בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע הבוקר (שני) את ג'וסיה דניאל לייטל (37) ברצח אשתו, דריה לייטל, במרץ אשתקד. לייטל הכה למוות את אשתו בפטיש, בזמן ששלוש בנותיהם הקטנות ישנו בחדר סמוך. הרצח התרחש בעקבות ויכוח ביניהם, שפרץ לאחר שלייטל חשש כי בכוונתה לעזוב אותו. למרות חומרת המקרה, בית המשפט הרשיע את לייטל ברצח בכוונה, ולא ברצח בנסיבות מחמירות, כפי שדרשה התביעה.
משמעות ההרשעה היא שעונש מאסר עולם אינו מתחייב, בניגוד להרשעה ברצח בנסיבות מחמירות, שבה עונש כזה הוא חובה. החלטת בית המשפט עוררה סערה וזעם בקרב מקורביה של דריה ובקרב ארגונים הפועלים למען זכויות נשים.
"הרגשה של הפקרה מוחלטת": זעקת חברתה הטובה של דריה ז״ל
ד"ר דניאלה מזור, חברתה הקרובה של דריה ז״ל, לא הסתירה את תחושת ההלם והזעם בעקבות ההחלטה: "הוא הורשע ברצח, אבל לא בנסיבות מחמירות. הקריאו את כתב האישום, תוך תיאור חמור של הרצח, שבמהלכו ג׳וסיה וידא שדריה אינה בחיים יותר. לאחר ששמענו את הפרטים של הרצח, כל מילה היא כמו סכין בלב״, אמרה מזור ל"מעריב".
היא סיפרה על דריה כאם מסורה שחייה נגדעו באכזריות. "ביום הרצח הייתה עוגה במקרר, כי הם היו אמורים לחגוג לילדה בת ה-5 יום הולדת בגן. זה היה אמור להיות יום שמח - שהפך לטראגי״, תיארה והביעה ביקורת על העונש שקבע בית המשפט: ״איזה עוד פרט צריך כדי להבין שזה רצח בנסיבות מחמירות? מערכת המשפט אמורה להגן על נשים, על גברים, על כל קורבן עבירה. איך אפשר להחליט שרצח מזעזע כזה, ליד שלוש הילדות, אינו בנסיבות מחמירות?"
מזור סיפרה כי היא עצמה חשה זעזוע אישי עמוק מההחלטה. "היום בבית המשפט אמרתי לסנגור של הרוצח את 3 השמות של הבנות של דריה, אמרתי לו שיזכור אותן לפני שהוא הולך לישון, בכל לילה״, סיפרה. ״הבנות יודעות שאמא שלהן נרצחה ושאבא שלהן בכלא. הן מטופלות על ידי הרווחה, אבל שום דבר לא יכפר על זה שאין להן אמא. אנחנו במאסר עולם מאז שהיא נרצחה, אז גם הוא חייב להיות״.
"מערכת המשפט משדרת מסר של הפקרה"
לדבריה של מזור, ההחלטה מעבירה מסר מסוכן ומערערת את תחושת הביטחון של נשים בישראל: "עם כל כך הרבה אויבים מסביב, במדינה שלך את צריכה להרגיש מוגנת. ישנן נשים שחיות בפחד מתמיד שיקרה להן משהו, ואם הן נרצחות, כמה שנים בכלא שווים החיים שלהן? ההחלטה הזאת אומרת לגברים: 'זה לא כזה נורא לרצוח אישה, תצא מזה יחסית נקי׳. אין פה צדק. אם איבדנו אמון ב-7 באוקטובר והיינו עדים לחוסר צדק - אז הנה חווינו זאת שוב בתוך המדינה ובמערכת המשפט״, אמרה בכאב.
היא שיתפה בתחושת הכאב שחוותה במהלך המשפט: "כל האירוע החזיר אותי ל-17 במרץ בשנה שעברה, ליום הרצח. כעסתי, בכיתי, הרגשתי מטושטשת – בדיוק אותן תחושות כמו ביום שבו זה קרה. זה גם הוביל אותי למשבר. האדם הראשון שהתקשרתי אליו לאחר הרצח הייתה כרמית פלטי קציר, חברה וקולגה. כרמית היא בתם של חנה קציר שנחטפה ושוחררה ושל רמי קציר שנרצח בניר עוז בשבעה באוקטובר, ואחותו של אלעד קציר שנחטף ונרצח בשבי. אמרתי לה, 'את מבינה מה זה להרגיש מופקרת?' והיא ענתה לי: 'אני מבינה'. היא מבינה היטב כמוני את ההרגשה שאפשר היה להציל אותם - אך לא נעשה מספיק עבורם. אני מזועזעת מההחלטה, אני לא מתאוששת, ויש לי בעקבותיו משבר אמון קיומי במערכת המשפט״.
מזור תיארה את הקשר העמוק שהיה לה עם דריה: "שתינו הכרנו דרך החברות של הילדים שלנו. היינו יתומות מגיל צעיר - ודיברנו על התחושות המשותפות שלנו לא מעט, על ההתאוששות מהאובדן ועל הקמת המשפחה. היא הייתה שם תמיד בשביל הילדים שלה, ועכשיו הבנות האלה נשארו בלי אמא״.
"כישלון צדק מהדהד״
לרה צינמן, מנכ"לית ארגון הנרצחים והנרצחות, ליוותה את המשפחה מאז הרצח ואמרה בתגובה להרשעה: "הרשעה ברצח שאינו בנסיבות מחמירות עבור גבר שנטל חיים של אישה צעירה - היא כישלון מהדהד של הצדק. בית המשפט בישראל עדיין לא רואה בנשים כבעלות ערך שמצדיק ענישה מרתיעה וחסרת פשרות״.
צינמן דרשה חקיקה מחמירה יותר: "כל רצח של אישה בידי בן זוגה חייב להיות מוגדר בנסיבות מחמירות. הארגון שלנו לא ישקוט עד שהחקיקה תשתנה, ולא ייתכן שרוצח כזה לא יקבל עונש מאסר עולם. העונש חייב להיות חסר פשרות״.
המשפחה, החברים וארגוני הנשים שהגיעו לבית המשפט חוו תחושת החמצה קשה. ״מערכת המשפט חייבת להבין״, אמרה מזור, "המאבק הזה הוא לא רק עבור דריה, אלא עבור כל אישה שחוששת לחייה. אין לנו ברירה אלא לדרוש שינוי, ונדאג שהוא יגיע״.