"צריך לתת לציבור כתף וחיבוק כדי שיחזור לצפון וכדי שלא נאבד אותו" | ראיון מיוחד

"אתה תופס אותי בדיוק בסיום כנס של ראשי המועצות והרשויות בצפון, בהשתתפות אלוף פיקוד הצפון, שר הנגב והגליל, שר הביטחון, שר הפנים ועוד שרים כדי לעשות מעין סיכום של מצב הצפון", אומר משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות. "אני תמיד אומר שצריך לנקוט בדרך של פחות דיבורים ויותר מעשים. יש כרגע שר, זאב אלקין, שממונה על מנהלות השיקום בדרום ובצפון, והוא אמור לתכלל את עבודת הממשלה לגבי תוכנית הצפון לשנים הבאות, שעדיין לא אושרה בממשלה".

ואתה מרגיש שיש לך אוזן קשבת?
"אני לא עוסק בהרגשות, אלא בניהול תכליתי עם הרבה תקווה שהגליל והצפון יפרחו, שקו העימות יקבל פעם אחת ולתמיד את הפוקוס ואת הזווית הראויה. אנחנו, מצדנו, נעשה הכל כדי שזה יקרה, אבל הדברים תלויים בראש ובראשונה בממשלה, ולא פחות מזה במי שאמור להוביל את הנושא, פרויקטור הצפון. אבל השבוע התפטר אלוף במיל' אליעזר צ'ייני מרום מהתפקיד, ואני לא רואה את השר אלקין ממנה מישהו אחר במהירות. אני לא רואה את זה קורה".

לא במקרה מבקר המדינה אמר השבוע שיש אוזלת יד של הממשלה בשיקום הצפון.
"אני חושב שמבקר המדינה צודק לגמרי, בגדול, בעניין טיפול משרדי הממשלה בצפון. זו אוזלת יד. אני חושב שיש קצת עיוותים ברמת המיקרו של ההצהרה שלו כי אחד המשרדים שהוא ביקר בחריפות הוא משרד הפנים, ומשרד הפנים בא לסייע לנו בהקשר של המלחמה. אבל בגדול המבקר צודק: חלק ניכר ממשרדי הממשלה לא היו כאן, לא עזרו ולא נתנו כתף, אבל משרד הפנים, משרד החינוך ומשרד הנגב והגליל היו איתנו לאורך המלחמה הזו, ואני חושב שגם אם לא נותנים להם פרס – לא צריך להשחיר אותם או לומר שהם לא תפקדו".

דבר ראשון, תחושת הביטחון

איך אתה מסכם, אם אפשר בכלל לסכם, את השנה החולפת, מקצועית ואישית?
"זו השנה הכי מאתגרת שהייתה לי בחיי באופן אישי, וגם השנה הכי מבולבלת, מסוכנת וקריטית לצפון. מאז קום המדינה לא הייתה מלחמה ארורה כזו, ומאז קום המדינה לא פינו תושבים מהצפון. יש פה המון אתגרים שהמדינה לא מכירה וצריכה להתמודד איתם. למשל, החזרת מפונים לבתיהם – אתה לא יודע מי יחזור לצפון ומי יעדיף לנשור. אני עוד לא מדבר על צמיחת הצפון, אלא על בלימת העזיבה של אנשים".

מה צריך לעשות בעניין?
"הדבר הבסיסי הוא החזרה של תחושת הביטחון, שהיא תחושה מאוד סובייקטיבית. יש אנשים, שלאור מה שקרה בעוטף עזה ב־7 באוקטובר לא נותנים את אמון בממשלה או במערכת הביטחון. דבר ראשון, צריך להשיב להם את הביטחון. זה צריך להיעשות בעבודה משותפת של צה"ל, של משרדי הממשלה השונים ושלנו, ראשי הרשויות. לצד זה צריך לדאוג לשיקום ולצמיחה של הצפון. הרי חברות נסגרו, מפעלים נסגרו, החקלאות מתה, התיירות גוססת, והענפים האלה הם מטה לחמן של עשרות אלפי משפחות בקווי העימות. צריך תוכנית סדורה, שתיתן לאנשים לא רק תמיכה, אלא אור, ידיעה שיש להם פה עתיד. את זה לא עושים ראשי הרשויות, אלא עושים משרדי הממשלה, בשילוב בין־משרדי, שאמור לתכלל עבודה שעוברת ממצב של בלימה למצב של צמיחה. 

"יש בעיה נוספת, שנידרש אליה בטווח הקרוב, והיא המצב הנפשי של תושבי קו העימות. אם גילינו לפני שנתיים וקצת את נושא פוסט הטראומה בעקבות המקרה של איציק סעידיאן, שהעלה את זה לכותרות, אז נושא הטראומה של תושבי קו העימות יעלה ויצוף אחרי המלחמה הזו בצורה מאוד משמעותית".

דוידוביץ בן ה־57, תושב בוסתן הגליל, מכיר את אזור הצפון ואת משרדי הממשלה שאמורים לטפל בו כמו את כף ידו מהתפקידים השונים שמילא. הוא היה מנכ"ל עיריית עכו, חשב מלווה במשרד הפנים, מנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל, סגן יו"ר אשכול רשויות גליל מערבי, וכיום, כאמור, הוא ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות.

