בחדר המשפחות שבכיכר החטופים בתל אביב התכנסו היום (שלישי) שורדות ששוחררו משבי חמאס. הנשים, שיקיריהן עדיין מוחזקים ברצועת עזה, חשפו את המציאות הקשה בשבי וקראו לממשלה להשיג עסקה מקיפה שתבטיח את שחרור כל החטופים ללא יוצא מן הכלל.
"לפני 438 ימים נחטפתי מהמיטה שלי לעזה יחד עם בנותיי, אמה ויולי, ועם בן זוגי דוד", סיפרה שרון אלוני קוניו. "במשך 52 ימים היינו ביחד בשבי, למעט 10 ימים שבהם אמה נלקחה מאיתנו. במציאות שלא ניתן לדמיין ניסינו להיאחז בכוחותינו האחרונים, להיות הורים לבנותינו ללא מזון, ביטחון או תקווה אמיתית".
שרון תיארה את הטראומה המתמשכת: "לפני יומיים יולי אמרה למטפלת שלה 'אני חושבת שאבא לא אוהב אותי'. הלב שלי נשבר. מקבלי ההחלטות חייבים להבין עם אילו צלקות ומחלות חזרנו אחרי 52 ימים בלבד - דלקת ריאות, זיהומים, אובדן משקל, פחדים וסיוטים בלתי פוסקים. עכשיו תארו לכם 438 ימים כאלה".
מירב טל, זוגתו של יאיר יעקב ז"ל שנרצח וגופתו עדיין מוחזקת בעזה, שיתפה בכאב עמוק: "הייתי שם 53 ימים, 53 ימים שבהם המחבלים לקחו ממני הכל - את השליטה על הרצון, על מה אני עושה ומה לא, מתי אני מדברת ומתי לא. רק המחשבות שלי נשארו חופשיות".
אילנה גריצ'בסקי, שהייתה בשבי 55 ימים ובן זוגה מתן עדיין מוחזק בידי חמאס: "אני מוצאת את עצמי שוב במלחמה, לא רק על עצמי - על מתן, על החברים שלי, על כל מי שנשאר מאחור, נושם אבק, בולע את הדמעות, נלחם על כל נשימה. הם מתים שם 1,000 פעמים ביום ואתם פה שותקים".
לנה טרופנוב, אמו של סשה טרופנוב, הדגישה את החשיבות הלאומית של שחרור כל החטופים: "הייתי פשוט בטוחה שמדינת ישראל תעשה הכל, אבל הכל, בשביל להוציא אותנו משם. לכל אלה שפוחדים משחרור המחבלים, אני רוצה להגיד, שמחבלים לא חסרים שם. מה שיגן עלינו זה תחושת הסולידריות, תחושת אחדות העם".
רז בן עמי, אשתו של אוהד, הוסיפה: "את יום הולדתו ה-56 של אוהד אנחנו מציינים כבר בשבוע הבא והוא עדיין בשבי. אנחנו אפילו לא בטוחים שהוא יודע בכלל שיום הולדתו מתקרב". היא הזהירה מפני הסכנות הבריאותיות: "החורף קר ושם קרוב יותר. מחקרים רפואיים מצביעים שבקור הזה, ללא שכבות הגנה, גוף האדם לא יכול לשרוד".
הנשים הדגישו בקול אחד כי עסקה חלקית שתשאיר חטופים מאחור תהווה "תבוסה ערכית ומוסרית מוחלטת" שתשאיר את החברה הישראלית עם "פצע מדמם". הן קוראות לממשלה לקדם עסקה כוללת שתבטיח את שחרור כל 100 החטופים הנותרים, ומזהירות כי כל יום שעובר מקרב אותם אל הנקודה ממנה אין חזרה.
"אל תהפכו את דוד ושאר הגברים לרון ארדים", התחננה שרון. "כל החטופים הם הומניטריים, אין מקום להשאיר אף אחד מאחור. עסקה חלקית זו הפקרה נוספת שלא נצליח לעולם להשתקם ממנה".