הבוקר (שלישי), יום זכויות האדם הבינלאומי, התקיים דיון חירום על מצבם הרפואי של החטופים בבית הנשיא במעמד נשיא המדינה.
בין הדוברים בדיון היו שורדת השבי יוכבד ליפשיץ שבעלה עודד עדיין חטוף בעזה; דניאל ליפשיץ, נכדו של עודד; פרופ׳ חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה המשפחות וד״ר עינת יהנה, פסיכולוגית שיקומית מומחית ממערך הבריאות של מטה המשפחות.
שורדת השבי יוכבד ליפשיץ, אשתו של עודד ליפשיץ: "הייתי 17 יום בשבי יותר מדי, חזרתי במצב מאוד חולני, הייתי חולה וזאת הייתה בעצם הסיבה שהחליטו לשחרר אותי כי פחדו שאדביק את כולם. בזמן שהייתי בשבי ירדתי 5 קילו והלחץ דם שלי ירד לרצפה, אם הייתי חוזרת אחרי 50 יום הייתי חוזרת בארון, מה שהציל אותי זאת המחלה המדבקת שלי ושהשובים לא רצו שאהיה שם".
דניאל ליפשיץ, נכדם של עודד ליפשיץ שחטוף בעזה ושורדת השבי יוכבד ליפשיץ: "המצב היום קשה ובלתי אפשרי, עבור כל אחת מהמשפחות שעדיין ממתינות. 431 ימים. 431 ימים של סבל בלתי נתפס, פיזי ונפשי. ימים של קריעה".
"ההידרדרות הפיזית והנפשית ניכרת יום ביומו. אין דבר יותר קשה מלהמתין, לדעת שאתה לא יודע מה קורה, שכולך מצפה לנס שיקרה. ועם כל זאת, מה שנותן את הכוח להמשיך ולהיאחז זו התקווה. התקווה לראות את יקירינו חוזרים הביתה לריפוי ולקבורה. כבוד הנשיא, אני פונה אליך ישירות: אנחנו זקוקים לך כעת. אתה הקול המוסרי של מדינת ישראל".
"הבעת את דעתך שוב ושוב על הצורך להפסיק את הכאב הזה ולהחזיר את החטופים. עכשיו יותר מתמיד נדרשת התבטאות חדה וברורה, פומבית, שתאמר: 'כל שאר הדברים יעמדו בצד, החזרת החטופים היא הדבר המרכזי, זו המשימה החשובה ביותר כעת. עלינו להפעיל כל אמצעי אפשרי כדי להבטיח ששום חטוף לא יוותר שם. הם לא יכולים לשרוד שם יותר'".
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה המשפחות: "המצב החמור הוא לא רק של החטופים, הפגיעה היא רב-מימדית. הנפגעים הם החטוף עצמו, בני המשפחה, הקהילה הקרובה והציבור הישראלי כולו".
"אני מסתכל על הפנים של החטופים, המצב הבריאותי שלהם מדרדר והם עלולים לא לשרוד את החורף הקרוב, אין להם את הרזרבות של החורף הקודם, כולם שבריריים ומקרים הומניטריים. מתוך סקר שערכנו עם קופת חולים מכבי, מצאנו בעיות רוחביות בקרב משפחות החטופים".
"המשפחות חוו ירידה משמעותית במשקל פי 10 מהאוכלוסייה הכללית, בני המשפחות לא מסוגלים לאכול והתוצאה הסופית של זה היא קיצור תוחלת החיים".
"עם כל האתגרים והאיומים התקווה לא מתה, זכיתי ללוות את אלמה אברהם, אחרי חודשים של טיפול נמרץ היא הולכת, מחלימה ומגלידה. ברגע שהחטופים יגיעו אלינו נדע לטפל בהם, אבל בשביל זה הם צריכים להגיע לכאן. התרופה היחידה היא החזרת כל החטופים".
ד"ר עינת יהנה, פסיכולוגית שיקומית מומחית ממערך הבריאות של מטה המשפחות: "החטופים מאבדים את זהותם והופכים להיות "רוח רפאים מהלכת", מצבם הנפשי שם אותם בסיכון גבוה לאובדנות, הם יכולים לאבד את התקווה שיצילו אותם".
"האובדן משאיר את המשפחות בלימבו רגשי, הן כלואות בין התקווה לחזרת החטוף לחשש לחייו. המשפחות חוות פלאשבקים, סטרס טראומתי וחרדה עצומה".
"חיי משפחות החטופים נמצאים בקיפאון, הם נעדרים בעצמם מהזהות הקודמת שלהם לפני ה-07.10, הם נעדרים מתפקוד משפחתי וחוות קשיים בדינמיקה שמובילים לפירוק".
"על פי מחקר שערכתי על הציבור, לא היה הבדל במדדי המצוקה הרגשית בין מי שמכיר את החטופים ומי שלא מכיר את החטופים, וכמעט 50% מהמצוקה הרגשית הכללית בעקבות ה-07.10 הוסברה על ידי העמימות ביחס לגורל החטופים והמצוקה הרגשית שטראומת החטיפה מייצרת".
