בכל עיר בארץ תמצאו דוכן פלאפל שהוא לא פחות ממוסד קולינרי. יש דוכנים שהם עסק משפחתי עם מתכון סודי שעובר מדור לדור. יש כאלה פלאפליות שבהן הסוד הוא בכלל הצ'יפס המקורי ובאחרים יספרו לכם על כדורים לוהטים בשלל טעמים וצבעים. המחירים הולכים ומשתנים ויוקר המחיה שמשתלט לנו על החיים גורם למחירי מנות הפלאפל לטפס גבוה למעלה ולהגיע גם למחירים שערורייתיים של 30-40 שקלים למנה.
מדובר כמובן במחירים פסיכים בהתחשב בעובדה שאנחנו עוסקים באוכל רחוב זול להכנה עם עלויות מצחיקות. למרות שבשירו הידוע מספר ניסים גרמה ש"לנו יש פלאפל", הכדורים המטוגנים הגיעו במקור ממצרים. הפלאפל עשוי מגרגירי חומוס ופול טחונים עם תבלינים שנטחנים דק והופכים לכדורים שקופצים ראש לשמן עמוק. את הפלאפל מסתבר יש מי שאוכל בצלחת אבל בואו, הדבר האמיתי נמצא עמוק בפיתה עמוסה בחומס, טחינה, עמבה, סלט וצ'יפס.
למרות המצב יש מי שמציע פלאפל במחיר רצפה של פחות מעשרה שקלים. בבני ברק תמצאו דוכני פלאפל שמציעים מנה בשבעה שקלים. בתל אביב ניצבות די בסמוך אחת לשנייה שתי פלאפליות שמציעות את מנת הבית במחיר בדיחה של 8 שקלים. האחד: פלאפל רצון שנמצא ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב ונחשב למוסד ותיק שקיים מאז 2012. הדוכן השני נטול השם והיומרות נפתח לפני כשנתיים ואותו עדיין לא כולם מכירים. החלטתי לבדוק מה הקטע והאם כדורי חומוס מטוגנים שנדחסים לפיתה במחיר מצחיק שכזה יכולים גם להיות טעימים.
התחלתי בדוכן הפחות מוכר וידוע שנמצא בין חנויות בגדים ברחוב אלנבי 53 שסגור לרגל שיפוצים. הדוכן הקטן לא מתיימר להיות יותר ממה שהוא - דוכן פלאפל כמו של פעם. הוא מאובזר בשלט בכתב יד המציין אדום על גבי לבן את המחיר האטרקטיבי של המנה לצידו ברחוב ניצבים ארבעה כסאות כתר פלסטיק לבנים. בימים אלה שרחוב אלנבי נראה יותר כמו אתר בניה בשל עבודות הרכבת הקלה, כדאי ואף רצוי לתמוך בעסקים קטנים שכאלה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות<<
ועכשיו לתכלס: ביקשנו מנה והמוכר שאל "לשים הכל?" לא התעכבנו על מה זה הכל, סמכנו עליו ואמרנו "כן". "לשים גם צ'יפס?" הוא שואל בחביבות. "בכיף" עניתי ועליו שילמתי תוספת "שערורייתית" של שני שקלים. קיבלתי פיתה גדולה עם ערימה קטנה של צ'יפס שמעטרת אותה בקצה. לתוך הפיתה הוכנסו שבעה כדורי פלאפל קטנים, שחומים למדי ודחוסים ויחד איתם גלשו פנימה חומוס, טחינה וסלט ירקות. הצ'יפס חוסל די מהר והיה סביר בהחלט. כדורי הפלאפל היו קטנים, טעימים, שובבים ודחוסים למדי. גודלם הקטן פיצה על העובדה הזאת ויחד עם הפיתה הרכה הפכו את המנה לארוחה טעימה ומשביעה. הבטן אמרה לי תודה ובהחלט אפשר לומר שקיבלנו תמורה מלאה למחיר הבדיחה ששילמנו עבורה.
פלאפל רצון הוא כבר דוכן פלאפל מגה סלב. מדובר במוסד קולינרי, לא פחות שכבר שנים מציע את מנת הדגל שלו בתוך פיתה נטולת צ'יפס, יומרות וחארטות. בצידי החנות הקטנה ניצבים שולחנות נטולי כסאות כדי לאפשר לסועדים לגמור מהר את העניינים שלהם ולהמשיך את היום. כן, שמעתם טוב- אין כאן צ'יפס ובפלאפל רצון מתמקדים בדבר האמיתי. כשהגעתי בשעות הבוקר המאוחרות היו טפטופי לקוחות רעבים. התור המפורסם שמשתרך בדרך כלל, מתחיל בשעות הצוהריים.
את הקונים הרעבים בפלאפל רצון מקדם שלט עליו כתובות אזהרות מסע ללקוחות רעבים, מייגעים ומטרחנים שזה בערך כולנו. כמתבקש בשלט החלטתי לא לשגע את המוכר ורק ביקשתי מנה. הוא דחס לתוכה עולם שלם של טעמים שכלל שישה כדורי פלאפל בינוניים, בהירים, ירוקים ואווריריים יותר מאלה של המתחרה מאלנבי. יחד איתם כיכבו בפיתה חומוס, סלט ירקות קצוץ וטחינה שנמזגה בסופר נדיבות. הפיתה כאן היתה קטנה יותר מזאת שקיבלתי בדוכן הראשון שדגמתי אבל הכמות היתה גדולה ויצרה ביס טעים ומושלם של פלאפל על מלא. גם כאן שמחנו לגלות שהמחיר הנמוך לא משפיע על האיכות ובעיקר לא על הטעם, אך יש קאץ' - תצטכרו להגיע עם מזומן. התוצאה: מנת פלאפל שעושה טוב בבטן ובלב.
