כבר חלף למעלה מחודש מאז הוציא השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, את ההנחיה להגביר את האכיפה כנגד הפעלת הרמקולים העוצמתיים, בניגוד לחוק הרעש, בקריאות המואזין במסגדים הממוקמים בערים מעורבות, ולמרות ההסכמה שקיבל בישיבה שבה נכחו גם השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, ומפכ"ל המשטרה רב-ניצב דני לוי, אולם דבר לא נעשה בפועל, והתושבים זועמים.
כפי שפרסמנו לפני מספר שבועות אודות תלונות תושבי לוד, על המטרד העוצמתי שמקיץ אותם משנתם ופוגע במרקם החיים עם האוכלוסיות השונות בעיר מסתבר שתושבי לוד לא לבד.
ברמלה השכנה, הסבל של התושבים הוא לא רק מרמקולי המסגדים אלא גם מהתופים שמלווים את ההשכמה בחלק מהימים ולא פחות מפעמוני הכנסיות שמבשרים על התפילה של הנוצרים המתגוררים בעיר.
גלית (שם בדוי) מנסה לשתף בשיחה עם מעריב את מה שעובר על מרבית התושבים בעיר. "אני מתגוררת מול כנסייה ומול מסגד של ערבים נוצרים. אני סובלת משניהם. אני גרה בבניין עם ערבים נוצרים וזה מבחירה אז הכל טוב. בעצם הכל מבחינתי זה מבחירה.
באתי לעיר הזאת מבחירה כי עזבתי את רחובות , אבל הם בעצם מתפללים חמש פעמים ביום ואנחנו התושבים מתעוררים בשעה 04.30 בבקר כשהמואזין פותח בקריאה העוצמתית שלו , וגם אם אני רוצה לחזור לישון זה בלתי אפשרי כי בשעה 06.00 , שם זה הפעמון שמצלצל המון זמן.
זה כאילו שהם מחייבים אותנו להתעורר איתם לתפילות וזה מתסיס. גם אנחנו אנשים דתיים, יהודים שהולכים לבתי הכנסת אבל אנחנו לא כופים את זה על אחרים. אנחנו רוצים לחיות בהרמוניה ואני מכבדת את כולם, אומרת שלום בנימוס, תודה למנקה של הבניין וחיה בשכנות טובה איתם אבל, העובדה שהם מכתיבים לנו את שעות השינה זה מקומם.
אולי הדתיים באמת יחברו שופרות לרמקולים גדולים במועדי התפילה שלנו?! זה בלתי אפשרי. צריך להתחשב אחד בשני".
גלית משתפת בתקופה שבעלה היה בעזה כמעט לאורך חודשים ארוכים. "זו היתה תקופה של סיוט. בעלי בעזה ואני לבד עם חמישה ילדים , כל החלומות שלי בלילה שחלילה יקרה לו משהו, כל מה שחייתי היה את זה את המלחמה והתעוררתי כל לילה מהמואזין, כאילו זה נכנס לי לתוך הפחדים לחלומות.
הקלטתי את זה אפילו ושלחתי לראש העירייה, כתבתי לו בעלי בעזה וזה מה שאני אמורה לשמוע כל לילה במשך חמישה חודשים?! מה זה החוזק הזה שהם קוראים מהרמקולים? מה זו העוצמה הבלתי מובנית? מי הם בכלל, שישאירו אצלינו התושבים סיוטים בלתי פוסקים בלילה? שיתפללו כמונו או לפחות כמעט כמונו בשקט ולא צריך להעיר עיר שלימה, ובטח שלא כל לילה צריך להתעורר מזה ובטח לא בשעות הללו. אני רוצה לחיות פה בשיתוף, כי באתי לכאן כדי לשמר את הציבור היהודי בעיר , אנחנו ביחסים טובים עם כולם".
בפנייה אל ראש עיריית רמלה כתבה גלית. "רציתי לשתף אותך בתחושות הקשות שלי. בעלי נמצא בחזית כבר חודש שהוא לא ישן בבית. הוא נמצא בתוך עזה כרגע ואני לבד עם 5 ילדים קטנים. הימים מורכבים והלילות עוד יותר קשים לכולנו.
עד שאני נרדמת ועוד בלי סיוטים לוקח זמן. אבל אז כל לילה אני מתעוררת בבהלה לקול המואזין. המואזין כל כך חזק כאילו אני גרה בלב ג'נין. אני מתעוררת לקולות 'אללה הוא אכבר ', בתוך עיר יהודית, בתוך מדינה יהודית.