מתוך 32 היישובים במטה אשר, שמונה מפונים והשאר נאלצים להתמודד עם המציאות הקשה. "עד לפני חודש לא הרגשתי יותר מדי בטוח לישון בלילה בבית", אומר דוידוביץ, שיישובו לא פונה. "עכשיו, מאז הפסקת האש, אני מרגיש בטוח לאין שיעור. אבל חשוב לי להדגיש: מדינת ישראל, ממשלת ישראל וגם צה"ל נרדמו בשמירה ב־7 באוקטובר בעוטף עזה וקרה האסון הלאומי. לנו, בצפון, היה מזל גדול שחיזבאללה לא תקף אותנו, כי אם היה תוקף, התמונה היום הייתה אחרת לחלוטין. ההרג, ההרס והשואה שהיו אמורים להיות בצפון היו גדולים הרבה יותר ממה שקרה בדרום, להערכתי".

מהי תמונת המצב בצפון כרגע?
"אנחנו היום במחציתה של תקופת הפסקת האש, ובסך הכל, בגדול, אפשר לומר שצה"ל אוכף את הפסקת האש ביד מאוד תקיפה. כל תזוזה באזור לבנון נענית באש חיה. אלוף פיקוד הצפון אורי גורדין הבהיר בכנס בצורה ברורה מאוד שיש אפס סובלנות וסבלנות לכל ניסיון הפרה מצד חיזבאללה או כל ארגון טרור אחר. נכון לרגע זה, עדיין לא ניתנה הוראת חזרה הביתה. עם זאת, חלק קטן מהתושבים, בהערכה גסה שלי, בין עשרה לעשרים אחוז, חזרו לבתיהם. הם שבעו מרורים בשנה ומשהו החולפות, וברגע שבעקבות הפסקת האש הזמנית נפתח להם הצוהר לחזור הביתה, בידיעה שיש שקט באזור, יש משפחות שהחליטו לחזור".

מה חשים התושבים?
"התחושות מעורבות: חלק רוצים מאוד לחזור הביתה, חלק מסרבים לחזור בכלל, וחלק אומר 'אנחנו רוצים לחזור הביתה, אבל..'. כשאני שומע את ה'אבל' הזה, אני שומע הרבה סימני שאלה גדולים בכל מה שקשור לצמיחת האזור הזה, לתעסוקה, לחינוך. יש משפחות שעקרו שלוש פעמים במהלך המלחמה ממקומות המגורים שלהם, והם לא רוצים לחזור עכשיו הביתה, אלא רק כששנת הלימודים תסתיים. צריך לאפשר להם את זה. צריך להתחשב בציבור ולתת לו כתף וחיבוק כדי שהוא יחזור לצפון וכדי שלא נאבד אותו. צריך שהוא יחזור בראש מורם ולא כי אילצו אותו לחזור אחרי שגמרו לתמוך בו כמפונה".

זמן הגליל, זמן הצפון

מה בעניין בעלי העסקים בצפון?
"בעלי העסקים זו דרמה אחרת לגמרי, זה סיפור יותר מורכב. זה לא עניין רק של תמיכה כספית, אלא של תוכנית מלאה שיש לעשות לחיזוק העסקים בצפון: עידוד קנייה מעסקים בצפון, הטבות לחברות ולגופים שנאלצו לסגור ולעזוב, הטבות למפעלים או עסקים שרוצים להשקיע בצפון. קח לדוגמה את חוק עידוד השקעות הון. ידעת שעסק ביוקנעם מקבל אותן הטבות שמקבל עכשיו עסק בקריית שמונה? זה דבר בלתי נתפס. צריכה להיות פה דיפרנציאציה ברורה בין מי שגר בקצוות של המדינה, מי שהוא השכפ"ץ של המדינה, לבין מי שמהווה חלק מהצפון, אבל הוא לא השכפ"ץ. יוקנעם, ואין לי שום דבר נגדה, חלילה, היא לא קריית שמונה או חניתה והיא לא באותו סיכון לפגיעה".

מה דעתך על תפקודו של שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יצחק וסרלאוף?
"אני רוצה להתייחס לפרסונה שלו, ולא בגלל ששימשתי מנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל. אישית, אני לא מחובר אליו פוליטית בכלל. אבל בא לפה שר צעיר, נטול פוזות ומניירות, הפשיל שרוולים, התרוצץ במלחמה כמו אחרון ראשי הרשויות, הגיע לכל חור ולכל פינה, סייע, גיבה וחיזק, עשה באמת מה שלא עשו רוב שרי הממשלה, אפילו דברים שהם לא בתחום אחריותו. הוא אחד האנשים שהכי הפתיעו אותי בחיי ברמה האישית והמקצועית".

אתה אופטימי בעניין החזרת השקט לצפון?
"אני אופטימיסט ללא תקנה. כן, אני אופטימי בעניין, על אף האמירות הקשות והנוקבות שאמרתי פה. גם כי אנחנו חיים בחבל ארץ הכי יפה במדינה, ובעיקר כי אני מאמין באנשים, הרבה יותר ממה שאני מאמין במוסדות שונים. ואני מאמין שאנחנו ננצח, תרתי משמע, לא בגלל סיסמת המלחמה אלא כי אין לנו ברירה אלא לנצח את הסיטואציה הזו ואת הכאוס והאובדן שמלווים אותנו. בסופו של דבר, אנחנו מדברים פה על אנשים: תושבי הצפון, תושבי קו העימות ותושבי הגליל בכלל – הם העתיד של המדינה. כל מדינה חפצת חיים צריכה לקחת את המקומות שיש בהם פוטנציאל צמיחה ולחזק ולקדם אותם. אני חושב שאחרי המלחמה הזו זה צריך להיות זמן הגליל, זמן הצפון. אנחנו לא נרפה מהממשלה ולא ניתן לה לא להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי שהצפון יהיה הפעם במרכז העשייה והעניין של ממשלת ישראל".