ביומיים האחרונים נראים רחובות מג’דל שמס כמו בחפלה: עוגות וממתקים מחולקים לעוברי אורח, מוזיקה שמחה ורועשת מתנגנת, והאווירה חוגגת את הבשורה – תם שלטון אסד ומתחיל עידן חדש בסוריה. מראות וקולות דומים אפשר לראות ולשמוע גם במסעדה, בוקעאתא ועין קנייא, שלושת הכפרים הדרוזיים הנוספים בצפון רמת הגולן. רוב תושבי הכפרים האלה הם תושבי קבע בישראל, ולא אזרחים (מבחירה), והם מקיימים יחסים שוטפים עם קרוביהם בסוריה.
רק יציבות תביא יציבות
“אנחנו שמחים מאוד שהרודן אל־אסד הלך”, מצהיר סמיח סמארה, תושב מג’דל שמס. “מבחינה רגשית, אנחנו קשורים לסוריה, גם כי המשפחות שלנו שם, גם כי סוריה היא חלק מההיסטוריה שלנו, וגם העם הסורי סבל הרבה ומגיע לו חופש מהדיקטטורה. אז אנחנו מקווים שיהיה טוב. מה שבטוח, כל מה שיהיה יהיה יותר טוב ממה שהיה בתקופת אסד כי הרודן והרוצח האכזרי הזה איננו. כואב לנו שהוא הצליח לברוח ולקבל מקלט ברוסיה אצל פוטין. אני בדיוק חוזר עכשיו מהפגנה במג’דל שמס. חילקתי עוגות לאנשים, וכל אחד אומר לשני ‘מברוק’”.
אתה באמת בטוח שיהיה טוב יותר בסוריה מעכשיו?
“אף אחד לא טיפש. המורדים לא באו מעצמם לעשות את המהפכה. יש מדינות שתומכות במהפכה הזו, כולל ישראל. המזרח התיכון זה מגרש גדול. לפי דעתי, ואמרתי זאת גם לחברים היהודים שלי, ישראל רצתה שלמדינות השכנות שלה יהיה בלגן כדי שהן יעזבו אותה ולא יתעסקו איתה. התפיסה שלי אחרת: תתפלל שלשכן שלך יהיה טוב, וכך לך יהיה יותר טוב. אני מקווה שממשלת ישראל, ומדינת ישראל, ידאגו ליציבות בסוריה. רק יציבות תביא יציבות. למדנו את זה טוב בעזה: לא קונים שקט בכסף, צריך לגרום לכך בשלום, בשוויון ובהיגיון ולא לחזק קיצונים, כי קיצוניות רק תביא קיצונים. אני מקווה שארצות הברית, ישראל וטורקיה יתמכו במועמד מתון וניטרלי פוליטית לשלטון בסוריה".
"כיום אני, כדרוזי מרמת הגולן, לא מרגיש שיש לנו בעיה עם לבנון אחרי שחיזבאללה הותש. אני מאמין שחיסולו של נסראללה שינה את כללי המשחק במזרח התיכון, ועכשיו זו הזדמנות ליצור שקט בסוריה ובלבנון. אני משוכנע שאבו מוחמד אל־ג’ולאני, מנהיג המורדים הסורים, לא יהיה נשיא סוריה כי הוא לא מתאים לזה. הוא איש קיצוני, וגם אם הוא מנסה להיות מתון, הוא לא באמת יכול. צריכים גורם שיהיה מקובל על כל העדות והשכבות בסוריה. עכשיו הגיע הזמן לתת לעם הסורי תקווה, ואם תיתן לו תקווה – הוא לא ירצה להילחם”.
“כל כך חשוב לסגור את המעגל בסוריה עכשיו, עם נפילת השלטון של אל־אסד, אחרי עשרות שנים שהעם הסורי סבל בכאב מדיקטטורה. את הזוועות שעשה השלטון הזה אי אפשר לדמיין ולתאר”, טוען סמיר, תושב מג’דל שמס. “אל־אסד היה אכזרי, וטוב ששלטונו נפל, אבל החשש שיש לי הוא שארגוני הטרור הקיצוניים שנמצאים בסוריה ישתלטו על המדינה ואז יכול להיות מישהו לא פחות גרוע מאסד. יכול להיות שיהיה יותר טוב, אבל לדעתי, אם ישראל לא תטפל בנושא הטרוריסטים שנמצאים בסוריה, האויב שלה יהיה העם הסורי כי עדיין טמונים בתוכו הפחדים והחרדות מהדיקטטורה. העם לא יודע מה זה חופש ודמוקרטיה, ואותם ארגונים יכולים לנצל את זה לרעה ולהפוך את העם הסורי לקיצוני יותר משהיה בתקופה של אל־אסד”.
