בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה עתירה של תשעה בעלי דירות בבניין בשדרות בן גוריון, שהתנגדו לדרישת העירייה לשפץ את חזיתות הבניין. השופטת יעל בלכר קבעה כי העירייה פעלה כדין וכי אין מדובר בדרישות שימור במסווה של שיפוץ. הבניין, שגילו כ-73 שנים, מיועד לשימור רגיל על פי תכנית השימור העירונית. דרישת השיפוץ שהוציאה העירייה לבניין היא חלק ממהלך רחב יותר שכלל דרישות שיפוץ ל-11 בניינים נוספים בשדרות בן גוריון.
על פי פסק הדין, העירייה מדגישה את "החשיבות הרבה שהיא רואה בשיפוץ ושמירת תקינות חזיתות בתים, בטיחות המבנים וחזותם האסתטית." העירייה פועלת במתחמים מוגדרים, תוך שהיא מתעדפת "מתחמים מרכזיים שבשל מיקומם הם 'חלק מכרטיס הביקור של העיר'".
העותרים טענו כי הבניין עבר שיפוץ יסודי בשנים 2011-2012, ולכן לא ניתן לדרוש שיפוץ נוסף בטרם חלפו 15 שנים. אולם השופטת קבעה כי "העבודות שבוצעו בשנת 2011 הן עבודות ותיקונים נקודתיים להסרת סכנה בטיחותית בשל אפשרות הפיכתו של הבניין ל'מבנה מסוכן'." עבודות אלו בוצעו מכוח חוק עזר אחר העוסק במבנים מסוכנים, ולא מכוח חוק העזר לשיפוץ חזיתות.
העותרים טענו גם כי הדרישות מהוות למעשה דרישות שימור במסווה של שיפוץ. ועדת ההשגות דחתה טענה זו וקבעה כי "מההגדרה... ממטרת החוק, מחובת בעל הבית לשמור על חזית אחידה ומראה תקין, ניתן ללמוד כי הדרישה היא דרישה לעבודות שיפוץ סטנדרטיות ואין המדובר בעבודות שימור".
במהלך ההליכים הסכימה העירייה להקל משמעותית בדרישותיה. בפרט, ועדת השימור אישרה מתן רישיון שיפוץ מבלי לעמוד על דרישת פתיחת המרפסות שנסגרו במהלך השנים. כמו כן, ציינה ב"כ העירייה בדיון כי "ככל שקיימת בעיה כספית בביצוע מעמידה העירייה הסדרי סיוע, לרבות הסדרים חריגים במקרים חריגים".
השופטת ציינה בפסק דינה על העלויות הכספיות שיוטלו על בעלי הדירות וכתבה: "לא נעלם מעיני כי שיפוץ חזית הבניין כרוך בעלויות שעלולות להיות נכבדות ומכבידות על בעלי הדירות. גם העירייה מודעת לכך, וכפי שציינתי, מעמידה סיוע כספי לצורך ביצוע עבודות השיפוץ... בעתירה שלפני לא הובא סכסוך קונקרטי שיש בו כדי לעורר או להצדיק דיון בהשלכותיו של הנטל הכלכלי לעניין דרישת שיפוץ כזו או אחרת (ובכלל).
אמנם העותרים טענו ביחס לחלק מהעבודות כי הדבר מטיל עליהם עלויות רבות אך טענות העותרים בעניין זה נותרו ערטילאיות כלליות וסתומות מבלי שהובאו נתונים כלשהם, ונעדרו כל תשתית ראייתית".
השופטת בלכר הדגישה בפסק דינה את חשיבות ההידברות בין הצדדים: "לשמירה על מרקם יחסים ראוי בין העירייה לתושביה, לקידום האינטרס הציבורי שבשיפוץ החזיתות כמו גם עניינם של העותרים - טובה ההסכמה על פני הליכים משפטיים".
העתירה נדחתה והעותרים חויבו בהוצאות משפט בסך 12,000 שקלים, כאשר השופטת ציינה כי הסכום נקבע "על הצד הנמוך" בהתחשבות בכך שהעותרים נדרשים לשאת בהוצאות השיפוץ.