לאחרונה הסתיימה תוכנית מטעם המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, שמכשירה פצועי צה"ל ותיקים להנחות קבוצות של פצועים חדשים מהמלחמה להביע את עצמם באמצעות צילום, כתיבה ושיח.

אחת מבוגרות התוכנית היא נעמה הרו. בשנת 2011, בבסיס צבאי הסמוך למחנה ארז, על גבול רצועת עזה, נחת טיל RPG בסמיכות לחדרה של הרו, אז חיילת בסדיר ששירתה כתצפיתנית: "רק חודש וחצי לאחר תום השירות הצבאי חוויתי את התקף החרדה הראשון. זה קרה בבית הוריי בגוש עציון. ירי הזיקוקים מבית לחם החזיר אותי לתקופת השירות הצבאי בעזה. עקב ניתוח לייזר שעברתי חשתי עיוורת, וזה הגביר אצלי את תחושת חוסר האונים", מספרת נעמה, שאף חזרה לשירות מילואים לקראת סוף מבצע צוק איתן. "במהלך השנים חוויתי לסירוגין התקפי חרדה, שהקשה בהם התרחש עם הסגר השני של משבר הקורונה, ומצאתי את עצמי על סף ניסיון התאבדות".

רק לפני כשנה וחצי משרד הביטחון הכיר בנעמה כמתמודדת עם פוסט־טראומה. במקביל נפתחה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט תוכנית לימודי תעודה חדשה של פוטותרפיה – שימוש בצילום בתהליכי טיפול והעצמה.
לאחרונה סיימה נעמה קורס חדש בתוכנית, המכשיר פצועי צה"ל ותיקים להנחות קבוצות של פצועים חדשים שנפגעו במלחמת חרבות ברזל בשיטת Photo-Voice. השיטה מאפשרת למשתתפים להביע את עצמם בצילום, בכתיבה ובשיח קבוצתי, והוא נפתח ביוזמת שלוש עמותות: ריסטארט, קרן הישג ופוטו ישראל.

בקורס פגשה נעמה פצועים ומתמודדים עם פוסט־טראומה, בהם לירן ברוך, לוחם בחטיבת הצנחנים, שאיבד את ראייתו בעינו השמאלית במהלך אירועי הפרות סדר בשנת 2002. "במהלך השנים הפוסט־טראומה באה לידי ביטוי בתחושת ריקנות, קהות רגשית, סיוטים, חוסר תפקוד ורגישות לכל רעש", מספר לירן, שבסדנה הציג תמונה המורכבת משני מסמכים שמייצגים את ההליך הבירוקרטי הארוך מול משרד הביטחון, וכלל את המכתב הראשון ששלח לקבלת המסמכים בשנת 2002 ומכתב ההכרה משנת 2014.

לירן ברוך (צילום: בן אלוף)
לירן ברוך (צילום: בן אלוף)

ד"ר רבקה הלל לביאן, מנחה בסדנה ודקנית הפקולטה לחינוך במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מספרת: "מניעת פוסט־טראומה אפשרית וניתנת להשגה באמצעות עיבוד של האירוע וחיפוש של נקודות האור והתקווה. בסדנה קיבלו הפצועים הוותיקים כלים מקצועיים איך לנהל קבוצה במפגשי Photo-Voice, המאפשרים למשתתפים לצלם ולדון בנושאים הקשורים לחייהם בהווה ולחלומות העתיד".