בעקבות מטח לעבר העיר נהריה ואזור הגליל המערבי, בוצעו מספר יירוטים במרחב וזוהתה נפילה אחת שפגעה במחסן במזרח העיר ברחוב תל חי. חובשים ופראמדיקים של מד״א דיווחו על 2 פצועים בשנות ה-40 ללא סימני חיים אשר נקבע מותם.
חובש רפואת חירום במד״א דור וקנין, שהיה בזירה סיפר: ״מדובר במחסן בו פגעה רקטה. הגענו במהירות למקום, שם היה הרס רב ושריפה פעילה. ביצענו בדיקות רפואיות לשני גברים ששכבו כשהם מחוסרי הכרה וסובלים מפגיעות קשות בגופם, לצערנו הפגיעות שלהם היו קשות מדי ולאחר הבדיקות - נאלצנו לקבוע את מותם של שניהם״.
ראש עיריית נהריה, רונן מרלי בעקבות אירוע הירי האחרון לעבר העיר: ״לצערי אנחנו באירוע קשה מאוד בעיר. אני נמצא בנקודת האירוע, בנגרייה, הקצה המזרחי ביותר של שכונת טרומפלדור".
"האירוע מסתיים בשני הרוגים שלא הצליחו לחלץ את עצמם מהנגרייה. יש עוד נפילה בכביש 89, בכביש הראשי מכיוון צומת כברי. הצוותים שלנו מטפלים באירוע הזה, ההרוגים פונו מהנקודה ואנחנו ממשיכים בסריקות לראות אם יש שבריי יירוטים".
"לצערי עוברים ימים קשה על נהריה בפרט ועל הצפון כולו, אני מקווה ודורש ממדינת ישראל לעבור להתקפה הרבה יותר מאסיבית. אי אפשר להמשיך לחיות בקצב הזה ובחיים האלה".
"תושבי נהריה חיים שנה שלמה תחת אש ואי אפשר להמשיך לחיות ככה. לצערי, אנו צפויים לעוד מטחים וכטב״מים בימים הקרובים - זה לא נגמר. אני מקווה שמדינת ישראל תתעשת ותעבור להתקפה יותר מאסיבית כדי לחלץ את הצפון מהאש שהוא חוטף מדי יום״.
חן עטר, תושבת השכונה בה נפל הכטב״ם, סיפרה כי ״הנפילה הייתה 100 מטרים מהבית שלי, הממ״ד רעד. החלונות של חלק מהמרפסות בבניין שלי התנפצו, גם חלונות של מכוניות רבות. המצב בשכונה מחריד ונרמלו שגרה מחרידה".
"עד עכשיו מפיקוד העורף ומהעירייה אומרים לנו ׳חזרה לשגרה ולבתי הספר׳. לראות את המראות כרגע בשכונה זה מזעזע, מישהו פה צריך להתעורר לפני שיהיה עוד אסון. זירת הפגיעה היא 200 מטר בלבד מהגנים״, מספרת.
״אין לדעת מתי יתפוצץ שוב כטב״ם או תשלח שוב רקטה ובגלל זה אי אפשר לחזור לשגרה ולנרמל את המצב ההזוי הזה. אי אפשר לשלוח את הילדים לגנים ולבתי הספר ולהגיד להם להיצמד לקיר ולשים ידיים על הראש. מה שמעניין את המדינה זה כלכלה וכספים, ושם זה נגמר? מרגיש שמה שהכי חשוב עבורם הוא שהמשק ימשיך לעבוד״, טענה.
״אני חושבת שתושבי נהריה מספיק מטווחים כדי להיות מוגדרים כאזור מלחמה ולקבל פיצויים. הורים יושבים פה בבית חודשיים בלי שקל, מביאים אותנו למצב שצריכים לבחור אם למות מרעב או למות מטילים? למה אנחנו צריכים לחיות ככה? אני מאוכזבת מכל ההתנהלות הזו".
"חייבים להחמיר את ההנחיות בעיר, יש כאן בקושי 15 שניות להתמגן. לפעמים אני חושבת שהפתרון היחיד הוא לעזוב פה, אין רגע אחד של שקט כאן, אין אפילו הפוגות כמו שהיו במלחמת לבנון השנייה. ילדים צריכים לצאת לבית הספר תוך כדי הטילים״.
מיטל, בת 38, תושבת נהריה שעובדת בשלומי, מספרת: ״תפסה אותי אזעקה כאשר הגעתי לחנייה בנהריה. מיד התחלתי לרוץ עם הבנות הקטנות שלי. התפללתי לה׳ לא לשמוע את היירוטים והספקנו להגיע רק למדרגות".
"לפי הרעש - הבנתי שהייתה נפילה. אני ילידת נהריה - עברתי ילדות עם קטיושות וגם את מלחמת לבנון השנייה, אבל מעולם לא חווינו לחימה כל כך ארוכה וממושכת. הבת הקטנה שלי הייתה בבית ספר כשנשמעה התרעה".
"אנחנו לא מבינים איך פיקוד העורף מאשר למידה בסמוך למרחבים מוגנים במצב הנוכחי. איך בכלל חשבו על להחזיר את הלימודים במצב הזה״, תוהה. ״הבעיה היא שהעיר נהריה מוכרזת תחת מבצע - ולא תחת מלחמה. הורים קורסים ואין פתרונות כלכליים, התושבים כאן צריכים לקבל פיצויים על אובדן ימי עבודה. אנחנו במציאות הזויה כבר במשך שנה. ההורים פה קורסים תחת הנטל, ואנחנו מרגישים שלא נלחמים עלינו״.