איך ייתכן שהם מרשים לעצמם להפר זכויות כל כך בסיסיות כמו שינה, בשם זכות הדת. כשאני מתפללת בבוקר אני מפריעה למישהו? איך אפשר לתפקד ביום שלמחרת, אחרי שמתעוררים בשעה ארבע בלילה. אולי תהיה אתה ראש העירייה הראשון שיוכל לעצור את זה ולכבות את המואזין, אחת ולתמיד, לפחות לשעות הלילה. אני רוצה לישון".
גלית הגיעה לרמלה , כפי שהיא מציינת מתוך בחירה ובעיקר בשם האידיאולוגיה. "עזבתי את רחובות וחיפשתי מתוך משמעות מקום שבו אוכל לחזק את האוכלוסיה היהודית, מאידיאולוגיה ואני חלילה לא מנסה להעיף את הערבים מפה ממש לא, אני הכי נחמדה איתם וגם הם איתנו. מאירים פנים אחד לשני.
בסך הכל באתי למקום שצריך בו יהודים שלא כולם יברחו מהעיר ואז מרמלה נקבל פה את רמאללה. הווליום שהם משמיעים את המואזין זה הבית כולו רועד. הכי מתסכל זה בימי שישי, כי אנחנו שומרי שבת ואין לנו איך להתלונן.
מישהו חייב להפסיק את זה, פשוט לאכוף את החוק בצורה הברורה שלו. בכל מקום שהולכים אליו אתה שומע את המסגד, זה פשוט עוטף אותנו. פנינו אל ראש העירייה והיתה תקופה שהנמיכו מעט אבל זה חזר מהר מאד והבנתי שזה מה שיש ואנחנו בסופו של יום נצטרך להתרגל.
אנחנו קרובים ללילה של הראשון בינואר והפעמון של הכנסיה שהוא מטרד מטורף מקפיץ מהמיטה. בשנה שעברה בראשון בינואר נשמע הפעמון ובאותה שנייה ממש שוגר טיל מעזה וזה מתסכל, זה לא מרפה ממש וכשאנחנו קרובים לתקופת הסילבסטר כל כך אולי באמת הגיעה השעה שמישהו במערכת אכיפת החוק, בעירייה ובמשטרה שיקדים השנה ויתן מענה, שיפקח על האירוע ולא ישלים איתו".
גם א.ר (השם המלא שמור במערכת) תושבת רמלה סובלת לדבריה כמו אלפים רבים מתושבי העיר מקולות המואזין בעיקר בשעות הלילה והצהריים. בשיחה עם מעריב היא מספרת. "כל רמלה מוקפת במסגדים ויש גם כנסיות. עד לאחרונה התגוררתי ממש ממש קרוב למסגדים היום אני פיזית לא מתגוררת צמוד אבל זה עדיין פסיכי, הרעש מהמסגדים.
אף אחד לא בודק להם את עוצמת הדציבלים באמת וכשמתעוררים באמצע הלילה , אי אפשר לחזור אחרי זה לישון. צריך לגולל בקבוצות הווטצאפ של התושבים כדי להבין עד כמה המצב הוא חמור. זה אירוע מתמשך כבר שנים וללא סוף שנראה באופק.
זה קורה בכל לילה, בחגים שלהם כשבאותה תקופה הקריאה של המואזין זה כמה פעמים בלילה וואללה התקדמנו, יש וואטצאפ, תפתחו למתפללים קבוצת וואטצאפ, מי שירצה יקום לתפילה. אין לי בעיה חלילה שיתפללו כן, אבל לא צריך להקיץ משנתם את כל התושבים.
זה פשוט הזיה. יתרה מכך, ישנה תקופה שהם גם מתופפים בתופים, אנשים שעוברים ברחוב בשעה ארבע או חמש לפנות בוקר ומתופפים כדי להעיר לתפילה וכל הילדים, זהו ערים ואין הלך הלילה. אי אפשר לישון.
זהו כל בוקר, כל בוקר, במשך תקופה פשוט תופים עוברים לך מול החלון ומסתובבים בכל הרחובות, ככה עם תוף כזה גדול ומישהו שפשוט חובט בכוונה להעיר את המתפללים כולם, התלוננו בעבר, כמה פעמים אבל שום דבר.
היתה תקופה קצרה שזה ירד, אחרי שבמשטרה טענו שניהלו שיח עם המנהיגים שלהם, אבל זה לא בדיוק פתר את הבעיה ומיד אחרי תקופה קצרה זה חזר".