחמת איחור', אינה סובלת את הפרשנות המצמצמת ומעידה כי האמנה מטילה על המוביל אחריות הן לנזק ממוני-מוחשי, והן לנזק לא ממוני, דוגמת עוגמת הנפש".
בסיכומו של דבר הרשמת קבעה כי חברת התעופה תפצה את התובעת בסך 2,036 שקלים עבור הציוד החלופי שנאלצה לרכוש, ו-3,000 שקלים נוספים בגין עוגמת נפש. בנוסף, תשלם החברה 600 שקלים להוצאות משפט. בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת הנפש, התחשבה השופטת בכך שהתובעת "נאלצה לבלות את מלוא החופשה ללא הכבודה שלה" וב"השפעה שהייתה לכך על החופשה שלה".