בעיצומם של דיווחים על הסכם הפסקת אש המתגבש בין ישראל לחיזבאללה, תושבי הצפון יוצאים למאבק נחרץ נגד ההסכם המסתמן. הפגנה מרכזית מתוכננת להתקיים היום (שלישי) בשעה 16:30 בשער בגין בקריה בתל אביב, במקביל לישיבת הקבינט שתעסוק בהסדר. תושבי הצפון וראשי הרשויות מביעים תחושת זעם עמוק, חוסר אמון בממשלה ובצה"ל, ותסכול מההתעלמות המתמשכת מהקשיים הביטחוניים והאזרחיים שאיתם הם מתמודדים.
עופר (פושקו) מושקוביץ, חקלאי ודובר קיבוץ משגב עם, מתאר תמונה עגומה של המצב בצפון, מהגבול ועד ללב הקיבוצים. לדבריו, האווירה בקרב התושבים רוויה בפחד ובאי ודאות: "אני עומד כאן בגבול הצפון – מימיני החרמון, משמאלי קיבוץ משגב עם, ומולי נשקפים הכפרים הלבנוניים, חלקם מפורקים מפעילות צה״ל. אני רואה את המציאות בשטח, ואנשים כאן מאוד חוששים. הפחד מורגש בכל שיחה ובכל מבט. חיזבאללה ממתין לרגע שבו ייחתם ההסכם, ואז יחזור לפעול בדיוק כמו קודם. צריך לזכור שתושבי הכפרים בדרום לבנון הם בעצמם אנשי חיזבאללה – זה לא סוד. מה יהיה אחרי ההסכם? אף אחד לא יודע, וזה מדאיג את כולם״, מושקוביץ משקף את תחושות חברי הקיבוץ.
לדבריו, ישנם פערים גדולים בתחושת הביטחון בין הדורות בקיבוץ: ״המבוגרים יחזרו לצפון מהר יחסית, אבל משפחות עם ילדים חוששות מאוד. מי שילדיו נמצאים היום במערכת החינוך כנראה יחכה לסיים את שנת הלימודים במקומות הפינוי ורק אז ישקול אם לחזור. גם במשפחה שלי התחושות האלה ניכרות – הבנות שלי אמרו לי שאני 'חי בסרט' אם אני חושב לשוב בקרוב לקיבוץ. הן לא רואות איך ההסכם הזה מבטיח ביטחון, אלא מחזיר אותנו למצב שלפני המבצע״.
״אני, כאיש אדמה, מבלה את כל יומי במטעים שלי על הגבול. למרות זאת, אפילו אני לא בטוח מה נכון לעשות. אסתכל על המצב, על הלך הרוח, ואקבל החלטה. מה שבטוח, לדעתי לפחות 30% מתושבי הצפון, ובמיוחד בגליל העליון, יחליטו להישאר היכן שהם נמצאים כעת ולא לחזור לצפון לצמיתות. במיוחד משפחות צעירות, יחשבו פעמיים לפני שיחזרו״, מתאר את התחושה הכללית.
״אמנם פחד זה עניין אישי, אני לא יכול לדבר בשם כולם, אבל אני מרגיש שבעבר היה לי הרבה יותר אמון בצבא. אחרי ה-7 באוקטובר, אני מאמין שהצבא לא ייקח עוד סיכונים מיותרים, אבל זה לא מספיק. הבעיה היא לא רק מה קורה עכשיו, אלא מה יהיה בעוד ארבע או חמש שנים. אנחנו זוכרים היטב את מה שקרה בדרום, ואנשים כאן פוחדים שזה יקרה שוב בצפון – שחיזבאללה יתארגן מחדש, יחצה את הגבול, ויפגע באזרחים כפי שעשו בדרום בעוד מספר שנים״, מתאר.
