באיגרת שפרסם השבוע מנכ"ל חברת הצמיגים “אליאנס", יגאל טריכטר, הוא כתב ל־550 עובדי החברה: “התייקרות עלויות הייצור והשינוע, השינויים המבניים בשוק תעשיית הצמיגים בעולם, התחרות בענף והירידה בביקוש למוצר הישראלי הביאו את חברת יוקוהאמה (התאגיד היפני ש"אליאנס" נמצא בבעלותו. ד"פ) לסיים את פעילות הייצור בישראל ב־31 בדצמבר 2024".
על אף שהדיבור על סגירת החברה בשל הירידה במכירות ריחף באוויר, כמעט איש מעובדיה לא העלה בדעתו שיצרנית הצמיגים הוותיקה והיחידה בארץ תנעל את שעריה לתמיד, ושהעובדים ייאלצו להיפרד מהמקום שהיה עבורם בית ולהתחיל מחדש.
כולנו משפחה אחת
“אני עובד ב’אליאנס’ 33 שנה, ולעזוב מקום שהיה בשבילי משפחה, שפרנס אותי כל כך הרבה שנים, זה כואב ועצוב", מודה בוריס גולדנברג (59), שעובד בחברה מאז שעלה מרוסיה בשנת 1991. “ההרגשה היא כמו שמבשרים לך על מישהו אהוב שנפטר. אתמול, כשביקרתי במפעל, הרגשתי שאני בתוך הלוויה כשראיתי את הפרצופים העצובים של כל העובדים".
אחרי שעלה לארץ ולמד חצי שנה באולפן, גולדנברג התקשר לדודיו, שגרו בפתח תקווה, וביקש שיסייעו לו למצוא עבודה: “דודה שלי אמרה שיש בפתח תקווה מפעל בשם ‘שמשון’ לייצור צמיגים, והיא סידרה לי ריאיון עבודה שם. ב־10 בנובמבר 1991 התחלתי לעבוד בחברה. כיוון שהעברית שלי הייתה חלשה, המנהל הביא עובד דובר רוסית, שסייע לי בהתאקלמות. זו הייתה עבודה מצוינת, אבל קשה מאוד. התחלתי כמסגר באחזקה מכנית, ובהמשך למדתי את המקצוע ובניתי צמיגים. היה קשה, אבל הבנתי שאני מוכרח לעבוד כדי לבנות עתיד בארץ, ו’אליאנס’ נתנה לי את העתיד הזה".
בהמשך עבר גולדנברג לעבוד במחסן הטכני של המפעל בפתח תקווה, וכשזה נסגר בשנת 2000, הוא הוצב במפעל הראשי של “אליאנס" בחדרה. “כיוון שלמדתי הנדסת מכונות, שלחו אותי לעבוד במחסן הטכני, וקלטתי מהר את המקצוע", הוא נזכר. “מנהל המחסן הטכני בחדרה החליט לטפח אותי, והבטיח לי שבגלל המקצועיות שלי אעבוד ב’אליאנס’ הרבה שנים. והוא צדק. מה שמאפיין את ‘אליאנס’, לדעתי, זה שכולנו היינו משפחה אחת. זה לא משנה מאיפה באת, ועם איזו מנטליות, ממרוקו, מרוסיה או מפולין – בחיים לא היו ריבים. תמיד כולם עזרו לכולם. היינו לא רק שותפים לעבודה, אלא קודם כל חברים. הייתה חוויה טובה".
הייתה לך תחושה שעומדים לסגור את המפעל?
“לא. בכל כך הרבה שנים עברתי המון גלים, אבל על סגירה סופית אף פעם לא דובר בצורה נחרצת. תמיד כשהיו ימים קשים, אז את החבר’ה הצעירים היו מפטרים ואת החבר’ה הוותיקים היו משאירים ומוסיפים להם שעות עבודה. בחיים לא הייתה לנו מחשבה שיכולים לסגור את המפעל סופית. אולי ההנהלה ידעה שזה עומד לקרות, אבל עבור העובדים הוותיקים, כמוני, זו הייתה הפתעה גמורה. כולם עדיין בשוק. אני לא יודע מה אעשה הלאה. אני אמשיך לחפש עבודה בצד הטכני".
“’אליאנס’ הוא מפעל טוב", קובע מגדי מקלדה (60). “כולם, מנהלים ועובדים, התייחסו אליי טוב במשך 20 השנים שאני עובד בו. התפקיד שלי היה לייצר צמיגים מכל מיני סוגים, גם המורכבים, וסיפקנו תוצרת מעולה. הייתי במפעל אפילו יותר מהזמן שהייתי בבית. בדרך כלל משמרת נמשכת שמונה וחצי שעות, אבל היו פעמים שנשארתי שעות נוספות, גם כי אפשרו לי וגם כי נהניתי מאוד מהעבודה הזו.
"כשאני נכנס למפעל, אני מרגיש כאילו אני בבית שלי. ההנהלה תמיד התחשבה בכל הבעיות שלנו ובאה לקראתנו, ובמשך כל השנים הייתה לנו עבודה בלי סוף. היינו מתחרים בינינו, מי מייצר יותר צמיגים. גם בקורונה, עם כל הקושי, עבדנו רצוף והייתה לנו פרנסה מבורכת. החלום הזה התנפץ כרעם ביום בהיר כשאמרו לנו פתאום שהמפעל נסגר ושאנחנו מפוטרים".
מה אתה חש, מלבד עצבות?