סמיר מביע תקווה שאל־ג’ולאני לא יתפוס את השלטון בסוריה: “לדעתי, אל־ג’ולאני יותר גרוע מנסראללה. הוא רצח הרבה סורים חפים מפשע. צריך נשיא מתון, שידע ליצור מנהיגות הולמת, שתביא את סוריה למקומות אחרים. מנהיג שידאג להסכם שלום בין סוריה לישראל ולעתיד משותף. אם לא, ישראל תמצא את עצמה מול אויב שהיא לא הכירה כמוהו”.
“בשנת 1995 חייתי שנה בסוריה, לצורך לימודים. במהלך השנה הזו חוויתי את המשטר הדיקטטורי של חאפז אל־אסד”, מספר וואיל אבו שאהין, תושב בוקעאתא. “כילד שחי ברמת הגולן הרגשתי את הדמוקרטיה כל הזמן, את החופש. וכשחייתי בסוריה, בגיל 19, הבנתי בדיוק מה זה שלוקחים ממני את החופש. אסור היה לי אפילו להביע דעה. הרגשתי שאי אפשר לחיות תחת המשטר הזה בשום אופן, לכן עזבתי את הלימודים. קרובי המשפחה שלי שחיים בסוריה אמרו לי לסתום את הפה ולא לדבר נגד השלטון כי הם טענו שלקירות יש אוזניים. לא אשכח את החוויה הזו. כשהייתי בקמפוס, אנשי אסד היו מכריחים את כולנו לצאת לרחבה בחוץ בשעה 6 בבוקר, מלמדים אותנו מה מותר ומה אסור לומר, מה לשיר ואיך להלל את השלטון. כמו רובוט. זו הייתה דיקטטורה אמיתית. אחרי שלושה ימים שחוויתי את זה, זייפתי שאני חולה, אבל חייבו אותי לצאת למסדר בכל זאת. הבנתי שאני לא יכול לחיות שם, אז המשכתי את לימודיי בישראל”.
ומהן תחושותיך עכשיו, כששלטון אסד נפל?
“כשהחלה מלחמת האזרחים בסוריה תמכתי במורדים כי רציתי שהמשטר יוחלף. בני משפחתי שגרים בסוריה טוענים ש־99% מהעם הסורי רוצים שהשלטון יוחלף. אני עובד בחו”ל עם אנשים מכל מיני אזורים בסוריה, וגם הם מדברים על זה שהם לא רוצים יותר דיקטטורה, הם רוצים שלום עם כולם ושקט. רק רוצים לחיות. הם גם רוצים שלום עם ישראל. הסורים כל הזמן שומעים שהיהודים רוצים להרוג אותם, וזה לא נכון. המשטר של אל־אסד שטף להם את המוח. העם הסורי שמח מנפילת המשטר”.
היית מרגיש בנוח לבקר עכשיו בסוריה?
“אני מאמין שבעוד חודשיים ארגיש בטוח לצאת לסוריה. כרגע עדיין לא בטוח מי נגד מי שם, אבל יש גופים חזקים, כמו ארצות הברית, שידאגו שיהיה עכשיו שלום בסוריה. זו ההרגשה הכללית. אצלנו בבוקעאתא הרוב שמח שהמשטר של אסד נפל. אתן לך סיפור: הבן שלי בן 16. הוא היה ילד קטן כשהחלה מלחמת האזרחים בסוריה, וכל השנים שאל אותי: ‘אבא, למה אנחנו לא מבקרים בסוריה?’. הוא יודע שיש לנו משפחה בסוריה, שאבא שלי שירת בצבא הסורי ושהשורשים שלנו שם. כאב לבן שלי מה שקורה בסוריה, ועכשיו הוא מרגיש סגירת מעגל והוא כל כך שמח לראות שבקרוב הוא אולי יוכל לבקר בסוריה. גם הדור של אבא שלי, שסבל ממשטר אל־אסד, גם הדור שלי וגם הדור של הבן שלי שמחים מנפילת המשטר. אנחנו, אגב, מרגישים שייכות לשני הצדדים, גם לישראל וגם לסוריה, וזה נורמלי בעיניי”.