מושקוביץ עוד מתאר את הדילמה הביטחונית הצפונית: ״מצד אחד, אף אחד לא רוצה לראות חיילים שוב עמוק בתוך לבנון, עברנו כבר את הסרט הזה בתקופת רצועת הביטחון. ומן הצד השני, בלי נוכחות צבאית משמעותית לאורך הגבול - קשה להרגיש ביטחון. אני מאמין שצריך לתגבר את הצפון בכוחות רבים, אסור לחזור על אותה יהירות שהייתה בדרום – לחשוב שארגון הטרור מורתע ולדלל כוחות״.
מתן דוידיאן, תושב שלומי, מצביע על תחושת חוסר הביטחון המתמשכת של תושבי קו הגבול והמצב הבלתי נסבל שבו הם חיים במשך למעלה משנה. לדבריו, המגמה לקראת הסכם הפסקת האש נראתה מראש, אך התחושה היא שדעתם של התושבים כלל לא נשמעה בתהליך: "לא הופתעתי מההסכם המסתמן. כבר במשך שנה שלמה היה ברור שזה הכיוון, והתגובה שננקטה עד כה הייתה חלקית בלבד״, אומר בראיון ל-״מעריב״. ״אנחנו, תושבי הצפון, דורשים הגנה מלאה שתכלול שטח חיץ ברוחב 10 ק"מ שבו צה"ל ישלוט באופן מוחלט. אין לנו אמון בכוחות בינלאומיים – ראינו מה קרה עם החלטה 1701 שאף אחד לא אכף. לפני שנחזור לבתים שלנו, צריך קודם לנקות את האזור הזה ממנהרות, מחבלים, נשק וטילי נט. רק לאחר ששטח החיץ יהיה בטוח באמת, נוכל לחזור הביתה בידיעה שצה"ל מגן עלינו״.
דוידיאן מתאר את חוויות המלחמה ואת חוסר האמון ההולך וגובר בין התושבים לממשלה: ״מה שקורה עכשיו הוא השפלה. תושבים שילמו מחיר כבד מאוד – אנשים עזבו את בתיהם, עסקים קרסו, ילדים נאלצו לעזוב את בתי הספר במשך יותר משנה. אנחנו חיים כ"שבויים" במדינה שלנו. גם מי שלא פונה - נאלץ להתמודד עם ירי בלתי פוסק, חרדות מתמשכות ופגיעות בלי סוף. להגיד שחיזבאללה מורתע בזמן שהוא יורה טילים לתל אביב זו בדיחה. רק אתמול אישה מנהריה נפגעה קשה מטיל. איך אפשר לקרוא לזה הרתעה?״, תהה בכאב.
דוידיאן פנה למקבלי ההחלטות במהלך הריאיון ואמר כי ״כשמדברים על הסכם, אני מצפה שמי שחותם עליו - יסתכל קודם כל לנו בעיניים. ההסכם הזה לא מרגיש רק כמו פשרה – הוא מרגיש כמו כניעה. התושבים לאורך הגבול יהיו מופקרים לחלוטין״. עוד הוסיף כי ״יש חברי כנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, שמביעים תמיכה במאבק שלנו, כי הם מבינים את צדקתנו. אנחנו מתארגנים מכל מקום אפשרי בצפון כדי להיאבק יחד״.
דוידיאן, תושב שלומי, עוד הזכיר כיצד בעבר פרצו עובדים זרים בקלות את הגבול מלבנון לישראל: ״כבר ראינו בעבר כיצד פרצו את הגבול מלבנון לישראל בקלות. אם עובדים אריתראים הצליחו, אז מה ימנע מחיזבאללה? הכוח של רדואן מסוגל לפעול באותו אופן, אם לא בצורה חמורה יותר״.
״האירועים של השבעה באוקטובר הם רגע שבו כולנו התעוררנו למציאות אחרת, ובין היתר תושבי הצפון עדיין לא הצליחו לחזור לחיים נורמליים מאז. החיים נעצרו שם. תחושת הביטחון שלנו נשברה לחלוטין. אם ההסכם ייחתם, נרגיש הפקרה – כאילו לא עשו בשבילנו מספיק״.