“חשבתי שזה עלול לקרות, אבל לא האמנתי שזה יקרה. גם בעבר דובר על זה שהמפעל ייסגר, ואז היו הפגנות ושרפו צמיגים, וכשהממשלה התערבה, המפעל המשיך. לא חשבנו שיום יבוא ויפרקו את המכונות לגמרי. לא חבל שסוגרים מפעל חיים כזה? זה מפעל ייחודי. המפעל הישראלי היחיד לייצור צמיגים. כל העבודה שעשינו וכל השכלולים והפיתוחים שהבאנו ירדו לטמיון. קוברים את כל המורשת הזו.
"זה שובר את הלב. העבודה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי. אני מרגיש שהסגירה של המפעל היא גם פרידה מפרק מסוים בחיים שלי. עכשיו לכולנו יש דאגות: מה יהיה עם הילדים, עם המשכנתה, עם החובות. נתנו את הנשמה ואת החיים שלנו למפעל הזה. הבעלים היפנים כנראה חיפשו להוזיל מחירים, אז החליטו לסגור אותנו, בלי להתחשב בעובדים. אולי גם המלחמה תרמה לזה שנפגע הייצור בשנה האחרונה".
היה ממש נחמד
החברה הוקמה בשנת 1950 בשם “אליאנס מפעלי צמיגים וגומי בע"מ" על ידי קבוצת משקיעים מישראל ומארצות הברית, בשיתוף חברת “סולל בונה", כדי לעודד ייצור ישראלי. מייסדי החברה החליטו להקים מפעל צמיגים באזור התעשייה החדש שנבנה בחדרה. הקמת המפעל נמשכה כשנה וחצי והוא החל לייצר צמיגים לקראת סוף 1952.
התמחות החברה היא פיתוח, ייצור ושיווק של צמיגים מתקדמים, המבוססים על פטנטים בתחומי הנדסה כימית וחוזק חומרים. בשנות ה־50, ה־60 וה־70 רוב רכבי ישראל התגלגלו על צמיגי “אליאנס", שהיו זולים מהצמיגים המיובאים, ועדיין איכותיים. הפופולריות הייתה כה גבוהה עד שאפילו שלום חנוך הקליט בשנת 1975 ג’ינגל פרסומת מפורסם לחברה, תחת הסלוגן “אל תיקח צ’אנס – קח אליאנס".
בשנת 1985 נקלע המפעל לקשיים עקב משבר האינפלציה בישראל והתחרות הגוברת עם צמיגים מיובאים. בשנת 1988 מפעל “אליאנס" עמד על סף סגירה, ו־500 מתוך 1,400 העובדים פוטרו. התעוררו מחאות והפגנות, והחברה עברה תוכנית הבראה ואף התרחבה לייצור בשני מפעלים שבבעלותה: “אליאנס" בחדרה ו"צמיגי שמשון" בפתח תקווה, עד לסגירת המפעל בפתח תקווה בשנת 2000. לאורך השנים עברה החברה טלטלות רבות, החליפה בעלים ומנהלים, פתחה שלוחה בהודו, ובשנת 2016 נמכרה לקונצרן יוקוהאמה מיפן ב־1.2 מיליארד דולר. והשבוע הוחלט לסגור את המפעל לצמיתות.
“אני עובד במפעל 21 שנה, וזו חתיכת תקופת חיים", אומר דב שריקי (50), עובד במחלקת הרנטגן שאחראית על בדיקה סופית של הצמיגים. “בשנים הראשונות שלי היו נופשים, ימי כיף, מתנות לעיתים קרובות, והייתה אווירה מאוד נחמדה בעבודה. היו עליות ומורדות, אבל בעיקרון אהבתי מאוד את העבודה ונהניתי לעבוד עם האנשים. בכלל, אני חושב שמה שמייחד את ‘אליאנס’ הוא האנשים שעבדו שם, המנהלים שהתחשבו בעובדים, ועד העובדים שדאג לעובדים, כולל תשומת לב לדברים הקטנים, מהאוכל בארוחות הצהריים ועד הבגדים והסבונים שהיינו מקבלים. אלה דברים קטנים שנותנים לך הרגשה של שייכות".
הידיעה על סגירת המפעל באה לך בהפתעה?
“לא בדיוק בהפתעה. הייתה ירידה בהזמנות בתקופה האחרונה. אבל הסגירה הסופית די הפתיעה אותי כי כל הזמן דובר על זה שבתחילת השנה יחליטו אם לסגור או לא, ויחשבו איך ניתן לפתור את זה. ופתאום באה ההודעה. עכשיו אני נמצא בחוסר ודאות לגבי מה יהיה הלאה. התחלתי לשלוח קורות חיים, אבל קשה להתחיל הכל מהתחלה. אחרי 21 שנה שאתה עובד באותו מקום, ביססת בו את המעמד שלך והרגשת בו בנוח, פתאום אתה צריך להתחיל מהתחלה. זה בדיוק כמו לעזוב בית. אני מקווה שיהיה טוב".
על אף שהמפעל ייסגר רשמית בסוף החודש הבא, כבר היום יתקיים יום העבודה האחרון של העובדים בחברה. ההנהלה הפכה את היום הזה ליריד תעסוקה, שנועד לסייע לעובדים למצוא את דרכם המקצועית אחרי שהמפעל ייסגר. כך תגיע לסיומה היסטוריה בת 74 שנים של ייצור צמיגים ישראלי.