מתכוננים לכל תרחיש
“אי־ודאות זו התחושה העיקרית שאני מרגיש כרגע”, מודה וואיל מוגרבי, ראש מועצת עין קנייא. “אנחנו, בארבעת הכפרים הדרוזיים ברמת הגולן, נמצאים בדריכות אינטנסיבית מהרגע שבו קיבלנו הודעה מצה”ל על הפלת שלטון אל־אסד. אנחנו מתכוננים לכל תרחיש שיכול לקרות בגזרה הצפונית, בגבול סוריה שצמוד אלינו”.
איך אתם נערכים במועצה לתרחישים השונים?
“עשינו מיד הערכת מצב עם מפקד האוגדה באזור על כל מה שמתרחש בגבול סוריה והחלטנו איתו ועם פיקוד העורף להשבית, נכון לעכשיו, את הלימודים בארבעת הכפרים כדי לשמור על ביטחון הילדים והמורים שלנו. אנחנו רואים את הפעילות של צה”ל בסוריה, ומהצד הישראלי היינו יחסית רגועים. מהצד השני, הסורי, היו לנו חששות לקרובי משפחה שנמצאים שם. שלחתי הודעה לקרובי המשפחה שלי בסוריה כדי לדרוש בשלומם. היה לי חשש לחייהם כי לא ידעתי בהתחלה מי הם בדיוק המורדים שהפילו את השלטון. תבין, שש שנים לא שוחחתי עם בני המשפחה שלי בסוריה כי הם פחדו שידעו שיש להם קשר אישי לראש מועצה בגולן בישראל. התרגשתי לשוחח עם בן הדוד שלי השבוע”.
ומה הוא מספר?
“הוא סיפר שהם באווירה שמחה של חגיגה ושלא נשקפת סכנה לחייהם. הוא היה מופתע שהשלטון נפל תוך כמה ימים מרגע שהמורדים החלו בפעילות. הוא משדר לי אופטימיות, ואני רוצה להאמין בזה. אני מקווה שהשלטון הבא יטיב עם הסורים, בניגוד לשלטון שהופל עכשיו”.
מתי פגשת את בן דודך בפעם האחרונה?
“לפני כמה שנים. חייתי כשנה בסוריה כשלמדתי שם רפואה, והייתי פוגש את הקרובים די הרבה. השבוע צחקתי עם בן הדוד שלי ואמרתי לו שבעוד יומיים אני פוגש אותו ליד דמשק. אני מקווה שאוכל באמת לפגוש אותו בחודשים הקרובים. זו תהיה סגירת מעגל אמיתית”.
מהי ההערכה שלך בעניין השלטון הבא בסוריה?
“הסורים עצמם נעים בין שמחה לאי־ודאות בשאלה מי יתפוס את השלטון. יכול להיות שיהיה מישהו יותר גרוע מאסד. יש בסוריה שני זרמים: אחד הוא זרם המורדים של ארגוני הטרור שרוצים להשתלט על השלטון, והשני הוא זרם המורדים שמורכב מאזרחים סורים, מתנגדי אסד, שרוצים בשלטון דמוקרטי. הם ידאגו לשלום עם מדינת ישראל. אבל אם דאע"ש ודומיו יתפסו את השלטון, זה יהיה יותר גרוע משלטון אל־אסד”.
מוגרבי שואב תקווה מהצהרותיו של אל־ג’ולאני, שלפיהן הוא אינו רוצה לנהל את המדינה, אבל עדיין משקיף בזהירות: “אני לוקח את תמונת המצב הכללית בעירבון מוגבל, עד שנכיל את מה שקורה בסוריה. לדעתי, הסורים עדיין לא התרגלו לזה שאל־אסד איננו, ובוודאי לא התרגלו לחיים חדשים שאחרי העידן שלו. רק הזמן יגיד מה יהיה, אבל אני בוחר באופטימיות כרגע”.