עוד התייחס להשתייכות הפוליטית של רבים מתושבי שלומי בפרט - ובכלל של אנשי הפריפריה: ״אנחנו, תושבי הפריפריה, הצבענו ברובנו לגוש הימין ובפרט לליכוד, מתוך אמונה שהוא יגן עלינו. עכשיו, ברגע האמת, הם נוטשים אותנו. זו הפקרה אמיתית. אסור לחתום על ההסכם הזה. גם בשנת 2006 האמנו שהגבול שלנו שקט, אבל טעינו. גילינו שחיזבאללה לא הורתע ושחיינו באשליה מוחלטת״.
"אנחנו שקופים לתהליך ההסכם"
עמרי לרנר, ממייסדי תנועת "הארי הזועם", שמגיע להפגנת תושבי הצפון היום, מצביע על ליקויים מהותיים בדרך שבה הממשלה מתייחסת לתושבי הצפון בתהליך ההסכם. לדבריו, התושבים מרגישים שהם כלל לא חלק מהשיח ומההחלטות: "יש לי שלוש בעיות עיקריות עם ההסכם המסתמן, מהקלה ביותר ועד הכבדה ביותר. הבעיה הראשונה – אף אחד לא שאל את תושבי הצפון מה זו תחושת ביטחון עבורם. אנשים חיים כאן, בגבול, ויודעים הכי טוב מה קורה ומה צריך כדי להגן עליהם. הבעיה השנייה – מתייחסים אלינו, תושבי הצפון, כאילו אנחנו לא מבינים דבר. אנחנו רואים, לפני המלחמה ואחריה, מה קורה בצד השני. שנים אנחנו יודעים על ההתארגנות של חיזבאללה, ושום דבר משמעותי לא נעשה״.
לרנר מזכיר את הישגי צה״ל ונטרול האיומים במהלך התמרון הקרקעי בדרום לבנון: ״אמנם נטרלו חלק מהאיומים, אבל אתמול, למשל, טיל נ״ט פגע בשתולה. כלומר, האיום הזה עדיין קיים. צריך להבין שכוח רדואן מורכב מתושבי הכפרים השיעיים מעבר לגבול. גברי המשפחות שיחזרו להתגורר בכפרים השיעיים - הם למעשה מחבלי כוח רדואן״. לדבריו, לאחר גילוי תשתיות הטרור, אסור לאפשר לתושבי הכפרים בדרום לבנון לשוב אליהם: ״אם רוצים להחזיר ביטחון לצפון, הפתרון הוא פשוט – אסור שיהיו שם תושבים שמאיימים עלינו. צריך להרוס את הבית הראשון שיוקם מחדש כדי להבהיר שהאזור לא יחזור להיות מקור איום״.
״הבעיה השלישית והכבדה ביותר היא ההסכם הנוכחי שלא מחזיר כלל את תחושת הביטחון״, אמר. ״להפך, הוא מעמיק את חוסר האמון של התושבים בצבא ובממשלה. ההסכם גם לא פותר את איום טילי הנ״ט או את הסכנה מהכפרים השיעיים כמו כפר כילא ועיתא א-שעב, שמלאים בלוחמי רדואן״.
״אני סקפטי מאוד לגבי ההסכם הזה, כי ממשלות ישראל לדורותיהן לא עשו מספיק כשחיזבאללה פגע בתושבי הצפון. ביטחון אמיתי יגיע רק מאמון – והתהליך הנוכחי של גיבוש ההסכם - רק פוגע בו. מקבלים החלטות מעל הראש שלנו, ומזמנים את ראשי המועצות לסקירה רק עכשיו, אחרי שהתושבים כבר כועסים. למה לא שיתפו את ראשי המועצות מראש? תחושת השיתופיות והאמון נחוצה כדי לייצר ביטחון – וזה בדיוק מה שחסר כאן״.